משנשאל דני בחקירתו הנגדית מה לדעתו אחוז הריבית השנתית שעל פיה יש לחשב את החזר ההלוואה, השיב, כי הוא סבר שאחוז הריבית הראוי הינו 9% לשנה (ראה עדותו בעמ' 128 לפרוטוקול).
משאלה הם פני הדברים אני סבור כי יש לחשב את הריבית על פי האמור במסמך מתווה העסקה, אשר נראה כי היה מקובל על הצדדים, ואשר על פיו הריבית הינה בשיעור של 12% לשנה.
אמנם על פי חוות דעתו של בן שלוש יתרת ההלוואה, בחישוב ריבית זה עומדת על 267,656 אירו, אך איני מוצא לנכון להסתמך עליה, באשר לא ניתן פירוט החישוב על פיו הגיע לנתון זה, והן בשל ספקות שיש לי לגבי איכותה של חוות דעתו.
סוף דבר
תביעת וילאר, אם כן, נדחית.
תביעתו של דני מתקבלת בחלקה, במובן זה שניתן סעד הצהרתי לפיו הצדדים התקשרו ביניהם בעסקת הלוואה, לפיה וילאר הלוותה לדני סך של 730,000 אירו, בריבית שנתית של 12%.
על מנת לחשב את יתרת החוב בגין ההלוואה, ככל שקיימת, יש לקחת בחשבון את התשלומים הבאים:
החזרים ששולמו על ידי שלמה בסך 692,337 אירו .
תשלום הפיקדון בסך 39,000 אירו.
תשלום בסך 265,000 אירו שנתקבל ממכירת הנכס בגרמניה, בניכוי ההוצאות בגין מכירת הנכס בסך 16,000 אירו.
הצדדים יערכו בעצמם חישוב לגבי יתרת ההלוואה על פי הקביעות דלעיל ויודיעו לבית המשפט תוך 30 יום, האם הגיעו לידי הסכמה מהי יתרת החוב, וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה כאמור, אמנה מומחה אשר יערוך את החשבון על פי הנתונים שקבעתי לעיל.
לאחר שתשולם יתרת החוב בגין ההלוואה על ידי דני, יהא זכאי דני לקבל לידיו חזרה את מניותיו ב KPT.
באשר ליתר טענות דני בכתב תביעתו, שלא ראיתי לנכון להרחיב עליהן, בדבר אחריות אישית של שלמה מכוח דיני הנזיקין ועוולת התרמית, ובשל הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, דינן להדחות, שכן הן לא נתמכו בראיות של ממש.
בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
עמוד הקודם