בתובענה טענו המערערים כי המשיבים גרמו להם נזקים שונים, בכך שגרמו לכך שנכס הבטוחה, אשר היה אמור להבטיח את ביצוע התחייבויותיה של החברה כלפיהם, לא הובטח בדרך כלשהי לטובתם, אלא מושכן לטובת בנק המזרחי, ונמכר על ידי כונס נכסים ומומש לשם כיסוי חובות החברה לטובת בנק המזרחי. בהקשר זה, טענו המערערים כי בהימנעם מרישום הערת אזהרה לטובת המערערים, ובביצוע שיעבוד של נכס הבטוחה לטובת נושה אחר, רימו אותם המשיבים. כן טענו המערערים כי היתה מירמה או מצג שווא גם בהסתרת אי רישום הערת האזהרה ובהעלמה המכוונת של ביצוע השיעבוד לטובת צד שלישי.
כלפי המשיבים 4ו- 5טענו המערערים, כי הם חבים בנזיקין בגין עריכה רשלנית של החוזה אשר גרמה לכך שלא קיבלו את הדירה השלישית, ואף נמנע מהם לתבוע את נזקיהם מהחברה.
המערערים טענו כי מעשים אלה הקימו להם עילות נזיקיות של תרמית על פי סעיף 56פקודת הנזיקין, רשלנות על פי סעיפים 35ו- 36לפקודה, וכלפי המשיבים 4ו- 5גם הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 54לחוק לשכת עורכי הדין, על פי סעיף 63לפקודת הנזיקין. בנוסף התבססה תביעת המערערים גם על עילה של הפרת חובת תום הלב על פי סעיפים 12ו- 39לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-.1973
על בסיס עילות נטענות אלה תבעו המערערים פיצויים, אשר כללו את שוויה המוערך של הדירה כאמור, בשטח של 100ממ"ר, נכון ליום הגשת התביעה. כן נתבעו הפסד דמי שכירות ופיצוי בגין עוגמת נפש.
.9המשיבים לא כפרו בעובדות הבסיסיות שהעלו המערערים, אלא הוסיפו גרסא עובדתית משלהם. כאמור, קיבלו המערערים מהחברה שתי דירות. האחת, דירה שנבנתה על החלקה בשטח של 145ממ"ר אשר שוויה, על פי חוות דעת של שמאי מטעם המשיבים 4ו-5, כ-000, 225דולר, ואילו הדירה השניה שהועברה למערערים הינה בת 4חדרים, שטחה 96ממ"ר ושוויה, על פי חוות דעת, כ-000, 115דולר.
על רקע זה, טען המשיב 3, אליו הצטרפו מאוחר יותר גם המשיבים 4ו-5, כי
בניגוד למוסכם נמסרו למערערים שתי דירות אשר שטחן עלה על השטח של שתי דירות שהתחייבה החברה להקנות למערערים, וכי שווין היה בקירוב כשווין של הדירות אותן התחייבה להקנות למערערים. על בסיס זה טען המשיב 3כי הוסכם בין הצדדים כי לא תמסר למערערים דירה שלישית, והצדדים יערכו ביניהם התחשבנות כספית. עוד טען המשיב 3, כי נוכח הסכמה זו הסכים המערער כי נכס הבטוחה ישועבד לטובת בנק המזרחי.
.10בית המשפט המחוזי דחה את התביעה.