תביעת חפצא 65435-03-26 מדינת ישראל נ' ארטיום נדורנקו - חלק 3

(ראו: מנגר, בעמ׳ 262-261)

30. בעולמם של מטבעות קריפטוגרפיים, מסחר באמצעות ביטקוין דומה מאד למסחר שהתבצע בעבר הרחוק באמצעות כסף וזהב. ביטקוין הוא יציר של תכנות מחשבים המבוסס על אלגוריתם מתמטי שיצר פרוטוקול תקשורת ממוחשבת המשותף לאלפי מערכות מחשב, שמרכיבות רשת.  מערכות אלה פועלות, יחדיו, כפנקסי חשבונות דיגיטליים מבוזרים (ה-blockchain), כאשר הן מתעדות ומאמתות, באופן עצמאי זאת מזאת, כל עסקה ועסקה.  במסגרת זו, החופשית מגורמים שלטוניים והמבוססת על מנגנון פרטי של מוסכמות, לא קיים שום גורם פרטי שביכולתו לזייף עסקה בביטקוין מבלי להשליט את עצמו, קודם-לכן, על רוב המערכות ברשת - מהלך שאינו נראה מציאותי.  תנועתו של כל מטבע ביטקוין מתועדת מראשית דרכו בכל אחד מאפיקי מערכות ה-blockchain, באופן שמאפשר לכל משתמש ברשת לעקוב אחרי מעברי המטבעות בין הארנקים הדיגיטליים השונים של גורמים פרטיים, שביכולתם לשמור על אנונימיות (ראו בעניין זה: עה"ס 82202-07-25 בלוק נ' מדינת ישראל, פסקה 2 [נבו] (8.3.2026)).  מספר מטבעות הביטקוין הוגבל מראש ל-21,000,000, דבר שיוצר מחסור תמידי במטבעות, לצד הקלות בהחזקתם ובהעברתם.  (ראו:Christin R.  Böhme, et al., Bitcoin: Economics, Technology, and Governance, 29   Econ.  Persp.  213 (2015)).  נוכח הדמיון המצוי בין המבנה של מסחר הביטקוין למסחר העתיק במתכות יקרות, אין אפוא תימה בכינוי לו זכה הביטקוין - "זהב דיגיטלי" (Isaiah Austin, The "Digital Gold" narrative sells Bitcoin short, Bitcoin Magazine, May 12, 2025 https://tinyurl.com/3ccrcj42).
31. מטבעות הביטקוין אינם קשורים לשום גורם ריכוזי, כמו תאגיד פיננסי או מדינה. אמינות המטבעות הללו כבני ערך כלכלי, אשר מתמרצת השקעה על ידי פרטים, נגזרת ממנגנון הביזור רב-הזרועות ומעוצמת האלגוריתם המתמטי אשר יצר את המטבעות כנכס כלכלי וירטואלי, הגביל את מספרם ועיצב פרוטוקולים של מסחר באמצעותם, אשר מונעים זיופים.  בהתאם לכך, שוויים של המטבעות נגזר מסכום הכסף הקונבנציונלי שצד לעסקה מוכן לשלם עבורם.  תכונות אלו מבדילות בין מטבעות הביטקוין לבין מטבעות קריפטוגרפיים אשר נוצרים באמצעות טכנולוגיה דומה - כאלה, הנכללים, למשל, בקטגוריית ה"מטבעות היציבים" (stable coins), בה נמצא המטבע המשויך לחברת Tether, שערכו מוצמד לדולר ארה"ב (להרחבה: Jess Cheng, How to Build a Stablecoin: Certainty, Finality, and Stability through Commercial Law Principles, 17 Berkeley Bus.    J.  320 (2020)).  אמינותם של מטבעות קריפטוגרפיים המשויכים לחברות פיננסיות נגזרת, בין השאר, מאמינות החברה, שפועלה דומה במידה מסוימת לפועלו של בנק.  מסחר באמצעות מטבעות קריפטוגרפיים המשויכים לחברה דומה אפוא יותר למסחר קונבנציונלי אשר מתבצע באמצעות ניירות ערך או כסף רגיל (ראו בעניין זה את הצהרות רשות ניירות הערך האמריקאית, כפי שמופיעות בדו"ח הוועדה לבחינת אסדרה של הנפקת מטבעות קריפטוגרפיים מבוזרים לציבור, דוח ביניים 53 (2018)).  חברות שמנפיקות את מטבעות הקריפטו חייבות אפוא לשמור על מוניטין כגורם פיננסי לגיטימי ואמין.  מכאן נובע התמריץ של החברות לשתף פעולה עם גורמים מדינתיים רשמיים, כדוגמת המשטרה, אשר מופקדים על אכיפת החוק, על מניעת מעשים פליליים ומעשי טרור, וכן על סיכולן של הלבנות הון אשר נעשים על ידי עבריינים וארגוני פשיעה.  תמריץ כזה לא קיים ברשת המבוזרת של ביטקוין - מנגנון רב-משתתפים מתואם שאינו נשלט על ידי גורם יחיד.
32. 00כפועל יוצא מכך, העברות סכומי כסף ניכרים לחשבון בנק קונבנציונלי מתוך ארנקי הביטקוין מעוררות חשד להלבנת הון - דבר שיוצר רתיעה מפני ביצוע פעולות כאלה אצל הבנקים. מציאות זו יוצרת תמריץ עבור המעוניינים בפתיחת ארנקים דיגיטליים לעשות זאת אצל חברות כדוגמת Tether.  מטבע הדברים, תמריץ זה קיים לא רק אצל משקיעים לגיטימיים אלא גם אצל גורמים עברייניים החפצים להסתיר את מקור כספם.

0

33. איתורם ותפיסתם של ארנקים דיגיטליים על ידי המשטרה, בבואה לאכוף את הדין הפלילי, נתקלים בקשיים רבים. ביטקוין הוא לא מטבע או שטר של כסף שאפשר לגעת בו כדי לתפוס אותו: הוא נכס וירטואלי שאין לו מקום הימצאות גיאוגרפי מוגדר.  לנכס זה ניתן להגיע בעיקר באמצעות מחשב המופעל על ידי בעל הנכס או על ידי מי שבידו הסיסמא שנוצרה על ידי בעל הנכס.  גילוי רצוני של סיסמא זו על ידי חשוד בפלילים במסגרת חקירתו הוא דבר נדיר יחסית.  הגעה לסיסמא זו באמצעות תוכנות מחשב אינה מעשית, על-פי רוב, בשל אורך הסיסמא ואופן יצירתה, אשר נועדו להקשות על גילויה כדי להבטיח את כספו של בעל הארנק הדיגיטלי ועל-מנת להגן על פרטיותו.  חשוד בפלילים אף אינו חייב למסור סיסמא זו לחוקריו, שכן הוא נהנה מזכות השתיקה ומהחיסיון מפני הפללה עצמית (ראו: סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות); סעיפים 47(א) ו-52 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971; וכן ערעור פלילי 663/81 חורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 85, 92-90 (1982); דיון נוסף פלילי 3898/90 זילברברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 24 (1992); Daniel J.  Seidmann & Alex Stein, The Right to Silence Helps the Innocent: A Game-Theoretic Analysis of the Fifth Amendment Privilege, 114   L.  Rev.  430, 475-480 (2000)).
34. קשיים דומים ניצבים בדרכה של המשטרה גם בכל הקשור לחיפוש ותפיסה של ארנקים דיגיטליים המשויכים לחברה פיננסית אשר מחזיקה במטבעות קריפטוגרפיים. אלא שבמקרים מסוג זה, שיתוף פעולה וולונטרי עם החברה, לפי המתווה אשר נעשה במקרה דנן אל מול חברת Tether, או מתווה מוסכם אחר, עשוי לעזור למשטרה.  זאת, במיוחד לנוכח רצונן של לפחות חלק מחברות כאלה לֹשמור על המוניטין שלהן כגופים פיננסיים לגיטימיים ושומרי חוק, ובדרך זו להגן על ערכו של המטבע הקריפטוגרפי הנסחר על ידן.
35. כאן המקום לעבור לדיון בחוקיות המתווים הוולונטריים כאמור.

דרישת ההסמכה הספציפית - אימתי?

36. רשות ציבורית רשאית לפעול אך ורק בדל"ת אמות סמכויותיה אשר נקבעו בחיקוק (בית דין גבוה לצדק 1/49 בז'רנו נ׳ שר המשטרה, פ״ד ב 80 (1949) (להלן: עניין בז׳רנו)). סמכויות אלה מנוסחות לעתים באופן כללי ורחב, כדוגמת סעיף 3 לפקודת המשטרה.  במקרים אחרים, סמכויות כאמור מנוסחות באופן ממוקד, כדוגמת סמכותו של שוטר לעצור אדם ללא צו של בית משפט (ראו והשוו: סעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996).  במסגרת זו, פעולתה של רשות שלטונית שבאה לגרוע מזכותו של הפרט - פעולה כופה שהפרט מתנגד לה - חייבת להישען על הסמכה מפורשת שניתנה לרשות בחוק או מכוחו.  באין הסמכה כאמור, לפעולת הרשות לא יהא תוקף משפטי (ראו: דיון נוסף מנהלי 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ, פסקה 23 לפסק דינה של המשנה לנשיאה נ' הנדל [נבו] (17.12.2019); בית דין גבוה לצדק 4455/19 עמותת טבקה - צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה נ' משטרת ישראל, פסקה 15 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות ופסקה 4 לפסק דיני [נבו] (25.1.2021) (להלן: עניין טבקה); אסף הראל גופים ונושאי משרה דו מהותיים, בעמ' 68 (מהדורה שנייה, 2019)).  מאידך, ככל שלא מדובר באקט שלטוני כופה, ניתן להסתפק בהסמכה כללית (ראו: עניין עדאלה, פסקאות 42-41).
37. על-מנת להכריע אם עסקינן באקט שלטוני כופה, עלינו לבחון את עוצמת הכפייה אשר נגזרת, בין היתר, ממה שכינה בית המשפט בעניין עדאלה "אקט מינהלי מוסווה וכופה למעשה" (ראו: עניין עדאלה, פסקה 43 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח׳ מלצר). אקט מינהלי כזה הוא פעולה שלטונית אשר באה באצטלה של פעולה שאינה כופה, אך בפועל נתפסת על ידי נמעניה כבעלת משמעות כופה - זאת, כאשר עלול להתעורר אצל הפרט חשש מפני סנקציות רגולטוריות אשר תופעלנה כלפיו או מפני נקמת הרשות המנהלית, אם לא ייענה לבקשתה.  דוגמא מובהקת לפעולה כזאת היא החלטת היועץ המשפטי לממשלת ארצות-הברית, שבינתיים בוטלה, לפיה הממשל הפדרלי לא יכרות חוזים עם תאגיד שממאן לספק לרשויות אכיפת החוק מידע הדרוש להן, בהתבססו על חיסיון משפטי כזה או אחר (ראו: Richard A.  Bierschbach & Alex Stein, Overenforcement, 93   L.J.  1743, 1775n.152 (2005)).
38. הבחנה חשובה זו סוכמה בעניין עדאלה במילים אלו:

"כפי שתואר לעיל, במצבים שבהם אין מדובר ב"אקט שלטוני מוסווה" וכופה למעשה, שדינו בטלות בשל היעדר הסמכה סטטוטורית, בהחלט ייתכן שפעולה וולונטרית לחלוטין, שתוצאתה תלויה לגמרי בהפעלת שיקול דעת עצמאי מטעם הגורם החיצוני אליו פונים - איננה טעונה הסמכה פרטנית ומפורשת לצורך זה בחוק, ולפיכך די יהיה, למשל, בסמכות השיורית המוקנית לממשלה מכוח סעיף 32 לחוק-יסוד: הממשלה.  לשם הדוגמא, על-פי גישה זו - פניותיה של מחלקת הסייבר אל מפעילי הפלטפורמות החיצוניות אינן שונות במהותן, לדוגמא, מבקשות מטעם גורמי ביטחון ודיפלומטיה ישראליים ממקביליהם הזרים, כדי שיפעלו, למשל, להביא לסיכול מזימותיהם של גורמים זרים עוינים המבקשים לפגוע במדינת ישראל, בחו"ל, או בארץ (על פעולתן של רשויות מכוח ההסמכה הכללית שבסעיף 32 לחוק-יסוד: הממשלה, או מכוח סעיף 17 לחוק הפרשנות - ראו: שמעון שטרית הממשלה: הרשות המבצעת, פירוש לחוק-יסוד: הממשלה פרק 18 (יצחק זמיר עורך, 2018)) (עניין עדאלה, פסקה 50).

39. הדוקטרינה המשפטית שהבחנה זו יצרה תהא מובנת היטב אם נציגה במסגרת האנליטית של זכויות, חירויות וכוחות אשר נבנתה על ידי הוכפלד (ראו: Wesley Newcomb Hohfeld, Some Fundamental Legal Conceptions as Applied in Judicial Reasoning, 23 Yale L.J. 16, 30-33 (1913)).  כאשר מדינה מענישה תאגיד שמסרב לשתף עמה פעולה באכיפת הדין הפלילי על ידי אי-מתן זיכיון כלשהו או באמצעות הוצאתו מרשימת הזכאים לכריתת חוזים להספקת שירותים או טובין למדינה, היא שוללת מאותו תאגיד את זכאותו להתחרות על הזיכיון או החוזה בתנאים השווים לכלל המתחרים.  שלילת זכאות זו נובעת מהפעלת כוח משפטי על ידי המדינה - מעשה שמשנה את מצבת הזכויות של הפרט באופן חד-צדדי.  מסיבה זו, יש לוודא כי המדינה הוסמכה בלשונו המפורשת של חיקוק להפעיל את כוחה, כפי שבחרה לעשות.

המצב יהיה שונה בתכלית כאשר המדינה אינה מעלה שום איום בפני מאן דהוא, כפי שאירע במקרה שלפניי.  במקרה זה, משטרת ישראל לא הפעילה שום כוח משפטי כלפי איש ולא שינתה את מצבת הזכויות של המשיב או של חברת Tether.  מה שהופעל על ידי המשטרה הוא חירותהּ במובן של חופש פעולה (privilege) אשר, במובחן מכוח, אינה יוצרת שום כפיפות אצל איש ואינה גורעת מזכויותיו.  האידך גיסא של "חירות" הוא ״היעדר זכות״ להפריע למימושה של החירות על ידי בעליו; והביטוי ההוכפלדיאני ״היעדר זכות״ (no-right) מתאר במדויק את מעמדו המשפטי של המשיב דנן במסגרת היחסים המשולשים אשר כוללים אותו, את חברת Tether, אשר פעלה, כפי שפעלה, מרצונה החופשי, ואת משטרת ישראל.  למשיב אין - ומעולם לא היתה - שום זכות למנוע ממשטרת ישראל לנסות את אשר ניסתה והצליחה לעשות מול חברת Tether.  באשר ליחסים המשפטיים שבין חברה זו למשיב - אלה אינם מעניינה של משטרת ישראל ואינם יכולים לגרוע מחופש הפעולה שניתן לה בגדרו של סעיף 3 לפקודת המשטרה.

40. המקרה דנן אינו שונה אפוא מזה אשר נדון בעניין עדאלה, בו יחידת הסייבר שפעלה במשרד המשפטים הישראלי שכנעה בעלי פלטפורמות אינטרנטיות שונות להסיר מהפלטפורמות תכנים אנטי-ישראלים. שכנוע זה היה וולונטרי ובא בגדרי החירות המשפטית שהייתה נתונה בידי היחידה.  חירות זו לא כללה את כוח הכפייה, להבדיל משכנוע וולונטרי, וממילא לא גרעה ממצבת הזכויות של איש.  מה שאירע באותו מקרה, וגם כאן, הוא מה שקורה, ברגיל, בעולמן של חירויות: כל גורם עושה שימוש בחירותו שלו ופועל כטוב בעיניו בהיותו מושפע, ברמה עובדתית, ממה שגורם אחר יחליט לעשות או לא לעשות בגדרי חירותו שלו.  מסיבה זו, פעילותה האמורה של יחידת הסייבר לא היתה טעונה הסמכה סטטוטורית ספציפית, ועל כן ניתנה גושפנקא להישענותה על הסמכה כללית בנוסח הדומה לזה של סעיף 3 לפקודת המשטרה.  כפועל יוצא מכך, טענתה של עדאלה לפגיעה בחופש הביטוי (שממילא לא היה שלה) נדחתה.  באין כפייה - אין פגיעה.
41. בקיומה של סמכות פורמלית אצל הרשות לא סגי. מושכלת יסוד היא כי הרשות חייבת להפעיל את סמכותה לא רק בדל״ת אמותיה (ראו: עניין בז׳רנו), אלא גם למטרה שלשמה הוקנתה לה הסמכות ומטעמים ענייניים (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 635 (2010)).  במקרה דנן, בהינתן חשד סביר כי הארנק הדיגיטלי שבו עסקינן היה קשור לפעילות עבריינית - חשד שלגבי קיומו אין מחלוקת - המבקשת פעלה, בלי ספק, משיקולים ענייניים כאשר ביקשה את אשר ביקשה מחברת Tether.
42. כפי שכבר צוין על ידי, המבקשת לא הפעילה שום כוח שלטוני אשר יכול היה לשנות את מצבה המשפטי של Tether. ואולם, אם היינו חושבים שמא קיים ספק בעניין זה, היה עלינו לבחון האם לפנינו "אקט מינהלי מוסווה וכופה למעשה" (עניין עדאלה, פסקה 43 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר).  השאלה היא האם חברת Tether עלולה היתה להבין את פניית המבקשת כבעלת משמעות כופה, תוך חשש מפני סנקציות רגולטוריות כאלה או אחרות.  לטעמי, התשובה לשאלה זו הינה שלילית.  ראשית, חברת Tether היא תאגיד זר אשר אינו פועל בישראל ואינו כפוף לדין הישראלי; ולפיכך, אין בידי המבקשת - משטרת ישראל - "חרב רגולטורית" או אמצעי דומה שיכלו לאיים על חברה זו.  שנית, Tether בעצמה דרשה לקבל לידיה צו שיפוטי ישראלי על-מנת להקפיא את הארנק; וגם מטעם זה לא ניתן לראות בפעולת המבקשת, שמילאה אחר דרישתה של חברת Tether, אקט כופה.  אשר על כן, לא קיים אפילו צל של ספק שמא מדובר במעשה שלטוני שיש בו משום כפייה, ואשר טעון בשל כך הסמכה סטטוטורית מפורשת.  מכאן עולה בבירור כי בנסיבות המקרה דנן ניתן להסתפק בהסמכתה הכללית של המשטרה, הקבועה בסעיף 3 לפקודת המשטרה.
43. סעיף 3 לפקודת המשטרה, שצוטט לעיל, מגדיר, בהרחבה, את תפקידיה הכלליים של משטרת ישראל (ראו: רשות ערעור פלילי 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(3) 305, 328 (2012)). סעיף זה מהווה בסיס לסמכויות המשטרה לנקוט בכל פעולה שמקדמת את משימותיה מבלי לכפות דבר על הפרט.  האמור בסעיף זה אפשר אפוא למשטרה לפנות לחברת Tether בבקשת שיתוף פעולה וולונטרי שבמסגרתו יוקפא הארנק בהתאם להחלטת החברה (להבדיל מפעולת המשטרה כמעשה כפייה שלטוני).  מסקנה זו נתמכת גם בדעתם של שופטי הרוב בעניין טבקה, הנשיאה א׳ חיות והמשנה לנשיאה ח׳ מלצר.  דעתי בעניין אשר נדון בפרשת טבקה היתה שונה מדעת הרוב, אולם, כפי שלמדנו זה מכבר - "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב).
44. לא אתעלם מהאפשרות כי חברת Tether אינה פועלת מרצון חופשי מוחלט, שכן עצם קיומה של בקשת המשטרה - אשר באה בשמה של מדינת ישראל - להקפאת הארנק מפעילה עליה לחץ בהיבט של מוניטין, ואולי אף עלולה לאיים על עסקיה. בהחלט ניתן להניח כי Tether מקפיאה חשבונות ארנק דיגיטליים מתוך אינטרסים שונים אשר משפיעים על שיקול דעתה, ולא בהכרח ממניע וולונטרי טהור.  אולם, לחצים מסוג זה אינם עולים כדי כפייה: ה"משחק" שמשוחק באמצעותם הוא משחק האינטרסים.  לדידי, אין ספק שלחברת Tetherיש אינטרס לשמור על יחסים טובים ותקינים עם מדינת ישראל על זרועותיה.  אינטרס כזה בהחלט יכול היה לספק לחברה טעם להיענות לבקשת המבקשת, אולם בדומה למה שידענו מדיני החוזים, הוא אינו עולה כדי גריעה מרצונה החופשי.  כפי שנאמר בהקשרם של דיני החוזים, "בחיי היומיום מעטים החוזים הנכרתים מתוך חופש רצון מוחלט" (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים, בעמ' 281 (2019); ערעור אזרחי 6234/00 ש.א.פ.  בערעור מיסים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6) 769, 787 (2003)) - וכך הוא גם בענייננו-שלנו.  כאמור, עניין זה אינו שונה מהסוגייה אשר נדונה והוכרעה בעניין עדאלה: פנייתה של יחידת הסייבר במשרד המשפטים למפעילים שונים של אתרי האינטרנט בבקשה להסיר תכנים אנטי-ישראלים.  חלק ממפעילים אלו, מן הסתם, בחרו להסיר את התכנים הפוגעניים על-מנת לשמור על יחסים טובים עם מדינת ישראל כגוף רב-עצמה.  ברם, קיומו של אינטרס כזה וניצולו על ידי המדינה לטובתה שלה - אינם עולים כדי גריעה מרצונם החופשי של המפעילים.
45. כאן המקום לעבור לדיון בשאלת חוקיותו של צו ההקפאה אשר שימש את המבקשת בפנייתה לחברת Tether. בטרם אעשה כן, אעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הדרושה לעניין.

צו הקפאה - המסגרת הנורמטיבית

46. סעיף 1 לפסד"פ מגדיר "חפץ" לצורכי תפיסתו כמונח הכולל את משמעותו הטבעית והבסיסית, "לרבות תעודה, מסמך, חומר מחשב או בעל חיים". בהתאם לכך, לשונו של המונח פורשה בהרחבה, באופן שפורש את יריעתו גם על יתרת זכות בחשבון בנק כדבר שניתן להקפאה ולתפיסה מכוח פסד"פ (ראו: בקשות שונות פלילי 5015/99 התאחדות משפטנים בלתי תלויים נ' מדינת ישראל, פ"ד נה‏(‏1‏)‏ 657, 665 (‏1999‏)‏‏).  כמו כן, נקבע כי החלטה בדבר תפיסתו של חפץ יכול שתבוא מכוחם של דברי חקיקה שונים (ראו: בקשות שונות פלילי 3190/14 שמעון נ' משטרת ישראל, פסקה 6 ‏[נבו] (‏25.6.2014‏)‏‏).  במסגרת זו, כאמור בסעיף 32 לפסד"פ, קיימות חמש עילות עצמאיות לתפיסת חפץ על ידי המשטרה; ואלה הן: קיומו של יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה; אדם עומד לעבור עבירה באמצעותו; החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה פלילית; החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה; או כאמצעי לביצועה (ראו בעניין זה: בקשות שונות פלילי 5605/21 שתיווי נ' משטרת ישראל, פסקה 8 [נבו] (9.9.2021); בקשות שונות פלילי 7992/22 נורי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 [נבו] (1.3.2023)).  לצד עילות אלו, התגבשה בפסיקה עילת תפיסה נוספת מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (ראו: רשות ערעור פלילי 4526/18 אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 [נבו] (5.8.2018) (להלן: עניין אלוביץ)).  כאשר הסמכות לתפוס חפץ באה מכוחו של סעיף 32 לפסד"פ, ככלל, אם כי לא בהכרח, הדבר טעון צו שיפוטי (ראו: עניין אלוביץ, פסקאות 17-13; והשוו: בקשות שונות פלילי 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד‏(‏2‏)‏ 464, 475 (‏2000‏)‏‏; רשות ערעור פלילי 7600/08 אברם נ' מדינת ישראל, פסקה 12 [נבו]‏(13.8.2008‏)‏‏ (להלן: עניין אברם); בקשות שונות פלילי 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל, פסקה 7 [נבו]‏(‏26.11.2009‏); בקשות שונות פלילי 9420/16 שמואל נ' מדינת ישראל [נבו] (16.1.2017).
47. בענייננו, כאמור, החליט בית משפט השלום ליתן צו, לפי בקשת המשטרה, להקפאת הארנק הדיגיטלי, שלכאורה שייך למשיב, אשר מצוי אצל חברת Tether. זאת מכוח הסמכות המעוגנת בסעיפים 32, 34 ו-43 לפסד"פ, וכן סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון.  במאמר מוסגר, אוסיף ואציין כי להבנתי-שלי, הסמכות לערוך חיפוש בארנק דיגיטלי, ואגב כך לתפוס נכס דיגיטלי, נמצאת גם בסעיפים 23, 23א ו-24 לפסד"פ, כשהם נקראים יחדיו.  כמו כן, איני רואה כל קושי בכך שבית משפט השלום יוציא מלפניו צו פורמלי אשר מאשרר את סמכויות המשטרה לפעול בגדרי סעיף 3 לפקודת המשטרה לשיתוף פעולה וולונטרי עם גורם חוץ כלשהו שבכוחו להביא להקפאת נכס דיגיטלי הנגוע בפלילים.  צווים כאמור הם בעלי תחולה טריטוריאלית פנים-מדינתית במובן הבא: הם מהווים אסמכתא לתפיסת הנכס הדיגיטלי, שהקפאתו התבקשה על ידי המשטרה בהליך וולונטרי, אם וכאשר יועבר לחזקתה.

אשר על כן, ברי הוא, לטעמי, כי צו ההקפאה החדש, שהציגה המבקשת בדיון שהתקיים לפניי - וקודם לכן, בפני הערכאות דלמטה - הוא צו שמנוסח כיאות ואינו מעורר שום בעיה של סמכות.

48. ובחזרה אל צו ההקפאה המקורי שניתן בהליך דנן על ידי בית משפט השלום. החלטת בית משפט השלום בדבר הוצאת הצו כאמור ניתנה במעמד צד אחד על גבי טופס הבקשה הסטנדרטי של המשטרה.  תוכנו של טופס זה כולל הוראות אשר ניתן לסבור כי הן מופנות כלפי חברת Tether, למרות שהדבר לא נאמר במפורש.  לטענת המשיב, שכאמור סומך את ידיו על קביעתו של בית המשפט המחוזי, בנוסח הצו הזה נפל פגם של חריגה מסמכות אשר מחייב את בטלות הצו.  מנגד, המבקשת מסכימה כי הצו אינו מנוסח "באופן מיטבי" (פרוטוקול הדיון מיום 20.4.2026, עמ' 7, ש.  2-1; עמ' 16, ש.16), אולם, לדבריה, ניתן וראוי לאפשר את תיקונו לאור מהות הפגם והשתלשלות העניינים בפרשת ההונאה שבה עסקינן.
49. סבורני כי גם בעניין זה הדין עם המבקשת; ואפרט.

הפגם בנוסח הצו ותוצאתו

50. הפגם שנפל בצו יכול להוביל למסקנה כי מדובר בפעולה שעולה כדי חריגה מסמכות - סמכותה של המבקשת וסמכותו של בית משפט השלום (ראו והשוו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית, כרך ה - עילות הביקורת המשפטית 3631-3632 (2020) (להלן: זמיר); כן ראו: יואב דותן ביקורת שיפוטית על שיקול דעת מינהלי, כרך א', 376-375 (2022)). ברם, פגם זה יכול שיסווג כטעות טכנית כנה אשר נפלה במסגרת הפעלת הסמכות.  בכגון דא חל מבחן פונקציונלי במסגרתו יש לבדוק את "הפונקציה שהוטל על בית-המשפט [...] לקיים, והאם היה מקיים פונקציה זו בעת שהחליט לתקן את צו הרישום כפי שתיקנו, ולא על-פי הגישה: מהו תוכן הצו שנתן הלה ואם תוכן זה עולה בקנה אחד עם ההגדרה של 'צו רישום' בחוק" (בית דין גבוה לצדק 203/57 רובינסקי נ' הפקיד המוסמך לפי חוק בתים משותפים, פ"ד יב 1668, 1674 (1958); וראו גם: זמיר, 3639-3637).
51. בנסיבות המקרה דנן, התפקיד שמילא בית המשפט השלום עניינו בהוצאת צו בדבר הקפאת הארנק לבקשת המבקשת. לכאורה, הפגם שנפל בנוסח הצו נפל במסגרת הפעלת תפקידו של בית המשפט.  אולם, אף אם נראה, על-פניו, שבית משפט השלום התיימר להורות על עשיית פעולות מחוץ לשטחה של ישראל, ברי הוא לכל בר-דעת כי לא היה זה בסמכותו להורות לחברה זרה, השוכנת מחוץ לגבולות ישראל, לעשות דבר-מה (ראו והשוו בעניין זה: ערעור אזרחי 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון, פסקה 33 ‏[נבו] (11.11.2021‏)‏‏; רשות ערעור אזרחי 778/03 אינטר-לאב בערעור מיסים נ' Israel Bio Engineering Project, פ"ד נז‏(‏5‏)‏ 769, 773 ‏(‏2003‏)‏‏).  בית משפט השלום היה, מן הסתם, מודע לכך ועל-כן הוא קבע, בין היתר, כי "הצו אינו מחייב את חברת Tether" (פסקה 44 להחלטת בית משפט השלום).
52. למרות האמור, מעיון בצו ההקפאה לבדו, כפי שנוסח, ניתן להבין כי הוא כולל הוראות מחייבות המופנות כלפי כל תאגיד פיננסי - ניסוח שתופס ברשתו גם את חברת Tether. הבנה מילולית זו של הצו מובילה למסקנה כי בית משפט השלום חרג מסמכותו הטריטוריאלית.  דא עקא, גם אם אצעד כברת דרך ואניח, לטובת המשיב, כי כך הוא הדבר - הפגם שבצו אינו מביא לבטלותו מדעיקרא.  כפי שאסביר מיד, עסקינן בפגם אשר ניתן לתיקון באמצעות הוצאת צו חדש המנוסח כיאות.
53. תיקון מסוג זה, הינו פועל יוצא של דוקטרינת "הבטלות היחסית" שהשתרשה במחוזותינו ומצאה את מקומה לא רק במקום היוולדה - המשפט המינהלי - אלא גם בדין הפלילי (רשות ערעור פלילי 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673, 687 (2001) (להלן: עניין גיספן); ערעור פלילי 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד ס‏(‏2‏)‏ 559, 567 ‏(‏2005‏)‏‏; יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים - חלק שני - הליכים שלאחר כתב אישום - א' 1232 (מהדורה מעודכנת, 2009)). דוקטרינה זו הוחלה גם ביחס לצווי חיפוש ותפיסה (ראו: בקשות שונות פלילי 9022/16 גריקה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] ‏(‏22.12.2016‏); רשות ערעור פלילי 4526/18 אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקאות 26-24 [נבו] ‏(5.8.2018‏)‏‏).  בד-בבד, דוקטרינה זו פרשה את יריעתה על סוגים שונים של פגמים בהחלטות הרשות אשר כוללים חריגה מסמכות (ראו: ערעור פלילי 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 793, 816 (1996); עניין גיספן, בעמ' 686; בית דין גבוה לצדק 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי מחוז תל-אביב, פסקה 45 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה [נבו] (16.7.2009) (להלן: עניין לוי)).
54. תורת הבטלות היחסית מבחינה בין קיומו של פגם בהחלטתה של רשות או בית משפט - לבין תוצאתו של הפגם. תוצאתו של פגם כאמור תלויה בנסיבות המקרה שעיקרן מהותו של הפגם והשלכותיו, לרבות פגיעה בזכויות מוקנות (ראו: עניין גיספן, בעמ' 685; עניין לוי, פסקאות 46-45; רשות ערעור פלילי 523/13 דזנשוילי נ' מדינת ישראל, פסקה 33 לפסק דינו של השופט ח' מלצר [נבו] (25.8.2015); ערעור עתירה/תובענה מנהלית 5106/14 עיריית בת ים נ' ששון ואח', פסקה 10 [נבו] ‏(3.9.2015‏); רשות ערעור פלילי 2696/17 שור נ' מדינת ישראל, פסקה 27 ‏[נבו] (‏17.6.2021‏)‏).  לפיכך, דרגת חומרתו של הפגם עשויה בנסיבותיו של מקרה אחד להוליך את בית המשפט אל המסקנה כי ההחלטה בטלה, ומן העבר השני כי יש להותירה על כנה.  בנוסף, רשאי בית המשפט "לתמרן בין סוגים רבים של סעד כפי שמתבקש בנסיבות המקרה.  בין השאר, גם אם נפל בהחלטה המנהלית פגם חמור, בית המשפט יכול להימנע מהצהרת בטלות ולהסתפק בהחזרת העניין הנדון אל הרשות שקיבלה את ההחלטה, עם הנחיה לתקן את הפגם או לדון מחדש בעניין לאור הערות בית המשפט" (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ד - סדרי הביקורת המשפטית 2999-2998 (2017)).
55. ומהתם להכא. בנסיבות המקרה דנן, ניתן להיווכח בנקל כי אין בפגם שנפל בנוסח הצו המקורי כדי להוביל לבטלותו של הצו מדעיקרא.
56. כאמור, החריגה מסמכותו של בית משפט השלום התבטאה בהוראתו של הצו אשר הופנתה אל חברת Tether. אולם, בית משפט השלום כלל לא סבר כי ענייננו בצו אשר יחייב את חברת Tether לעשות מעשה כלשהו או להימנע מעשייתו (ראו: פסקה 44 להחלטת בית משפט השלום).  גם המבקשת, לאורכם ולרוחבם של ההליכים שהתנהלו - החל בהליך בבית משפט השלום, עובר לדיון בבית המשפט המחוזי, וכלה בדיון שלפניי - לא טענה כי הצו מחייב את חברת Tether להקפיא את הארנק הדיגיטלי המנוהל על ידה.  ממילא, צו זה לא יכול היה לכפות על חברת Tether דבר, בהיותה חברה זרה שאינה כפופה לדין הישראלי.
57. זאת ועוד. כבר בדיון שהתנהל בפני בית המשפט השלום, הבהירה המבקשת כי "אין בפיה טענה כי צו בית המשפט שניתן בתאריך 20.5.2025 [צו ההקפאה]...  מחייב את חברת Tether ...  ומושכלות יסוד הן כי בהיותה תאגיד זר אין היא מחויבת בהוראות בית המשפט בישראל" (פסקה 3 לתגובת המבקשת מיום 23.11.2025), אלא ש"באופן אמיתי הוא מעניק סמכות ונותן הוראה מחייבת כלפי משטרת ישראל ולא כלפי חברת Tether ...  הוא אינו בעל כוח כופה כלפי החברה" (שם, פסקה 5).  בהמשך, בעמדה בפני בית המשפט המחוזי, חזרה המבקשת על דברים אלה בהצהירה כי "העברתי את הערות ביהמ”ש הנכונות ויש עבודה על עיצוב הצו כי הצו עצמו בפורמט הגנרי שלו איך שבנוי מתוך מערכת פלא של משטרת ישראל נותן הרושם שיש צו כפייתי ללא סמכות אקסטרה טריטוריאלית ...  זה לא מה שהצו עושה.  אנו לא בכדי הבהרנו שהצו עצמו כלפי המשטרה ומקבל הסמכה מבית המשפט" (ראו: פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 19.2.2026, עמ' 4, ש.  22-18); וכן כי "אין ספק שהצו עצמו לא הוא מקור הסמכות שבא וכפה על ט[ת]ר לבוא ולבצע את אקט ההקפאה" (שם, עמ' 5, ש.  8-7).  המבקשת טענה כך גם בגדרי בקשת-רשות-הערר דנן (ראו, בין היתר: סעיפים 64 ו-76 לעיקרי טיעון לבקשת-רשות-הערר מטעם המבקשת).
58. לא זו אף זו. גם חברת Tether לא ראתה בצו החלטה המחייבת אותה.  זאת, מאחר שהמבקשת הבהירה כי הקפאת הכספים בארנק בוצעה על ידי החברה באופן וולונטרי, לאחר פניית המבקשת ביום 19.5.2025 - כאשר רק בהמשך נשלח על-ידה הצו הפורמלי ל- Tether(פסקה 67 לעיקרי טיעון לבקשת רשות הערעור מטעם המבקשת).  המשיב, אף הוא היה מודע לכך, שכן כפי שהלה טען בבית המשפט המחוזי, "[ה]מועד שבו נחסם הטוקן היה ביום 19.5.2025" - דהיינו: לפני הוצאת הצו - וכי אחרי שהמשיב פנה לחברה לצורך בירור הדבר, "תגובת החברה היתה שהיא הקפיאה את הנכסים של העורר [המשיב - א.ש.] בעקבות בקשת מחלקת סייבר של משטרת ישראל" (פסקה 2 לערר מיום 18.12.2025 שהוגש מטעם המשיב לבית המשפט המחוזי).
59. אמרו מעתה: הצו שהוצא על ידי בית משפט השלום לא היה זה שגרם להקפאת הארנק הדיגיטלי, וחברת Tether ממילא לא ראתה את עצמה מחויבת לפעול לפי אותו צו. צו ההקפאה היה, למעשה, מופנה כלפי משטרת ישראל והצהיר על יכולתה לפעול כפי שפעלה כדי לענות על דרישתה של חברת Tether להציג לה אסמכתא פורמלית מבית משפט בישראל על-מנת שתוכל לכלכל את צעדיה ולהחליט אם ברצונה לשתף פעולה עם מדינת ישראל ואם לאו.  דרישה כאמור, כחלק ממדיניותה של Tether, אשר פורסמה בגלוי באתר האינטרנט של החברה, מצויה במישור היחסים החוזיים והקנייניים שבין כל משקיע ומשקיע במטבעות הקריפטו של Tether לבין Tether.  כאמור, יחסים אלה אינם מעניינה של משטרה ישראל.
60. בנסיבות אלו, פשיטא הוא בעיניי כי ניתן וראוי להורות על תיקון הפגם אשר נפל בניסוח הצו המקורי באופן שיאפשר למבקשת לבקש מבית משפט השלום להוציא מלפניו צו חדש המנוסח כיאות - בהתאם לנוסח המעודכן שהוצג בפניי - אשר יהא מופנה אל משטרת ישראל, להבדיל מחברה זרה.

סוף דבר

61. משטרת ישראל פעלה בדל״ת אמות סמכויותיה לפי סעיף 3 לפקודת המשטרה כאשר יצרה שיתוף פעולה וולונטרי עם חברת Tether, במסגרתו הקפיאה החברה את הארנק הדיגיטלי שלטענת המשיב שייך לו.
62. הפגם שנפל בניסוחו של צו ההקפאה המקורי לא גרם לשום עיוות דין ואינו פוגם בתקפותו של הצו כלפי משטרת ישראל כאסמכתא לפועלה-שלה. אשר על כן, בית המשפט המחוזי חייב היה לאפשר למבקשת לתקן את הפגם בבית משפט השלום על-מנת לקבל מאותו בית משפט צו חדש, המנוסח כיאות, אשר מכוון אל משטרת ישראל ואינו מתיימר להטיל חובות כלשהן על חברת Tether או על גורם זר אחר.
63. בקשת-רשות-הערר מתקבלת אפוא. אני מבטל את ההחלטה מושא הבקשה ומחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על-מנת שיכריע ביתר טענות המשיב בערר שהוגש על ידו.
64. עד להוצאת הצו המתוקן על ידי בית משפט השלום, יעמוד צו ההקפאה המקורי, במובנו התקין, בעינו.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026).