253. הנאשם הסביר, כי להבדיל משלוש היריות שירה לכיוון המנוח בשלב האחרון של האירוע, הרי שהוא לא שמע והרגיש את שתי היריות שנורו בשלב המאבק על הרצפה, מפני שהכדורים נפלטו תוך כדי מאבק ולחץ, במהלך אירוע אמוציונלי ומהיר. כשירה לכיוון המנוח (מרחוק), הוא ירה במודע ולכן ציפה לקול הירי ולרתע והיה מודע להם.
254. הנאשם הסביר, כי כשהוצג לו בחקירתו השלישית שעל פי חוות הדעת הפתולוגית, הירי במנוח היה מלפנים, הוא סבר שמדובר בירי שירה לכיוון המנוח לאחר המאבק על הרצפה, מפני שזה הירי שהיחיד שביצע מבחינתו. לכן, הוא אמר לחוקר שהמנוח היה עם צד גופו אליו. כאשר החוקר אמר לו שמדובר בירי מטווח קצר, הנאשם אמר שכנראה נפלט כדור מפני שזה היה נראה לו ההסבר ההגיוני ביותר, לאור העולה מסרטון האירוע ולאור זאת שבחקירתו השנייה של הנאשם, החוקר הפנה את תשומת ליבו לקול הירי שנשמע במהלך המאבק על הרצפה. הנאשם ציין, כי לא הבין כיצד יתכן שהמנוח נפגע מכדור בליבו ומצליח לרוץ מצידו האחד של הכביש לצידו השני.
255. בחקירתו הנגדית שלל הנאשם, כי המנוח עצבן אותו וכי קפץ מהרכב כדי לירות באוויר. הנאשם מסר, כי לאחר שהמנוח יצא מהרכב, הוא יצא גם מרכבו מכיוון שהיה צריך להגן על עצמו כדי שהמנוח לא יפתיע אותו. כן אמר, כי לא היה לו זמן להעביר את הרכב למצב חניה בזמן שהוא באירוע פח"ע ומחבל תוקף אותו. הנאשם מסר, כי הוא תפעל את האירוע וחתר למגע, אך לא נגע פיזית במנוח. עם זאת, הוא לא ירה במנוח מכיוון שהמנוח לא היה חמוש. הנאשם הדגיש, כי הוא הרגיש מאוים וכי המנוח הוא זה שיצא ראשון מהרכב, תקף אותו וקילל אותו. בהקשר זה הסביר, כי הוא חש מאוים כאשר המנוח רץ אליו באגרסיביות ועם "רצח בעיניים", כלשונו, והוא לא ראה בוודאות בתחילה שאין למנוח נשק. בנסיבות אלה, הרי שמסר הנאשם, כי הוא היה צריך לחתור למגע ופעל כפי שפעל על מנת שלא להימצא בעמדת נחיתות מול המנוח, וכן על מנת להרתיע אותו.
256. הנאשם הדגיש שלא היה מדובר מבחינתו באירוע רגיל וכי פירש את התנהגות המנוח כאירוע חריג, בפרט על רקע התקופה הביטחונית המתוחה. עם זאת, הנאשם הודה, כי היום היה מתנהג אחרת וכי אם היה יודע שמדובר רק במי שרוצה לריב בכביש, הוא היה נוסע מהמקום. לטענת הנאשם, אם אכן היה מדובר במחבל, הרי שאם היה נוסע מהמקום אל תוך הישוב, המחבל יכול היה לפגוע בו עד שיפתח שער הכניסה לישוב, או אף ייסע אחריו ויפגע בו. לכן, הוא נכנס למצב של מגננה והרגיש שהוא חייב להרתיע את המנוח, מתוך מחשבה שאם לא מדובר במחבל, הרי שהוא יחזור חזרה לרכבו וייסע משם.