עמנ (י-ם) 48297-01-26 נועם פלקוביץ נ' רשות האוכלוסין וההגירה

פסק דין

1. ערעור על החלטתו הסופית של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כב' הדיינת נעה וינשטוק-עסיס) מיום 1.12.25 בערר (י-ם) 2216-25, בה נדחה ערר שהגישו המערערים על החלטת המשיבה מיום 7.04.25 שדחתה ערר פנימי על החלטה מיום 15.12.24, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להסדרת מעמדה של מערערת 2 (להלן: "המערערת") על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין - נוהל מס' 5.2.0009.
2. 00 בתמצית, מדובר במערער שהוא אזרח ישראל יליד שנת 1951 ובמערערת שהיא נתינת הפיליפינים. המערערת נכנסה לישראל לראשונה ביום 1.06.00 ברישיון מסוג ב/1 בענף הסיעוד, רישיון שהוארך מעת לעת ועד ליום 31.01.05.  מאז, לא חודש הרישיון, כשעוד קודם לכן ביום 30.08.04 נטשה המערערת את מעסיקתה החוקית האחרונה.  מאז במשך כעשרים שנה שוהה המערערת בישראל שלא כדין.

0

3. לפי טענת המערערים, הקשר ביניהם נוצר לראשונה בשנת 2003. בהמשך, הפך הקשר לחברי, והוא התהדק בשנת 2009.  בשנת 2021 הם עברו להתגורר יחדיו.  לטענתם, מאז 2021 הם מנהלים משק בית משותף וקשר זוגי מלא המבוסס על אהבה, חברות וכבוד הדדי.  על אף זאת, רק בחודש מרץ 2024 הגיש המערער בקשה להסדרת מעמד המערערת בהתאם לנוהל הנזכר ומכוח חייהם המשותפים.  רק בחודש ספטמבר של אותה שנה הושלמה הגשת המסמכים הנדרשים, ובסופו של אותו חודש נערך למערערים ריאיון לבחינת כנות הקשר הזוגי.  המשיבה שקם לה ספק באמיתות הקשר הזוגי הנטען, סירבה לבקשה.  ערר פנימי שהוגש נדחה כאמור, וכך גם הערר שהוגש לבית הדין.  מכאן הערעור.
4. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טיעוני הצדדים בדיון מיום 30.04.26, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטה הסופית של בית הדין; כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית הדין; ולא נפלה בה כל טעות שבחוק.
5. החלטתו הסופית של בית הדין מקיפה וממצה, מפורטת ומנומקת היטב ונותנת מענה לכל אחת ואחת מטענותיהם של המערערים.
6. בנוסף, בהחלטה אף ניתן מענה לכל טענות המערערים באשר לפגמים שנפלו לשיטתם בראיון שהתקיים למערערת. בכלל זה להפסקת התרגום שנעשה בהסכמה, ולכך שהראיון נעשה בשפה שהמערערת דוברת אותה.
7. כך, עמד בית הדין על מכלול הסתירות בגרסת המערערת כשלעצמה, ובגרסתה אל מול גרסת המערער, סתירות בעניינים מהותיים, כשאין בטענות בדבר הריאיון כדי להסביר את הסתירות הרבות בעניינים מהותיים הנוגעים בלבת הקשר הזוגי הנטען, סתירות, שאין במידע לגביו נמסרו גרסאות זהות (שאין בהן כדי ללמד על קשר זוגי דווקא), כדי לאיין אותם. בין היתר, המערערת נתנה מספר תשובות למועד תחילת הקשר הזוגי ("אנחנו גרים יחד מלפני שלוש שנים", "אני גרה איתו מלפני 2.5 בשנת 2022", 2020 עזבתי בגבעה הצרפתית עברתי לגור עם נועם", "ש.  אז את לא יודעת מתי עברת לגור עם נועם? ת.  לא יודעת.  אני חושבת 11.2021").  המערער מצדו טען בראיון כי היא עברה להתגורר עמו בחודש מרץ 2022.  בנוסף, המערערת ציינה כי הייתה מגיעה לבקר את המערער בביתו שלוש פעמים בשבוע והוא היה מגיע לביתה גם כן שלוש פעמים בשבוע, כך שבסך הכול הם היו מתראים בבתיהם שש פעמים בשבוע.  המערער לעומת זאת כפר בכך שהמערערת הגיע לביתו וטען כי רק הוא היה מגיע לביתה שלוש פעמים בשבוע.  בד בבד הוא סרב לומר באיזו כתובת היא התגוררה.  בנוסף, למרות הקשר הרציף ביניהם במשך שנים ולמרות שלדבריה היא הייתה מגיע לביתו של המערער באופן תדיר, היא לא ידעה לומר מתי בדיוק הוא רכש את דירתו זו.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 19168.     כך, עמד בית הדין על שורה של אינדיקציות המעוררות ספק ממשי באשר לכנות הקשר בין הצדדים.  בין היתר, הושם דגש על תוכנו של "הסכם יחסי ממון בין בני זוג ידועים בציבור", אשר לשונו וטיבו מעוררים קושי של ממש להתיישב עם מערכת יחסים זוגית אותנטית.  כך, למשל, נעשה שימוש בביטויים בעלי אופי מסחרי-חוזי מובהק, כגון "חבילת הטבות" ו-"דמי הסתגלות", אשר אינם מתיישבים, על פניהם, עם יחסי קרבה אינטימיים המאפיינים בני זוג.  עוד נקבע, כי ההסבר שניתן, שלפיו המערער הוא בעל אמצעים ואילו המערערת מצויה במצב כלכלי דחוק - אינו מתיישב עם האמור בהסכם עצמו.  זאת, בשים לב לכך שבמסגרת ההסכם צוין כי המערערת היא בעלת זכויות בבית ובנכסים חקלאיים בהיקף משמעותי בפיליפינים, אשר נתקבלו בירושה מבעלה המנוח.  בנסיבות אלו, מתגלה אי-הלימה מהותית בין התשתית העובדתית הנטענת לבין המסמכים שהוצגו, באופן המחזק את הספק בדבר כנות הקשר.