תביעת חפצא 65435-03-26 מדינת ישראל נ' ארטיום נדורנקו

עתביעת חפצא 65435-03-26

החלטה

סוגייתנו

1. האם משטרת ישראל מוסמכת ליזום ולקיים שיתוף פעולה וולונטרי עם מוסד פיננסי שפועל מחוץ לגבולות המדינה על-מנת לקבל ממנו מידע אודות נכסים וכספים שלפי החשד נגועים בפעילות עבריינית הנחקרת על ידה, אשר קשורה לישראל? האם מותר למשטרה, במסגרת זו של שיתוף פעולה וולונטרי, לבקש מהמוסד הפיננסי הזר להקפיא את נכסיו וכספו של הנחקר? מהו מקורה של סמכות כאמור, וכיצד ניתן להפעילה ביחס למטבעות קריפטוגרפיים המאוחסנים בארנק דיגיטלי שפועל במרחב אינטרנטי ממוחשב?

אלה הן השאלות בהן נדרשתי להכריע בהליך דנן.

2. במוקדו של הליך זה מונחת בקשת-רשות-ערר לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד' ארד-אילון) אשר ניתנה ביום 18.3.2026 בערר אחר 54295-12-25, [נבו] במסגרתה התקבל הערר שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום ראשון לציון (השופט ג' מימון) אשר ניתנה ביום 27.11.2025 בהחזרת תפוס 54825-09-25 [נבו]. נושאן של שתי ההחלטות הללו הוא פעולת המשטרה במסגרתה של חקירה פלילית אשר הביאה להקפאתו של ארנק מטבעות קריפטוגרפיים שלטענת המשיב שייך לו.  שוויו של הארנק עולה על 10,000,000 דולר ארה״ב.

רקע הבקשה והליכים קודמים

3. יחידת הסייבר הארצית של המשטרה בלהב 433 מנהלת חקירה יחד עם מחלקת פשיעה מקוונת של מחוז מרכז בליווי פרקליטות המחוז, אודות הונאה רחבת היקף בישראל ובעולם, אשר מכונה "העוקץ הרוסי". על פי החשד, ההונאה מבוצעת באמצעות השקעות במטבעות קריפטוגרפיים (להלן: המטבעות או מטבעות הקריפטו), וקורבנותיה, רובם ככולם, הם אזרחים ממוצא רוסי ויוצאי חבר העמים של ברית-המועצות לשעבר.  חקירה זו מתנהלת נגד מספר חשודים בישראל ומחוצה לה, להם מיוחסות עבירות רבות שעיקרן הונאה, מרמה והלבנת הון (להלן, בהתאמה: החקירה ו-פרשת ההונאה).
4. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916תחקור ציר העברת הכסף במסגרת פרשת ההונאה העלה כי מטבעות הקריפטו הועברו למספר ארנקים דיגיטליים והתנקזו, בין השאר, לתוך הארנק מושא הבקשה שלפניי, שלטענת המשיב שייך לו (להלן: הארנק או הארנק הדיגיטלי). ארנק זה מנוהל על ידי חברה פרטית בשם Tether, הממוקמת ומאוגדת מחוץ לגבולות ישראל (להלן, לסירוגין: החברה ו-Tether).  ביום 19.5.2025, פנתה יחידת הסייבר במשטרת ישראל (להלן: המבקשת), לחברה בבקשה להקפאת הארנק.  פנייה זו נעשתה במסגרת החקירה ולשם קידומה, כאשר בבסיסה, כאמור, מונחות ראיות לכאורה אשר עלו מהתחקור.  החברה הקפיאה את הארנק - החשבון הדיגיטלי בו מוחזקים מטבעות הקריפטו.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5. ביני לביני, הוגשה לבית משפט השלום ראשון לציון, בקשה במעמד צד אחד, "למתן צו לתפיסה והקפאה של חשבונות וחפצים" (לפי מספר החשבון הרשום אצל Tether). לית מאן דפליג שלמבקשת היה יסוד סביר להניח כי המטבעות המוחזקים בארנק קשורים לפרשת ההונאה הפלילית.
6. ביום 20.5.2025, נעתר בית משפט השלום לבקשה, לאחר שמצא כי "יש יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, ו/או עומדים לעבור עבירה [...] או מהווה רכוש בשווי היקף העבירה לצורך חקירה זו ו/או חילוט עתידי לפי חוק". בהתאם לכך, בית המשפט חתם על הצו בנוסחו המובנה בטופס (להלן: צו ההקפאה או הצו), ובתוך כך הורה כדלקמן: "אני מצווה בזאת על כל תאגיד בנקאי [...] או כל תאגיד פיננסי אחר להמציא ליחידה החוקרת במשטרת ישראל את המסמכים/חפצים המפורטים" (להלן: הוראת הציווי).  כמו כן, נכתבו בצו הוראות המופנות למקבל הצו אשר מורות לו, בין השאר, לתפוס "כל חפץ אחר הנמצא בכל כספת בשימושו ו/או בבעלותו, לרבות: בעלים משותף, מורשה חתימה, מיופה כח, נהנה, בעל שליטה, אפוטרופוס, והעברתו לידי משטרת ישראל".  המבקשת שלחה את הצו ל-Tether - זאת, כאשר היא פועלת על פי בקשתה של Tether, שתאמה את המדיניות שחברה זו קבעה ביחס לחקירת עבירות, כדוגמת חקירת פרשת ההונאה דנן, הדורשת קיומו של הליך משפטי נאות לתמיכה בבקשה.  יצוין כי מדיניות זו פורסמה באתר החברה.
7. הועתק מנבונכון למועד ההקפאה, נכללו בארנק כ-7,000,000 טוקנים דיגיטליים מסוג USDT, הצמודים למטבע הדולר ארה״ב ומונפקים על ידי חברת Tether. בהמשך בוצעו שתי הפקדות נוספות בארנק הדיגיטלי, כך שבסך הכל הוקפאו בתוכו כ-10,729,347 USDT.
8. המשיב הגיש בקשה לביטול צו ההקפאה מכוח האמור בסעיף 34 לפסד"פ. בד-בבד, המבקשת הגישה בקשה בגדרו של סעיף 35 לפסד"פ, שעניינה הארכת תוקפו של הצו למשך 180 ימים נוספים, החל מיום 16.11.2025.
9. בית משפט השלום דחה את בקשת המשיב לביטול צו ההקפאה וקיבל את בקשת המבקשת להארכת תוקף הצו למשך 180 ימים נוספים (להלן: ההחלטה). במסגרת ההחלטה, בית המשפט קבע, בין השאר, כי צו ההקפאה הינו צו תקף שהוצא לאורו של חשד סביר לביצוע עבירות הונאה, כפי שעלה מחומרי החקירה שהובאו לעיונו.  נוכח קיומו של חשד סביר כאמור, ומשנקבע כי פניית המבקשת ל-Tether נעשתה במישור הוולונטרי, במסגרת מדיניות של שיתוף פעולה שהחברה הנהיגה ביחסיה עם רשויות אכיפה מדינתיות ובינלאומיות - נקבע כי אין מקום לקבל את טענות המשיב בדבר אי-חוקיותו של הצו והיעדר סמכות חוקית אצל המבקשת.  מלבד זאת, נקבע כי המשיב לא הציג הוכחות חד-משמעיות בדבר בעלותו בארנק; ומשכך הוא, ממילא אין צורך בדיון בשאלה בדבר היקף צו ההקפאה ותחולתו.
10. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי. בטרם הכריע בערר, בית המשפט המחוזי קיים שני דיונים.  לאחר הדיון האחרון, ולאור הערות בית המשפט המחוזי במסגרתו, הודיעה המבקשת כי בכוונתה לפנות לבית משפט השלום ולבקש הוצאת צו תפיסה חדש אשר יבהיר מפורשות את כוונת הצו המקורי.  בהתאם לכך, ביקשה המבקשת כי בית המשפט המחוזי ישהה את החלטתו בערר.  לאחר מכן, פנתה המבקשת לבית משפט השלום בבקשה "למתן צו לתפיסה, הקפאה ומימוש של נכסים קריפטוגרפיים" (להלן: צו ההקפאה החדש).  במסגרת הצו האמור, חלף הוראת הציווי אשר הופיעה בטופס המובנה בצו הקודם, מופיעה ההוראה הבאה: "אני מורה בזאת למשטרת ישראל לפעול להקפאת הנכסים הקריפטוגרפים [...] תפיסתם ומימושם, וזאת בכל פלטפורמה, תשתית, חפץ, לרבות חומר מחשב, שבהם הנכסים מגולמים".  כמו כן, נכתב בצו ההקפאה החדש כי בסמכותו של שוטר "לבטל את ההקפאה, כולה או מקצתה, ולתת הוראות נוספות, באמצעות הודעה בכתב [...] וללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת".  בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום מן הטעם הבא: טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי שעניינה הודעת המבקשת בדבר רצונה לפנות לבית המשפט השלום להוצאת צו ההקפאה החדש.
11. בהמשך, המבקשת פנתה לבית משפט המחוזי כדי שזה יבהיר כי אין בערר התלוי ועומד בפניו כדי למנוע מבית משפט השלום ליתן החלטה ביחס לצו ההקפאה החדש.
12. ביום 18.3.2026, מבלי שהכריע בבקשה זו של המבקשת, נתן בית המשפט המחוזי החלטה בגדרה התקבל עררו של המשיב. בהחלטה זו, בית המשפט המחוזי הורה על בטלותו של צו ההקפאה מחמת היעדר סמכות (להלן: ההחלטה מושא הבקשה דנן או ההחלטה מושא הבקשה).  במסגרת זו, נקבע כי אין מחלוקת שצו ההקפאה בנוסחו בטופס המובנה, חרג מסמכותה הטריטוריאלית של משטרת ישראל ואף של בית המשפט שהוציאו תחת ידיו, מאחר שהוא כולל בתוכו הוראה כופה אקסטרה-טריטוריאלית אשר מופנית כלפי Tether, גוף שאינו סר למרותם של בתי המשפט בישראל; וכי די בכך כדי להורות על בטלותו של הצו מחמת היעדר סמכות.  מכל מקום, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ביחס לחיפוש ותפיסת נכסים נותרה על כנה בדין הקיים הגישה הטריטוריאלית, כך שסמכות האכיפה של משטרת ישראל מוגבלת לשטחי מדינת ישראל.  לפיכך, תפיסת רכוש במדינה זרה, בה רשומה או פועלת חברת Tether, יכולה להיעשות רק מכוח חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998.  עוד נקבע כי למרות שבעניין חקירתי שבו עסקינן נדרשה פעולה מהירה של המבקשת, אין בכך כדי להועיל - שכן, צורך חקירתי אינו יכול להקים סמכות חוקית יש מאין.
13. בהחלטה מושא הבקשה דנן, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי פנייתה המקדימה של המבקשת לחברת Tether לא נעשתה מכוח סמכות שבחוק, בהיותה מנוגדת לדרישת ההסמכה המפורשת בחיקוק, אשר חלה כאשר מדובר בפגיעה בזכויות הפרט. בתוך כך, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת כי פעלה במסגרת מסלול וולונטרי, אשר מתאפשר לה מכוח האמור בסעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה).  בית המשפט איבחן בין המקרה דנן לבין המתווה הוולונטרי אשר נדון ואושר ככזה בתיק בית דין גבוה לצדק 7846/19 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' פרקליטות המדינה יחידת הסייבר [נבו] (1.4.2021) (להלן: עניין עדאלה או בית דין גבוה לצדק עדאלה).  זאת, משנקבע כי בענייננו-שלנו "מדובר במהלך מכוון של הפעלת סמכות שלטונית כופה כלפי גורם זר, במדינה זרה ובנוגע לחשבון זר, במטרה לתפוס את קניינו של אדם" (ראו: פסקה 37 להחלטה מושא הבקשה דנן).  בית המשפט המחוזי קבע, בין השאר, כי מאחר שתפיסת הארנק הדיגיטלי פוגעת בזכות הקניין, בחופש העיסוק ובשמו הטוב של אדם; מכיוון שחברת Tether קרובה במהותה לבנק אשר חב חובת נאמנות ללקוחותיו; וכן נוכח אופן הפעולה הדו-שלבי של המבקשת, כאשר פנייתה הראשונה לחברה, שנחזתה להיות פעולה המסתמכת על שיקול דעתה הוולונטרי של החברה, היתה בגדר "פעולת הזנק" (trigger) לפעולת האכיפה הכופה - אשר נעשית כמהלך משלים של הוצאת הצו - עסקינן, לאמיתו של דבר, בפעולה כופה הפוגעת בזכות הפרט.  קביעה זו הוליכה את בית המשפט המחוזי אל המסקנה כי פניית המבקשת לחברת Tether לא יכלה להיעשות בלא הסמכה מפורשת בחיקוק אשר מדברת ב"רחל בתך הקטנה".
14. לצד הדברים האמורים, ציין בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הבקשה דנן כי הראיות שהוצגו בפניו הצביעו על קיומו של חשד סביר להתקיימות העבירות הנחקרות על ידי המבקשת. כפי שכבר צוין על ידי, קיומו של חשד סביר כאמור אינו במחלוקת.  טענות נוספות אותן העלה המשיב לא קיבלו מענה משעה שנקבע כי צו ההקפאה ניתן בחוסר סמכות ודינו בטלות.
15. מכאן בקשת-רשות-הערר שלפניי.

טענות הצדדים

16. בקשת רשות הערר שלפניי (להלן: הבקשה דנן) היתה מלווה בבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי. לבקשה אחרונה זו נעתרתי ביום 26.3.2026, מטעמים מובנים (מניעת הברחתם של מטבעות הקריפטו).
17. לטענת המבקשת, כפי שהוצגה בכתובים ובדיון שהתקיים לפניי ביום 20.4.2026, הבקשה דנן מעלה שאלה משפטית עקרונית בדבר קיומה או היעדרה של סמכות משטרת ישראל לפנות לחברה זרה אשר מנהלת נכסים קריפטוגרפיים, בבקשה להקפאתו הוולונטרית של נכס מסוג זה, בהתעורר חשד סביר הקושר את הנכס לביצוע עבירה, וכן להורות למשטרת ישראל לתפוס נכס זה אם וכאשר יועבר לידיה. בהמשך לטענה זו, מציינת המבקשת את השלכות הרוחב שבבסיס הבקשה.  לטענתה, החלטתו התקדימית של בית המשפט המחוזי מעמידה בסיכון ממשי את יכולתה של משטרת ישראל (ושל רשויות אכיפה אחרות) להתמודד עם פשיעה מקוונת אשר מתבצעת במרחב האינטרנטי ואשר כוללת בתוכה עבירות של הלבנת הון ומימון מעשי טרור במטבעות קריפטוגרפיים - באופן שעלול להקים "עיר מקלט דיגיטלית״ לעבריינים וגורמי טרור.
18. בתוך כך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר החיל כללים טריטוריאליים נוקשים על מרחב הסייבר, באופן שמתעלם מאופייה הייחודי של רשת האינטרנט ומהעובדה שחברות זרות המנהלות נכסים דיגיטליים בוחרות, במסגרת מדיניותן המוצהרת, לשתף פעולה באופן וולונטרי עם רשויות אכיפת החוק ברחבי העולם. לטענת המבקשת, המקור הנורמטיבי לפנייתה לחברת Tether מעוגן בסמכויותיה הכלליות של המשטרה למנוע עבירות ולפעול לגילוין, אשר הוקנו לה בסעיף 3 לפקודת המשטרה.  זאת, בדומה לפעולה שנדונה בעניין עדאלה, מאחר שבענייננו עסקינן בשיתוף פעולה וולונטרי שאינו עולה כדי כפייה ואשר יש בו, אם בכלל, פגיעה מצומצמת בלבד בזכויות של המחזיק בנכס.
19. זאת ועוד. המבקשת מלינה על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה צו ההקפאה הוצא בחוסר סמכות.  המבקשת אמנם אינה חולקת על כך שצו ההקפאה לא נוסח באופן מיטבי, אולם, לטענתה, קביעת בית המשפט מתעלמת מכך ש-Tether, משטרת ישראל ובית משפט שלום עצמו, לא ראו בו צו כופה.  זאת, בעיקרו של דבר, משום שהצורך בהוצאת הצו נבע ממדיניות החברה כחלק משיתוף הפעולה הוולונטרי עם משטרת ישראל, שהיה מוסכם עליה, וכן משום שהקפאת הארנק ממילא נעשתה על ידי החברה מרצונה, בעקבות פניית המבקשת, עוד בטרם ניתן הצו.  מכל מקום, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי צריך היה לאפשר לה לתקן את הצו ולהעמיד במקומו את צו ההקפאה החדש המנוסח כיאות.  בהקשר זה המבקשת מוסיפה ומבהירה, כי צו ההקפאה החדש אינו מסמיך - הוא כשלעצמו - את משטרת ישראל לפעול, אלא שהדבר דרוש לשם הצגתו לחברת Tetherובעיקר בעבור הפעולות אשר תבואנה בהמשך - אם וכאשר Tether תעביר לידי מדינת ישראל את הטוקנים שבארנק.
20. מנגד, המשיב סבור כי אין מקום לקבל את הבקשה דנן. במסגרת זו, נטען כי ההליך דנן ממוקד בצו קונקרטי אשר הוצא שלא כדין מבלי שהייתה סמכות להוציאו כפי שהוצא.  ההחלטה מושא הבקשה דנן - שהינה נכונה כשלעצמה, לטענת המשיב - לא יכולה להשליך על מקרים אחרים בהם המשטרה תתנהל כדין.  מטעם זה, אין מדובר בהחלטה בעלת השלכות רוחב.
21. באשר לצו ההקפאה גופו, סבור המשיב כי הצו אינו חוקי מהטעמים עליהם נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הבקשה דנן. במסגרת זו, נטען כי בית משפט בישראל אינו מוסמך להורות ל-Tether להקפיא את הארנק של המשיב.  לפיכך, משעה שצו ההקפאה הוצא שלא כדין, קיים פתרון אחד בלבד למצב שנוצר: ביטולו של הצו.  המשיב הוסיף והבהיר, כי לשיטתו פנייתה של משטרת ישראל לחברת Tether באמצעות הצו אינה בגדר הזמנה לשיתוף פעולה וולונטרי.
22. אחרי שמיעת טענות הצדדים, ביקשתי להגיש לעיוני מסמכים שונים. לאחר שהמדינה הגישה את החומר הדרוש, בא-כוח המשיב הודיעני, ביום 6.5.2026, כי אין לו מה להוסיף על החומרים שכבר הגיש לעיוני.
23. בנקודה זאת, בשלה השעה להכריע בבקשה דנן.

דיון והכרעה

24. רשות ערעור ״בגלגול שלישי" ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית עם השלכת רוחב משמעותית, אשר טרם הוכרעה ואשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין. אמת מידה זו חלה גם על בקשות לערור ״בגלגול שלישי״ בגדרו של סעיף 38א(ב) לפסד״פ (ראו: בקשות שונות פלילי 5769/12 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 [נבו] (20.8.2012); בקשות שונות פלילי 2189/14 פלדמן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] (24.4.2014); בקשות שונות פלילי 5564/14 ‏ טננבאום נ' מדינת ישראל [נבו] (18.9.2014)).
25. סבורני כי המקרה דנן נמנה עם מקרים חריגים אלו. זאת, מאחר שעולה בו שאלה עקרונית חשובה: האם משטרת ישראל מוסמכת ליזום שיתוף פעולה וולונטרי עם גורם מחוץ לישראל אשר מנהל נכסים קריפטוגרפיים על-מנת שגורם זה יקפיא, באופן וולונטרי, נכסים קריפטוגרפיים החשודים כנגועים בפעילות עבריינית הנוגעת לישראל, כדוגמת הונאה, הלבנת הון, מעשי טרור ופשע מאורגן, ולהעביר נכסים כאמור, באופן וולונטרי, לידי משטרת ישראל?

שאלה נלוות, שגם היא עולה במקרה דנן, היא: האם בית משפט השלום הפועל בישראל מוסמך להוציא מלפניו צו אשר מהווה אסמכתא שיפוטית למשטרת ישראל לפעול כאמור, כל אימת שצו זה דרוש להבטחת שיתוף פעולה בין המשטרה לגורם הזר אשר מנהל נכסים קריפטוגרפיים החשודים כנגועים בפעילות עבריינית, ואת תפיסת הנכסים שבארנק הדיגיטלי, ככל שארנק זה יועבר לידי משטרת ישראל על ידי הגורם הזר?