--- סוף עמוד 84 ---
העולם מסתכם במיליוני יורו בשנה, כן ניתן רשיון לתיקי עור יוקרתיים. סימן המסחר "Dali" נבחר במסגרת מתן החסות לנבחרת השחייה הצורנית הספרדית באולימפיאדת אתונה 2004 והשחיינים לבשו מדים הנושאים את השם הנ"ל ותמונת האמן. בנוסף לפעילות שעושות התובעות לצורך שימור וחיזוק המותגים "Salvador Dali" ו- "Dali", התובעות פועלות נגד גורמים המנסים לנצל את סימני המסחר או "לרכב" על המוניטין של האמן, וניהלו עשרות תביעות ברחבי העולם ורשמי סימני המסחר נגד גורמים אלו. במשך השנים השקיעו התובעות עשרות מליוני יורו לשם קידום וחיזוק שם האמן והמוניטין שלו במסגרת פעילותן במוזיאונים, תערוכות ופעילויות אחרות שנעשו על ידן או בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים (סע' 136-130 בתצהיר).
132. כביסוס לטענת התובעות שהשם "Salvador Dali" הוא "סימן מסחר מוכר היטב" ומפורסם בישראל, כתב סבילאנו בתצהירו כי האמן הפגין חיבה מיוחדת לעם היהודי ולציונות, כי שתיים מיצירותיו הכילו מוטיבים ציוניים, וכי רפליקה של פסל מנורת שבעת הקנים של האמן מוצב בנמל התעופה בן גוריון; בשנת 2012 עשרות אלפי ישראלים ביקרו במוזיאון דאלי בפיגארס והם היוו 2% מהמבקרים מכל העולם; תערוכה מיוחדת מיצירות האמן הוצגה במרכז הקונגרסים בחיפה בשנת 2013 ואחד ממארגני התערוכה ציין כי דאלי פופולרי מאוד בישראל ויש דרישה גדולה לחזות ביצירותיו; בשמי סלבדור דאלי נמכרים באופן קבוע בטיסות לישראל וממנה, לרבות בטיסות אל-על, בחנות הדיוטי-פרי בנמל התעופה בן גוריון ובחנויות שונות בישראל, כולל המשביר; כי חיפוש השם "Salvador Dali" במנוע החיפוש גוגל בעברית מניב 28,000 תוצאות ומראה שנעשו מעל 65,000 כניסות; וכי הנתבעות עצמן הצהירו כי במספר הזדמנויות, באתר האינטרנט של החברות, בהתכתבויות עם זכיינים פוטנציאליים ובהתכתבויות מייל כי "Salvador Dali" הוא סימן ומותג מוכר היטב (סע' 147-137 בתצהיר).
133. יישום המבחנים שנקבעו לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר ב"סימן מסחר מוכר היטב" בענייננו מוביל למסקנה כי התובעות לא הוכיחו כי סימן המסחר המעוצב "Salvador Dali" בדמות חתימת האמן הוא "סימן מסחר מוכר היטב" בישראל.
התובעות לא הוכיחו - לא לגבי העולם כולו ולא בישראל - את היקפי השימוש בסימן, הן מבחינת היקף המוצרים ומידת השימוש, הן מבחינת היקפי המכירות של מוצרים הנושאים את הסימן, כשגם לשיטת התובעות, השימוש היחיד שנעשה בסימן המסחר בישראל הוא בבשמים הנושאים את סימן המסחר המעוצב. אין די בעניין זה באמירות כוללניות וכלליות של סבילאנו כי התובעות מוכרות מוצרים הנושאים את הסימן במוזיאונים של האמן ברחבי בספרד או כי נמכרים מוצרים כלשהם על ידי זכיינים ברחבי העולם. התובעות לא הוכיחו בראיות כלשהן כי סימן המסחר נהנה ממוניטין רב, בעל אופי מבחין רב, או כי הוא מעיד על איכות המוצרים. ודאי שלא די בעצם הטענות של התובעות כי האמן מוכר בישראל וכי חיפוש ב"גוגל" מניב תוצאות רבות, כדי לבסס היותו של שם האמן "סימן מסחר מוכר