רשות ערעור אזרחי 51820-02-26 אהוד פלדמן נ' ניר אפשטיין

רשות ערעור אזרחי 51820-02-26

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא א' דראל) בתיק אזרחי 36152-04-25 [נבו] מיום 17.12.2025.  בגדר ההחלטה נדחתה בקשת המבקש (להלן: פלדמן) לסלק על הסף תביעה שהגיש נגדו המשיב (להלן: אפשטיין), ונקבע כי דין התביעה להתברר בישראל.

על הפרק: שאלה בפרשנות תניית שיפוט בהסכם השקעה במקרקעין בניו-יורק.

רקע

1. פלדמן ואפשטיין הם עורכי דין, הפועלים בתחום העסקי. בשנת 2018 פנה אפשטיין לפלדמן דרך מכר משותף בעניין אפשרות השקעה.  פלדמן הציג לאפשטיין אפשרות השקעה בנכס נדל"ן במנהטן, ניו-יורק, אשר תבוצע באמצעות שותפות מוגבלת אמריקנית.  אפשטיין התעניין, והשקיע 250,000 דולר אמריקני.  לימים ההשקעה נכשלה, הנכס נמכר, וכל סכום ההשקעה ירד לטימיון.
2. אפשטיין הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד פלדמן על סך 1,175,956 ש"ח, ובה טען כי פלדמן הפר את הוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995; הציג בפניו מצגי שווא והסתיר ממנו מידע; ופעל בחוסר תום לב, ברשלנות, ובניגוד עניינים.
3. פלדמן ביקש לסלק את התביעה על הסף, בין היתר, בטענה כי הסכם ההשקעה קבע באופן חד-משמעי שסמכות השיפוט הבלעדית נתונה לבתי המשפט בניו-יורק. לשם הנוחות, אביא את הסעיף הרלוונטי בהסכם ההשקעה - סעיף 11.7 (ולהלן: תניית השיפוט) - אשר קובע בזו הלשון:

"[…] the Limited Partners and General Partners agree that any legal proceeding by or against any Limited Partner or General Partner with respect to or arising out of this Agreement will be brought in United Stated District Court for the Southern District of New York or the Supreme Court of the State of New York located in the Borough of Manhattan in the City of New York, New York".

עוד נטען, כי יש למחוק את התביעה על הסף מחמת פורום לא-נאות.

4. ביום 17.12.2025 נדחתה הבקשה לסילוק על הסף. לענייננו, נקבע כי ההסכם, שבו תניית השיפוט, נוגע למערכת היחסים שבין אפשטיין לבין השותפות האמריקאית, והתניה אינה חלה ביחסים שבין אפשטיין לפלדמן עצמו - קרי, הצדדים להליך דנן.  עוד נקבע כי כתב התביעה נוגע למצגים שקדמו להתקשרות עם השותפות, והטענות בה מופנות לשלב הטרום-חוזי, וגם משום כך תניית השיפוט אינה חוסמת הגשת תביעה בישראל.
5. בית המשפט קמא הוסיף ודחה גם את טענת הפורום הלא-נאות. זאת, משקבע כי שני בעלי הדין הם אזרחי ישראל ובעלי זיקה משמעותית אליה; כי לאפשטיין עומדת ציפייה סבירה לניהול ההליך בישראל בהינתן שפלדמן הוא עורך-דין ישראלי; וכי מבחינת שיקולים ציבוריים, קיים 'עניין אמיתי' לבית המשפט הישראלי לדון בתביעה, שכן הסוגיות שבמרכזה נוגעות להתנהלות פלדמן שהוא עורך דין ישראלי, ולשיח שקיים עם אפשטיין מישראל.

הבקשה שלפניי

6. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916בתמצית הדברים, פלדמן טוען כי הסכם ההשקעה מחיל את עצמו במפורש על השלבים הטרום-חוזיים; כי הותרת החלטה, אשר יוצרת הבחנה בין השותפות לבין פלדמן שפעל כנציגה, על כנה, עלולה ליצור תקדים מסוכן ולסבך מאוד את הפעילות העסקית; כי עלול להיגרם לו עיוות דין אם ההליך יתנהל בישראל, והדבר אף יביא לבזבוז משאבים שיפוטיים ופרטיים רבים; וכי ציפיותיהם של הצדדים, כמו גם שיקולים ציבוריים, מצדיקים את בירור התביעה בניו-יורק.
7. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)אפשטיין, בעיקרם של דברים, סומך את ידיו על קביעות בית משפט קמא.
8. יוער כבר כעת כי שני הצדדים, מזה ומזה, מפנים לפסק-הדין של בית משפט זה ברשות ערעור אזרחי 6493/21 לגזיאל נ' אר אס דיזיין בערעור מיסים [נבו] (02.02.2022) (להלן: עניין לגזיאל). שניהם סבורים כי הקביעות בפסק-דין זה תומכות בעמדם.  כפי שאבהיר להלן, הגם שפירושו של עניין לגזיאל עצמו מעורר מורכבות מסוימת, לא כך הם פני הדברים בנדון דידן.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
10. בין הצדדים מחלוקת בשתי שאלות הנוגעות לתניית השיפוט. הראשונה: האם הקביעה כי סכסוכים ביחס לחוזה ידונו בניו-יורק, מתפרשת גם על פלדמן - או שמא היא חלה רק ביחס לצדדים המנויים בהסכם (להלן: השאלה הפרסונלית).  השנייה: האם תניית השיפוט חלה גם ביחס לטענות להפרת חוק הייעוץ, ולמצגים שניתנו בשלב הטרום-חוזי (להלן: השאלה הטרום-חוזית).  נוסף על כך, הצדדים חלוקים בשאלת הפורום הנאות.
11. קודם שאדון בדברים לגופם, אבקש להקדים הערה. יתכן שקיים קושי מסוים בקיומו של דיון פרשני ביחס לתניית השיפוט בחוזה שלפנינו בכלים פרשניים 'מקומיים', נוכח קביעה בהסכם ההשקעה ביחס לברירת הדין.  הסכם ההשקעה קובע בסעיף 11.6:

"This agreement shall be governed by and construed and enforced in accordance with the laws of the state of New York, without regard to principles of conflicts of law".

12. 00הועתק מנבועל פניו, תיתכן בהחלט טענה כי את החוזה כולו, לרבות תניית השיפוט, יש לפרש לפי דין ניו-יורק (לטענה מעין זו ראו: שחר אברהם-גילר "על כללי פרשנות של תניות שיפוט, ברירת הדין ותפיסת סמכות השיפוט הבין לאומית של בית המשפט העליון (בעקבות רשות ערעור אזרחי 6493/21 לגזיאל נ' אר אס דיזיין בע"מ" חוקים יח 167, 175 (2023)(להלן: אברהם-גילר)).
13. 0ואולם, משהצדדים לפנינו טענו, שניהם, לפי הדינים המקומיים, ניתן לראות בכך משום הסכמה מכללא לפיה תניית השיפוט תפורש לפי הדין הישראלי (השוו: אברהם-גילר, בעמוד 180). משכך, אפנה אפוא לדון בשאלת היקפה של תניית השיפוט בכלים של הדין הישראלי הרלוונטי.

פרשנות תניית השיפוט

14. כידוע, שאלת פרשנותן של תניות שיפוט בחוזים נדונה בהרחבה בעניין לגזיאל, אליו הפנו גם הצדדים עצמם. פסק הדין בעניין לגזיאל עצמו דן בשאלת תחולתה של תניית שיפוט, אשר קבעה כי רק בתי משפט בבלגיה יהיו מוסמכים לדון בתביעות שעניינן הסכם בין חברה בלגית לבין חברה אחרת.  השאלה שהתעוררה שם היא האם תניית השיפוט הזר חלה גם ביחס למנהלה של החברה הבלגית, אשר חתם על ההסכם בשמה.
15. השופטים בעניין לגזיאל נחלקו הן לעניין דרך הפרשנות, הן לעניין התוצאה. השופט א' שטיין קבע כי בפרשנות תניית השיפוט הזר יש להעניק בכורה ללשון.  בהקשר זה הפנה השופט שטיין לחוות דעתו, ולחוות דעת השופט ע' גרוסקופף, בקשות עירייה אחרות 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בערעור מיסים נ' רכבת ישראל בערעור מיסים [נבו] (20.11.2019) (להלן: עניין ביבי כבישים), והטעים כי "חשיבות מיוחדת נתונה ללשון מקום בו עסקינן בחוזה בין שני צדדים עסקיים מתוחכמים אשר אינו מעלה כל קושי פרשני או לקונה".  עוד הוסיף השופט שטיין, כי כך הדבר "בפרט כאשר עוסקים אנו בכללי הפרשנות המיוחדים אשר חלים על פרשנותן של תניות שיפוט זר - כללים הדוגלים בפרשנות לשונית-דווקנית במטרה לכונן ודאות בענייני מסחר בינלאומי".  אשר לתניה הספציפית שנדונה, קבע השופט שטיין כי מלשונה עולה בבירור כי היא נוגעת לכל גורם שהוא הקשור להסכם, ולא רק נגד החברה הבלגית שעמה נחתם ההסכם.
16. השופט נ' סולברג העניק מובן אחר, מחמיר יותר, לפרשנות הלשונית-דווקנית שיש לנקוט בעניין תניות שיפוט זר. זאת, בעקבות פסק הדין בקשות עירייה אחרות 724/85 מנו קוי נוסעים בערעור מיסים נ' דמרי ו-63 אח', פ"ד מב(3) 324 (1988), אותו אימץ "ללא כחל ושרק".  לעמדת השופט סולברג, משמעותה של אותה שיטת פרשנות לשונית-דווקנית היא כי "התנייה לא תחול, אלא במקרים שבהם נמצא כי היא מפורשת וברורה, וכלל לא נצרך הליך פרשני כדי לאתרה, או לתת בה סימנים".  לפיכך, "אם יוברר כי הלשון אינה ברורה וחד-משמעית, הדבר יביא באופן מיידי ל'מותה' של התנייה, וזאת גם אם באמצעות הליך פרשני-לשוני, מבלעדי היזקקות לנסיבות חיצוניות, ניתן היה להגיע למסקנה כי אכן נקבעה תנייה שכזו".

אף בשאלה הספציפית שהתעוררה הגיע השופט סולברג למסקנה אחרת מזו של השופט שטיין.  לשיטתו, אין מחלוקת כי המקרה עורר שאלה פרשנית.  ולדבריו, מקום שבו מתעוררת שאלה מעין זו, ולשון התניה אינה חד-משמעית - כלומר, מקום שבו מתעורר ספק - די בכך כדי לקבוע שהתניה איננה חלה.  ולו רצו הצדדים כי תחול, היה עליהם לעשות זאת מפורשות, 'ברחל בתך הקטנה'.