המדובר בהסכם הגיוני וסביר שנועד להיטיב עם המנוח, שעה שממילא לא היתה לו כל אפשרות לרכוש הדירה בעצמו ולאחר שעסקה קודמת אותה ביקש לבצע בעצמו ובסיועה של בתו בוטלה בשנת 2008. בעקבות ההסכם שביצע עם המשיבים לא נדרש לשלם דמי שכירות חודשיים בסך של 3,500 ₪ במשך 13.5 שנים.
כאמור, נמצא היגיון רב בהסכם. המנוח שהתקשה לעמוד בהוצאותיו, ביקש לרכוש הדירה מעמיגור ואף ניסה לעשות כן בעצמו ובסיוע בנותיו ולא עלה בידו לרוכשה. משכך, הגיע עם המשיבים להסכם לפיה הם ירכשו הדירה מעמיגור בשמו בסכום מופחת ובתמורה, תהא לו זכות מגורים עד אריכות ימיו ללא תשלום דמי שימוש או שכירות, כפי שקרה בפועל. נראה כי לולא ההסכם שערך המנוח עם המשיבים היה המנוח ממשיך לשלם כל השנים דמי שכירות חודשיים לעמיגור מחד ומאידך, סביר שהיה מאבד זכותו לרכוש הדירה שעה שלא עלה בידו לרכוש הדירה בעצמו ובנסיבות אלו, בחר לערוך ההסכם עם המשיבים.
עוד אוסיף כי חרף טענות המתנגדות, לא נסתרה עדותו של עו"ד בוסקילה לפיה היוזמה לעריכת הצוואה היתה של עורך הדין בלבד. כך גם לא נסתר האמור בתצהירו, לפיו הוראות הצוואה נמסרו לו על ידי המנוח בלבד, הצוואה נחתמה בפניו ובפני עורכת דין נוספת ממשרדו (שכאמור לעיל, באופן תמוה לא זומנה על ידי המתנגדות ולא נחקרה ואף עובדה זו פועלת לרעתן), לא נכח אדם נוסף בחדר בעת עריכת הצוואה ולא היתה כל כפייה, עושק או השפעה בלתי הוגנת על המנוח. במצב דברים זה, נידחות טענות המתנגדות לעניין נסיבות עריכת הצוואה וקיומה של השפעה בלתי הוגנת.
- מכל האמור, לא התרשמתי מקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המשיב. התרשמתי כי מדובר במשיב שהיה קשור לאחיו המנוח, סייע לו ובוודאי לא השפיע עליו באופן שפגם ברצונו החופשי.
המתנגדות עצמן טענו כי המשיב סייע למנוח ואין בסיוע זה בכדי לקבוע כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. בנסיבות אלו, אף לא התרשמתי כי מדובר בצוואה שנערכה תחת אונס, איום השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית כאמור בהוראות סעיף 30 (א) לחוק הירושה וטענות המתנגדות בעניין זה נידחות.
יתר טענות המתנגדות לא מצאתי בהן ממש.
- סוף דבר
התנגדות המתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום 24/10/2010 נדחית. נוכח האמור, התנגדות המשיבים לקיום ירושת המנוח מתקבלת.