309. זאת ועוד. אף שלטענת הנאשם, הוא חשב שמדובר באירוע פח"ע וכי המנוח הוא מחבל, הרי שלגרסתו, הוא לא חשש לחייו בשלב זה של האירוע, מפני שהמנוח לא היה חמוש. מסיבה זו, לטענת הנאשם, הוא ירה באוויר בלבד. לדידי, בכך מנסה הנאשם לאחוז את המקל בשני קצותיו. מחד, טוען הנאשם כי הוא פחד וחש מאוים מהמנוח ולכן יצא מרכבו עם אקדח שלוף וירה באוויר ומאידך, טוען הנאשם כי לא חשש לחייו מפני שראה שהמנוח לא חמוש ולכן המנוח אינו יכול לפגוע בו. ראו בהקשר זה עדותו של הנאשם בעמ' 531 לפרוט', ש' 17 ואילך:
"כב' הש' א. אבו אסעד : תסביר לנו ממה הרגשת מאוים.
הנאשם, מר ד. מוקין : מהאגרסיביות, מתנועות הגוף, מהקללות מאיך שהוא בעצם ממש רץ לכיווני פתח את הרכב ורץ לכיווני, אני לא יודע מה יש לו בידיים, הרגשתי פחד באותו רגע, הרגשתי איום, הרגשתי מאוים.
עו"ד י. זמר : אגב, כשהוא נרתע כנראה מהירי הראשוני ומסתובב למה אתה לא יורה בו? הוא עם הגב אלייך הולך לאוטו למה אתה לא יורה בו או כשהוא יושב באוטו? מטרה עוינת.
הנאשם, מר ד. מוקין : כן, אני חייב רגע להוסיף בקשר ללמה אתה לא עוזב את המקום גם אם אני מפנה לו את הגב ומתחיל ללכת הוא יכול בלחיצת דוושה אחת לדרוס אותי עם הג'יפ, אני רציתי לראות שהאירוע הזה נגמר בשלום, אני לא יורה בכלל כל האירוע.
עו"ד י. זמר : אני יודע, תסביר למה.
הנאשם, מר ד. מוקין : כי אני לא הרגשתי שהוא מסכן את החיים שלי בצורה ש... אין לו, הוא הן (כך במקור - הערה של י.ש.) אדם לא חמוש, אני לא זיהיתי נשק וברגע שלא זיהיתי נשק אני לא יורה על בן אדם שהוא לא חמוש, זה לא,
עו"ד י. זמר : מה הייתה המטרה שלך?
הנאשם, מר ד. מוקין : המטרה שלי הייתה שהוא יעזוב את המקום".
לאור הסבריו אלה של הנאשם, לא ברור מדוע כאשר ראה שהמנוח אינו חמוש, כדבריו, הנאשם לא הרפה מהמנוח ועזב את המקום ובכך היה האירוע מגיע לכדי סיום. פשוט כך. העובדה, כי גם לאחר שהנאשם ראה שהמנוח יצא מרכבו בידיים ריקות ואף חזר לרכבו ולא הוציא ממנו כלי נשק כלשהו, אלא התיישב במושב הנהג, הנאשם הוסיף וירה באוויר בסמוך לראשו של המנוח, במקום לחזור לרכבו ולהתנתק מהסיטואציה, מלמדת, כי הנאשם רצה בעימות עם המנוח וגרם בהתנהגותו להסלמתו של האירוע.
310. הנאשם נשאל על כך "ברחל בתך הקטנה" בחקירתו הנגדית, אולם לא הצליח ליישב בין הדברים. כך, בעמ' 555 - 557 לפרוט':
"עו"ד י. כ"ץ : למה לא ירית בו? אמרת מקודם.