12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)
- כך, ניתנה הדעת גם ליתר הראיות שהוצגו בפני הרשות ובית הדין, ובכללן מכתבים מטעם בני משפחה וחברים, אשר נועדו לתמוך בטענה לקיומו של קשר זוגי בין המערערים. ואולם, התברר כי כלל המכתבים נכתבו בכתב ידו של המערער עצמו. אף שהמערער טען כי העלה על הכתב את דבריהם של אותם מכותבים, עיון במכתבים מלמד כי לא רק כתב היד אחיד, אלא גם סגנון הניסוח ולשון הדברים דומים במידה המעוררת קושי של ממש לייחסם לכותבים שונים. בנסיבות אלו, ובהינתן כי מדובר בראיות שנועדו לבסס טענה מהותית בדבר כנות הקשר, טענה אשר ממילא ניצבת בפני קשיים ראייתיים ניכרים, בין היתר נוכח שהייתה הממושכת של המערערת בישראל שלא כדין, בידיעת המערער, ואף בתקופה שלטענתם כבר התקיים ביניהם קשר זוגי, מצופה היה כי המערערים יגישו מסמכים אותנטיים, ולא כאלה שהמערער היה מעורב באופן מהותי בעריכתם. עוד יובהר, כי אין זה מתפקידה של הרשות לפנות מיוזמתה לאותם גורמים הנחזים כחותמים על המכתבים, לשם בירור מידת אותנטיותם; הנטל להוכחת אמינות הראיות ותוכנן רובץ לפתחם של המערערים.
הועתק מנבו10. משלא נפלה כל טעות שבדין בהחלטתו הסופית של בית הדין, אין מקום לדחות את ממצאיו העובדתיים, התומכים במסקנתו כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה, דין הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2019, החלה בעניינו לפי הוראת תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לענינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.
- לצד כל האמור, אין בידי לקבל, ולוּ במקצת, את הטענה כי יש להתעלם מן העובדה החמורה של שהייתה הבלתי חוקית והממושכת של המערערת בישראל, משך קרוב לשני עשורים. מדובר בנתון מהותי ובעל משקל מכריע, אשר משליך במישרין על הנטל הראייתי המוטל על מבקשי המעמד להוכחת כנות הקשר הזוגי. כפי שנקבע, בנסיבות מעין אלו מדובר בנטל כבד מן הרגיל, ואף כבד במיוחד כאשר מדובר בטענה לקשר של ידועים בציבור, להבדיל מבני זוג נשואים, וזאת נוכח החשש המוגבר לניצול לרעה של ההליך לשם השתקעות בישראל או קבלת מעמד בה (עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד סא(1) 211 (2006)). חומרה זו מתעצמת ביתר שאת מקום בו בן הזוג הישראלי היה מודע, לאורך זמן, לשהייתו הבלתי חוקית של בן הזוג הזר, ואף לאחר שלטענתם התגבש ביניהם קשר זוגי המצדיק פנייה להסדרת מעמד - נמנעו מלפנות לרשות המוסמכת בבקשה לפתוח בהליך כדין. התנהלות שכזו אינה אך מחדל גרידא, אלא יש בה משום פגם מהותי של חוסר ניקיון כפיים, אשר כשלעצמו עשוי להצדיק את דחיית הבקשה.
- בענייננו, התמונה העובדתית מלמדת כי המערערים התעלמו באופן מופגן ומתמשך מהשהייה הבלתי חוקית של המערערת. כך, המערער אף לא היסס להביע, במסגרת ריאיון, עמדה המגלה זלזול בוטה בדיני ההגירה, עת השיב לשאלה בדבר חוקיות שהייתה של המערערת: "אני מנסה לחשוב היא חוקית באבו אבוה... אתם חושבים שהיא לא חוקית. היא חוקית". אמירה זו אינה משתמעת לשתי פנים, והיא משקפת יחס של התעלמות מודעת ומזלזלת מהוראות הדין. זלזול זה קיבל ביטוי נוסף וחמור אף יותר בהמשך התנהלותם במסגרת ההליך דנן. בהחלטה מיום 18.01.26, שניתנה בבקשתם לסעד ביניים, הותנה תוקפו של צו הביניים בהפקדת סך של 5,000 ₪ עד ליום 25.01.26, תוך שנקבע מפורשות כי אי-הפקדת הסכום תביא לפקיעת הצו מאליו. חרף זאת, הסכום לא הופקד, ומשכך פקע הצו, והמערערת מוסיפה לשהות בישראל שלא כדין, תוך הפרה גלויה של החלטה שיפוטית.
- התנהלות מצטברת זו אינה רק מחזקת את מסקנת המשיבה ובית הדין בדבר העדר כנות הקשר, אלא יש בה, כשלעצמה, משום חוסר ניקיון כפיים מובהק, המצדיק את דחיית הערעור על הסף. אם כי כאמור, אף לגופו של עניין, לא נמצא כל פגם בהחלטתו הסופית של בית הדין המצדיק התערבות, ומשכך דינו של הערעור להידחות.
המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 7,500 ₪.