השופט ד' מינץ הצטרף לעמדתו הפרשנית הכללית של השופט סולברג. ואולם, לשיטתו, תניית השיפוט הזר באותו עניין חלה גם ביחס למנהל החברה, מכוח הדוקטרינה שעניינה חוזה לטובת צד שלישי.
- הנה כי כן, והגם שיש קושי מסוים לגזור הלכה ברורה מעניין לגזיאל, דומה כי גישתו של השופט סולברג זכתה שם לבכורה (וראו: רשות ערעור אזרחי 1091/24 יובל נ' ויגודצקי, פסקה 16 [נבו] (13.05.2026)). הכלל שעלינו ליישם הוא אפוא זה: כאשר מתעוררת מחלוקת פרשנית ביחס לתחולת תניית שיפוט זר, במסגרתה, שמעון טוען כי התניה חלה ביחס ל-X, וראובן טוען כי היא אינה חלה ביחס ל-X - ומקום שבו לשון התניה אינה ברורה וחד-משמעית באשר לתחולת התניה על X - אזי יש להעדיף את עמדת ראובן. זאת, ויהא X אשר יהא: תחולה על צדדים שלישיים; תחולה ביחס לעילות לבר-חוזיות; היותה ייחודית או מקבילה, ועוד (עניין לגזיאל, פסקה 22 לפסק הדין של השופט סולברג).
- ומהתם להכא. בשאלה הפרסונלית בענייננו, ברי כי קיימת מחלוקת של ממש בשאלת תחולת תניית השיפוט. ברי גם כי לשונה אינה ברורה וחד-משמעית בעניין תחולתה ביחס לצדדים שלישיים, שאינם הצדדים הפורמליים לחוזה (בלשון הסעיף: Limited Partners ו-General Partners). ודוקו: אף פלדמן עצמו מציין כי "השותף הכללי בשותפות היה ELF ASSETS LLC, ו[פלדמן] פעל וחתם על הסכם השותפות בשם השותפות, באמצעות השותף הכללי". הנה כי-כן, על-פי כלל הפרשנות שנקבע בדעת הרוב בעניין לגזיאל, התניה מושא ענייננו איננה חלה על צדדים שלישיים.
- למעשה, די היה בכך כדי לדחות את הבקשה בכל הנוגע לתניית השיפוט. שכן אם התניה אינה חלה ביחס לפלדמן, ממילא דין התביעה נגדו להתברר בישראל. ואולם, אעיר כי אף ביחס לשאלה הטרום-חוזית סבורני כי המסקנה דומה. קרי, כי קיימת מחלוקת באשר לתחולת תניית השיפוט ביחס לטענות האמורות, ולשון התניה אינה חד-משמעית, באופן שיש להביאנו לקבוע כי היא איננה חלה.
- ודוק: על מנת להתרשם מהיותה של הלשון לא חד-משמעית בעניין זה, די אם נשים לב להבדל בין התניה שבעניינו לזו שנדונה בקשות עירייה אחרות 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בערעור מיסים נ' Bodstray Company Ltd, פ"ד נח(2) 465 (22.01.2004), שעוררה שאלה דומה. אלא ששם, ציינה התניה:
"This agreement shall be construed and governed in accordance with the law of the state of Florida and shall be deemed to have been negotiated and performed in the state of Florida. Venue in any dispute arising hereunder shall be in Broward County, Florida".
- ומה אצלנו? כתימוכין לטענתו לפיה הסכם ההשקעה בענייננו החיל עצמו מפורשות על השלב הטרום-חוזי, מפנה פלדמן לסעיפים אחרים בהסכם. דא עקא, הפנייה לסעיפים אחרים, חיצוניים לתניית השיפוט, היא מהלך פרשני-לשוני, מן הסוג שממנו - גם ממנו - עלינו להימנע אם נישאר נאמנים להלכה בעניין לגזיאל, אשר מורה לנו לבחון האם לשונה של תניית השיפוט עצמה היא חד-משמעית.
- אף בשאלת הפורום הנאות לא ראיתי להתערב. בעניין זה קבע בית משפט קמא כי פלדמן לא הרים את הנטל הנדרש להוכחת הטענה כי ישראל איננה הפורום הנאות לבירור תביעת אפשטיין. בפרט, נקבע כי לא הונח יסוד לקבוע כי למי מבעלי הדין זיקה הדוקה יותר, באופן משמעותי, למדינה אחרת - זיקה שתצדיק התדיינות בלעדית באותה מדינה. לאחר שעיינתי בדבר לא מצאתי כי נפל פגם בקביעה עובדתית זו של בית משפט קמא, ובמסקנה המשפטית שנגזרה ממנה.
- לפני סיום אתייחס לטענת פלדמן ולפיה הותרת ההחלטה על כנה עלולה להרתיע נציגים של תאגידים בינלאומיים מלפעול בישראל, ולהכביד על הפעילות העסקית. תחילה, כעניין כללי, אעיר זאת: אכן, בדיני פרשנות החוזה בשיטתנו קנתה אחיזה מסוימת הגישה לפיה ביחס להתקשרויות שבין צדדים עסקיים, יש לפרש חוזים בהתאם לתכלית שעניינה יצירת בסיס נוח להתקשרויות עתידיות (וראו: עניין ביבי כבישים, פסקה 4 לפסק הדין של השופט ע' גרוסקופף; ערעור אזרחי 9025/17 T.S Investments Inc נ' Segal Group (Dresden) GmbH and Co.KG, פסקה 21 [נבו] (19.02.2020)). אלא שעניין זה הוא, כאמור, בגדרם של דיני פרשנות החוזה הכלליים, ואילו ביחס לפרשנות תניות שיפוט, עמדת הרוב בעניין לגזיאל היא כי שיקולים אחרים מנחים אותנו (עניין לגזיאל, פסקה 21 לפסק-הדין של השופט נ' סולברג). מכל מקום, אף אם אניח כי השיקול שעניינו יצירת תשתית נוחה להתקשרויות חוזיות עתידיות בין צדדים עסקיים, ובפרט צדדים עסקיים בינלאומיים, הוא השיקול הפרשני המנחה בענייננו - כלל לא ברור, לדעתי, כי עמדת פלדמן היא שתקדם תכלית זו.
- הבקשה לרשות ערעור נדחית, אפוא. פלדמן יישא בהוצאות אפשטיין בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ו (19 מאי 2026).