340. רק בחקירתו השנייה מיום 16.5.23, עשרה ימים לאחר האירוע, טען הנאשם לראשונה, כי כאשר המנוח רץ לרכבו לאחר המאבק, הוא צעק לנאשם שיהרוג אותו:
"נחקר, דניס דניאל מוקין: אממ.. ואחרי בעצם שהתגלגלנו ורבנו, אממ.. הוא.. אחרי שהתנתקנו, הוא קם בריצה לכיוון הרכב..
חוקר, סאמח חארב: כן..
נחקר, דניס דניאל מוקין: תוך כדי.. הוא רץ לכיוון הרכב תוך כדי צעקות, "עכשיו אתה מת, עכשיו אני אהרוג אותך.." והוא רץ לרכב כנראה להביא משהו כדי להרוג".
(ת/6ב, עמ' 19, ש' 31 - עמ' 30, ש' 3).
כאשר הוטח בפני הנאשם בחקירתו השלישית מיום 6.6.23, כי פרט זה נוסף רק בחקירתו השנייה, התחמק הנאשם בטענה קלושה, כי יתכן שלא זכר לומר זאת לחוקרים (ת/7ב, עמ' 33, ש' 1 - 23):
"נחקר, דניס מוקין: ומאיים עליי ברצח.. לא חס וחלילה לא אבל מהרגע שהוא קם ואני מזהה שהוא הולך לחזור אליי ולהרוג אותי אני הייתי חייב לנטרל אותו! אני הייתי בטוח שהוא הולך לחזור לרצוח אותי אם הייתי מודע שהבן אדם הולך למות שניה..
חוקר, גיל אלון: אתה מדבר על האתה הולך למות שהוספת בחקירה השניה
נחקר, דניס מוקין: לא לא מוסיף שם דבר זה כל הפרטים שהיו זה הפרטים שיש
חוקר, גיל אלון: לא לא רע אתה אמרת לי בחקירה הראשונה שהוא אמר לך שאתה הולך למות
נחקר, דניס מוקין: יכול להיות שלא זכרתי להגיד לך את זה
חוקר, גיל אלון: גם (לא ברור) לא אמרת את זה הוספת את זה אחרי שהתייעצת עם עורך דין בפעם השניה בחקירה השניה
נחקר, דניס מוקין: לא אני מהתחלה אמרתי שהוא איים עליי שהוא צעק עליי
חוקר: סאמח חרב: לא אתה אחרי עשרה ימים אמרת את זה
חוקר, גיל אלון: אתה אמרת את זה אחרי בחקירה השניה שאתה רוצה להוסיף ולומר כשהוא רץ הוא גם צעק לך אתה הולך למות עכשיו עכשיו זה השידרוג הראשון עכשיו פתאום הכל התהפך לך 180 מעלות אתה יורה בו מטווח קרוב אתה יורה בו מטווח קרוב הוא כבר גמור וכשהוא נמלט על נפשו אחרי שירוי פעמיים כולל בלב ובריאה השמאלית הוא גם מספיק להגיד לך שלוש שניות לפני שהוא מת מתמוטט ומת
חוקר, סאמח חרב: אתה תמות
חוקר, גיל אלון: חכה אתה מת
נחקר, דניס מוקין: נכון".
כך, מחד טען הנאשם, כי לא זכר למסור פרט חשוב זה לחוקרים ומאידך, טען כי אמר זאת כבר מראשית חקירתו.
341. גם בעדותו בבית המשפט אחז הנאשם בטענות סותרות בהקשר זה. בעדותו הראשית הסביר הנאשם, כי לאחר חקירתו הראשונה ולאחר השחזור, הוא נזכר לאט לאט בפרטים נוספים מהאירוע ולכן בחקירתו השנייה ביקש לדייק בפרטים ולמסור את השתלשלות העניינים הנכונה. אולם, מן העבר השני אמר, כי זכר פרט זה מההתחלה וחשב, כי הוא ציין זאת בפני החוקרים. כך, בעמ' 545 לפרוט', ש' 4 ואילך: