[...]
(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%".
יפים לענייננו הדברים שנאמרו בפרשת לוי [ראו והשוו: ערעור אזרחי (מח' ת"א) 1624/96 לוי נ' מולכו ואח', [פורסם בנבו] (7.4.1998)]:
"... מכל מקום נראה שכאשר מדובר בנכות פסיכיאטרית, קטנה האפשרות של פער בין הנכות הרפואית לנכות תפקודית.
במקרים רבים של נכות פסיכיאטרית הפגיעה או ההפרעה מצביעים, מניה וביה, על כך שהתפקוד נפגע. ניתן לראות זאת בבירור במקרה של המערערת. בקביעת שיעור הנכות הסתמך פרופ' אליצור, בשתי חוות-הדעת שנתן, על סעיף 34(ג) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956- (המומחה מציין אמנם את סעיף 34ג לחוק הביטוח הלאומי, אך אין ספק שהכוונה לתוספת לתקנות שצויינו). הסעיף האמור מדבר בזו הלשון: "ישנם סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה" (ההדגשה שלנו). אף הסעיפים האחרים שבתוספת לתקנות, בפרק העוסק בהפרעות פסיכוטיות ופסיכונוירוטיות, מדבר בסעיפיו השונים על אי-התאמה סוציאלית בדרגות שונות ועל פגיעה בכושר העבודה ברמות משתנות. משמע, כאשר מדובר בפגיעה נפשית מצביע שיעור הנכות, דרך-כלל, כאחד הן על דרגת הנכות הרפואית והן על רמתה של הנכות התפקודית. לפיכך, יהא זה נכון לקבוע, כי שיעור הנכות של המערערת, הן הרפואית והן התפקודית, הוא 20 אחוז." (ההדגשות אינן במקור, הן של הח"מ).
- באותו הקשר ראו גם קביעותיו של כב' השופט יצחק עמית בפרשת ג'אבר [ערעור אזרחי 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר, (נבו 7.9.2010) פסקה 14].
- על פי התרשמותי הישירה מהתובע, מהתיעוד הרפואי הקיים, נתוניו האישיים והטיפול התרופתי, דומה כי נכותו הרפואית משקפת נכונה את שיעור הגריעה מכושר השתכרותו. הנתבעים והצד השלישי טענו כי לתובע בעיות רקע שאינן קשורות לאירוע ושהיה בהן כדי להשפיע על מצבו כיום. ברם, הטענה לא הוכחה כדבעי. הנתבעים והצד השלישי אף נמנעו מלחקור את המומחית על חוות דעתה. הימנעות זו פועלת לרעתם.
- לאור כל האמור לעיל, להלן חישוב נזקי התובע:
- הפסדי השכר לעבר: מיום 1.3.2021 עד היום:
התובע הצליח להוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר חלקיים בלבד ולתקופה שבין ה- 1 במרץ 2021 ועד עצם היום הזה. על כן, בראש נזק זה אני פוסקת לתובע סך של 72,849 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 9,993 ₪ (ממוצע שכרו בשלושת החודשים האחרונים לפני סיום עבודתו) x 20% x 36.45 חודשים = 72,849 ₪.
- הפסדי השכר בעתיד: 12,379 ₪ x 20% x 271 (מקדם היוון עד גיל 67) = 670,942 ₪.
- הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד: 92,974 ₪.
- הוצאות לעבר: לתובע נגרמו הוצאות בגין נסיעותיו לטיפולים. אני מעריכה את שוויין בסך של 10,000 ₪, על דרך האומדנא.
- הוצאות לעתיד: לא הוכח כי התובע יזדקק להוצאות רפואיות או אחרות בעתיד.
- עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: לא הוכח כי התובע נזקק או יזדקק לעזרה בשכר והדבר אף לא נטען. גם לא הוכח כי התובע נזקק לעזרה מבני משפחתו בהיקף חריג ובאופן המצדיק פסיקת פיצוי בגינה. למעשה, לא הוכח כי התובע נזקק לעזרת צד ג' כלשהי בעקבות נכותו.
- כאב וסבל: בהתחשב בגיל התובע, שיעור נכות הצמיתה ומהותה, ההשפלה, תחושת הבושה בעקבות החוויה שעבר, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סך של 90,000 ₪.
- מהסכומים לעיל יש להפחית את הסך של 8,000 ₪ בגין הפיצוי שהוסכם בין הצד השלישי לבין התובע במסגרת ההליך הפלילי.
- היתרה לפיצוי = 929,000 ₪ (סכום עגול).
לסיכום
- אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בסך של 929,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 11,272 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרת פתיחה, שכר מומחים ועדים).
- הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
- התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.
- ההודעה כנגד הצד השלישי מתקבלת במלואה, ואני מחייבת את הצד השליש לשפות את הנתבעת 1 בגין כל סכום שישולם על ידה לתובע.
- בנסיבות העניין איני מחייבת את הצד השלישי בהוצאות הנתבעות בגין ההודעה.
9371678313