ההגנה טענה בסיכומיה שהיה מקום לאתר מצלמות אבטחה נוספות בנתיב נסיעת הרכב (עוד ברחוב התשבי), ואף לבחון מי הם נוסעיו, אך היחידה החוקרת נמנעה במכוון מלעשות זאת. למעשה, זוהי טענה לקיומם של מחדלי חקירה אשר פגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן. אין בידינו לקבל טענה זו. במציאות שלפיה רחובות הערים וכבישי המדינה זרועים במצלמות אבטחה במספרים אינסופיים כמעט אין ניתן לדרוש מרשויות האכיפה "לאסוף" כל מצלמה ומצלמה העשויה להיות רלוונטית לחקירת ההתרחשות הנחקרת. לפיכך, לטעמינו, קביעה כי יכול שהיו מצלמות נוספות אשר לא נאספו ואשר יכול ונמצאה בהם ראיה המזכה את הנאשם אינה יכולה להיטען בעלמא ולא יהא בה ככלל לסייע לנאשם בהגנתו בקבלת טענת הגנה מן הצדק. רק מקום בו יוצבע על כך שהדבר נעשה שלא בתום לב על ידי גורמי האכיפה (אשר נהגו ב"עצימת עיניים" מכוונת מפני ראיות מזכות) או מקום בו יוצבע על כך, שיש בסיס ממשי לטענה שלפיה הראיה שלא נאספה עשויה הייתה בסבירות מהותית להוכיח חפות הנאשם תתקבל הטענה.
נזכיר את שנאמר בערעור פלילי 5104/06 בנייורישלויל נ' מדינת ישראל (21.5.07):
"בחינת טענה לקיומם של מחדלי חקירה אינה מבקשת לבחון האם ניתן היה לנהל את החקירה בדרך אחרת, טובה יותר, יעילה יותר, אלא האם קופחו זכויותיו של החשוד, האם בחקירתו לא נשמרו הכללים וההנחיות שגובשו על מנת לאפשר לו להתגונן כראוי ולאפשר לבית המשפט לבצע מלאכתו בגילוי האמת. כידוע, מקום בו לא קופחה הגנת הנאשם לא די במחדל החקירה עצמו כדי להביא לזיכוי הנאשם [...]. משקלו של המחדל החקירתי ייקבע הן מתוך בחינת המחדל עצמו, טיבו ומהותו, הן - ובעיקר, מתוך בחינתו על רקע מכלול הראיות [...].
בחינתם של מחדלי חקירה צריכה להיעשות מתוך הכרה בחומרתה של אי ההקפדה על נהלי חקירה וביצוע פעולות חקירה חיוניות מחד גיסא, ומאידך גיסא תוך הכרה בכך כי בחכמה שבדיעבד ניתן לעולם להצביע על סוגיות שניתן היה להעמיק בהן או על פעולות שלגביהן ניתן היה לפעול אחרת".
כן נאמר לדוגמה בערעור פלילי 4009/24 אבו עראר נ' מדינת ישראל (16.3.25):
"[...] בהקשר זה רק יוזכר כי בניגוד לרוח טיעוניו של המערער - המדינה אינה מחויבת בהבאת "הראיה המקסימלית" לשם הרשעה, אלא די בקיומן של "ראיות מספקות" המוכיחות את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (ערעור פלילי 2189/23 אהרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (20.2.2024)).
עוד אציין כי גם אם היה מקום לטיוב החקירה בענייננו, כפי שעולה מדבריו של בית המשפט המחוזי, אין בקיומם של מחדלי החקירה להם טוען המערער כדי לשנות. כפי שנקבע זה מכבר, מחדלי חקירה כשלעצמם אינם מוליכים לזיכוי, כאשר קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו של הנאשם - וכאמור תשתית כזו בהחלט קיימת בענייננו (ערעור פלילי 1464/21 קפוסטין נ' מדינת ישראל, פסקה 41 (11.9.2022))".