עיון בסיכומים המפורטים שהגישו ב"כ הנאשם, במה שיש בהם, ובמידה רבה גם במה שאין בהם, מלמד כי למעשה אין הם חולקים על הנטען בשלושת הרבדים הראשונים שפורטו לעיל. אין כל מחלוקת לגבי מיקום ואופן ביצוע הרצח, וסיכומי ההגנה יוצאים מנקודת ההנחה כי הרצח אכן בוצע בכיכר בן גוריון בלוד, באופן המתואר בכתב האישום. אין גם מחלוקת על כך שיושבי המיצובישי והטויוטה נטלו חלק פעיל בביצוע הרצח, ושיתפו פעולה אלו עם אלו לאורך שעות היום, לפני ואחרי הרצח. כך למשל מובהר בסעיף 45 לסיכומי ההגנה כי אין כל מחלוקת על כך שמיד לאחר הרצח נפגשו שני הרכבים על דרך עפר בסמוך לקריית הספורט העירונית, שם הציתו נוסעי הטויוטה את רכבם, ונכנסו למיצובישי, אשר מילטה אותם מהמקום. באשר לרובד השלישי, אין בסיכומי ההגנה המפורטים ולו מילה אחת החותרת תחת הטענה כי מבצעי הרצח עשו שימוש בטלפונים המבצעיים שהוזכרו ובכך שטלפון מספר 141 היה בטויוטה בעוד טלפון 685 היה במיצובישי. העובדה כי ההגנה אינה כופרת בשלושת הרבדים הראשונים אף הובהרה מפורשות בהשלמת הסיכומים בעל פה בפרוטוקול מיום 5.11.25.
למעשה, בליבת סיכומי ההגנה ניצב הרובד הרביעי שהוזכר לעיל, וטענתם המרכזית של הסנגורים היא כי לא עלה בידי המאשימה לבסס את הטענה כי הנאשם שהה אי פעם במיצובישי, בעוד לגבי מנוי 685, הטענה היא כי הנאשם אכן עשה בו שימוש מסוים ומוגבל בשבועות שקדמו לרצח, אך המאשימה לא הצליחה לבסס את הטענה כי החזיק בו ביום הרצח עצמו. עוד העלו הסנגורים המלומדים מכלול רחב של טענות ספציפיות המכוונות כלפי ראיה כזו או אחרת או כלפי המסקנות שיש להסיק ממנה, וזאת לצד טענה עקרונית בדבר אי קבילותם של סרטוני מצלמות האבטחה שנתפסו על ידי המשטרה, בשל אי חוקיות צווי החיפוש שמכוחם נתפסו הסרטונים.
בשים לב לאמור לעיל, ולזירת המחלוקת כפי שהיא מצטיירת מסיכומי ההגנה, לא אתעלם כמובן מהצורך לבסס את שלושת הרבדים הראייתיים הראשונים שפורטו לעיל, אך ארשה לעצמי לעשות זאת על דרך הצמצום, מבלי להרחיב במקומות בהן אין הדבר נדרש, ואת עיקר הדיון והפירוט אקדיש לסוגיות המצויות במחלוקת חזיתית בין הצדדים. עם זאת, חלק מהנתונים המוכחים בגדרם של אותם רבדים ראשונים משליכים גם על נושאים בעלי חשיבות להכרעת הדין, למשל לסוגיית התכנון, ועל כן יובאו במסגרת סקירת הראיות בנוגע לרבדים אלה כלל הנתונים הדרושים להכרעה.
הרצח בכיכר בן גוריון