247. הנאשם הסביר, כי לא אמר לשוטרים שהוא ירה במנוח במהלך המאבק על הרצפה, אף שהיה בכך כדי לעלות בקנה אחד עם טענתו להגנה עצמית, מפני שלא כך קרה והוא לא ירה במנוח בשלב זה. עוד הסביר, כי בשחזור שנערך עימו הוא מסר גרסה שונה מזו שמסר בחקירתו הראשונה, מפני שלאחר שראה את הזירה, החל להיזכר בפרטים נוספים באשר למהלך האירוע. כן ציין, כי ניסה לשחזר ולספר לשוטרים מה אירע באופן המדויק ביותר. עם זאת, גם תוך כדי השחזור סיפק תיאור לא מדויק של האירוע, מכיוון שהוא היה עדיין מבולבל ומלא אמוציות ורק לאחר מספר ימים הצליח לחזור לעצמו ולשחזר את האירוע כפי שהיה. כך הסביר, כי לא אמר בשחזור שהמנוח איים עליו בזמן שחזר לרכבו לאחר האירוע, מפני שניסה להיזכר יותר בסדר האירועים ולא בחילופי הדברים בינו לבין המנוח וככל הנראה, חשב שכבר ציין פרט זה בחקירתו. עוד הסביר, כי נשאל שאלות רבות ברצף במהלך השחזור, תוך שהשוטרים קפצו מנושא לנושא, כך שהנאשם התקשה להשיב לכל השאלות ולציין את מלוא הפרטים.
248. הנאשם הדגיש, כי הוא לא ירה במנוח מפני שהוא היה לא חמוש ואישר, כי אם היה מזהה כלי נשק בידו של המנוח, הרי שהנאשם היה יורה בו מיד. הנאשם ציין, כי לא שם לב שכוונת הלייזר נפלה מהאקדח תוך כדי המאבק וכי היא לא הייתה על האקדח כאשר נתפס על ידי המשטרה. רק בחקירתו, כאשר הוצג לו שהכוונת מונחת על הכביש ליד הג'יפ, הנאשם הבין שהכוונת נפלה מהאקדח. הנאשם הדגיש, כי רק במהלך מעצרו החל להירגע מהאירוע הטראומטי שחווה ולהיזכר לאט לאט בפרטי האירוע וברצף האירועים במהלכו. לאור זאת, בחקירתו השנייה אמר הנאשם מיוזמתו לחוקר שהוא לא דייק בשחזור ובחקירתו הראשונה. הנאשם הבהיר, כי סבר שאמר לחוקרים כבר בחקירתו הראשונה, כי הנאשם התרחק ממנו תוך השמעת איומי רצח, אם כי בדיעבד התברר שלא אמר זאת. לטענת הנאשם, החוקרים קפצו משאלה לשאלה ולא נתנו לו תמיד להשלים את תשובותיו.
249. לדברי הנאשם, התשובה לשאלה האם הוא ירה במנוח במהלך המאבק על הרצפה הייתה ברורה לו, מפני שהוא ידע שהוא לא ירה בו. עם זאת, הוא לא היה בטוח האם כשירה בו עמד לפני או אחרי המעקה ולכן היסס כשהשיב לשאלה שנשאל בהקשר זה בחקירתו השנייה. הנאשם ציין, כי במהלך כל האירוע הוא החזיק נשק דרוך בידו, החל מהרגע בו המנוח יצא מרכבו לכיוונו, בזמן שהתנפל עליו ובזמן שישב ברכב. מכאן, שהנאשם יכול היה פשוט לכוון את הנשק לכיוון המנוח ולירות בו אולם הוא נמנע מכך, מכיוון שהמנוח לא היה חמוש. הנאשם הדגיש, כי הוא אינו רוצח והוא לא רצה לפגוע במנוח כלל. בהקשר זה אמר, כי הסיטואציה יכולה הייתה להיות הפוכה, היינו, שהנאשם היה מוצא את מותו מידי המנוח והמנוח היה יושב בחקירה.