המנא 11184-07-26 ב. אמין מוטורס בע"מ נ' משה בר שלטון

המנ"א 11184-07-26

‏1.       בפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 1883-07-23 [נבו] מיום 21.4.2026, בגדרה נמחקה תביעה כספית שהגישו המבקשות נגד המשיב, מחמת פורום לא נאות.  ההחלטה ניתנה על-ידי כב' השופטת כ' בן אליעזר, אשר הבהירה במסגרתה כי זו "ניתנה בסמכותי כרשמת".

2. ברקע הדברים, תביעה כספית שהגישו המבקשות נגד המשיב בחודש יולי 2023. התביעה הועמדה על סך של כ-50 מיליון ש"ח ונטען בה למעשי מרמה, גזל וריקון נכסים שבוצעו על-ידי המשיב, כלפי קבוצת חברות בגרמניה.  ביום 5.11.2025 הגיש המשיב לבית המשפט קמא בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום המדינה ולקביעה כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.  בהחלטה מיום 21.4.2026 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב.  בהחלטת כב' הרשמת נקבע, בין היתר, כי מירב הזיקות נוטה לפורום הגרמני וכי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.  מטעם זה הורתה כב' הרשמת על מחיקת התביעה והטיפול בה הסתיים (להלן: החלטת המחיקה).
3. המבקשות לא השלימו עם החלטת המחיקה.  לפיכך, ביום 10.5.2026 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ערעור רשם על החלטת המחיקה (ע"ר (מחוזי מרכז) 24948-05-26; [נבו] להלן: ערעור הרשם).  ביום 24.6.2026 הגיש המשיב את תשובתו לערעור, ובמסגרתה טען כי הסמכות לדון בערעור על החלטת המחיקה נתונה לבית המשפט העליון, שכן מדובר בהחלטה המסיימת את ההליך, המהווה פסק דין של רשם.  נוכח טענה זו, פנו המבקשות ביום 5.7.2026 לבית משפט זה בבקשה דנא להארכת מועד להגשת הערעור (וזו הבקשה המונחת עתה בפניי).  במקביל החליט בית המשפט קמא במסגרת ערעור הרשם להורות על מחיקת הערעור האמור, נוכח קביעתו כי הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטת המחיקה הינה בית המשפט העליון ולא בית המשפט המחוזי (ע"ר ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 24948-05-26 ב.  אמין מוטורס בע"מ נ' בר שלטון ‏[נבו] (‏27.7.2026‏) (כב' השופטת ש' גלר)).

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)4.       בבקשה להארכת מועד טוענות המבקשות כי לאחר שניתנה החלטת המחיקה, סברו בתום לב כי מדובר ב"החלטה אחרת" של רשם ומשכך הערכאה המוסמכת לדון בערעור עליה היא הערכאה בה מכהנת הרשמת, קרי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד.  ואכן, המבקשות לא השתהו, לטענתן, בהגשת ערעור הרשם, כאמור, ועשו זאת עוד ביום 10.5.2026.  זאת ועוד, לאחר מכן הורה בית המשפט שדן בערעור הרשם על הגשת תשובת המשיב לבקשה (מבלי שהערעור נדחה על הסף בשל חוסר סמכות), ונתון זה ביסס אצל המבקשות את סברתן כי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הוא הערכאה המוסמכת לדון בערעור.

5. לטענת המבקשות, ככל ששגו לעניין אופן ההשגה הנכון על החלטת המחיקה, עסקינן בטעות בתום לב, ובטעות סבירה במכלול נסיבות העניין. בהקשר זה מפנות המבקשות להחלטות שונות שניתנו בבתי המשפט המחוזיים השונים, מהן עולה כי היו מקרים בעבר בהם דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי המקבלת טענה לפורום לא נאות.  עוד נטען כי משך האיחור הינו מינימלי וכי המשיב ידע על כוונתם הברורה לערער עוד ביום 29.4.2026, ואף קיבל לידיו את ערעור הרשם שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 10.5.2026, כך שלא ניתן לקבוע כי אינטרס ההסתמכות שלו על סופיות החלטת המחיקה, נפגע בדרך כלשהי.  המבקשות טוענות כי סיכויי ההליך טובים נוכח שגגות שנפלו לטענתן בהחלטת המחיקה, וכי דחיית הבקשה להארכת מועד תנעל בפניהן את שערי בית המשפט ותסב להן עוול דיוני קיצוני בסכסוך בהיקף כספי הנאמד בכ-50 מיליון ש"ח.
6. המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה.  לטענתו, טעות של עורך דין בדין הנוהג או בסדרי הדין, ובפרט בסיווג פסק דין של רשם המסיים את ההליך, אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי.  לשיטת המשיב, סיכויי הערעור קלושים ובניגוד לעמדת המבקשות, המשיב סבור כי משחלף המועד להגשת הערעור לערכאה המוסמכת קמה לו זכות להסתמך על סופיות הדיון.

051293710הועתק מנבו

546783137. 054678313 במוקד הבקשה עומדת אפוא סברת המבקשות כי היה עליהן להגיש את ההליך הערעורי על החלטת המחיקה לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט העליון. דעתי היא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בערעור הרשם, כי סברתן זו של המבקשות אכן הייתה שגויה.
546783138. בסדרי הדין האזרחיים מקובל להבחין בין שני סוגים מרכזיים של החלטות שיפוטיות: "פסק-דין" ו-"החלטה אחרת". "פסק-הדין" מסיים ככלל את הדיון בהליך, ואילו "החלטה אחרת" אינה מהווה, ככלל, סוף פסוק להמשך בירור ההליך שהובא בפני בית המשפט (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 757-753 (מהדורה שביעית, 1995)).  להבחנה זו נפקות חשובה ביותר לעניין הליך הערעור, מקום בו ניתנת ההחלטה על-ידי רשם (שאינו בכיר).  זאת, משום שהליך ערעורי על "החלטה אחרת" של רשם (שאינו בכיר) יש להגיש לערכאה בה מכהן הרשם (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט)), ואילו "פסק דין" של רשם (שאינו בכיר), דינו לעניין ערעור כדין פסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש כרשם (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט).  על מנת לסייע בהבחנה בין "פסק-דין" ל"החלטה אחרת" נבחנת השאלה אם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים (ראו, ע"א 226/61 דורון נ' צחובל, פ"ד טז 1911, 1919 (1962); ע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 362 (1997)).  זהו למעשה "מבחן סגירת התיק", שלפיו כאשר ההחלטה השיפוטית העומדת לבחינה הובילה לסגירתו של התיק, כך שלא נותר עוד דבר באשר לבירור המחלוקת, מדובר ב"פסק-דין", ואילו ככל שההחלטה השיפוטית הרלוונטית לא סגרה את התיק מדובר ככלל ב"החלטה אחרת" (ראו, ע"א 3685/20 דקלה חברה לביטוח בע"מ נ' קלר, פיסקה 12 [נבו] (14.10.2021)).
546783139. חריג לכלל זה הוכר, ביחס למקרה של מחיקת הליך מחמת אי-תשלום אגרה. לגבי מקרים מסוג זה נקבע כי מדובר ב"החלטה אחרת" שהשגה עליה טעונה רשות.  הטעם לכך הוא שמחיקת הליך מטעם זה, אינה סותמת את הגולל באשר לזכויותיו המהותיות של התובע, שכן היא אינה מהווה מעשה בית דין והיא עוסקת בעניין הטפל למחלוקת העיקרית (בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית, פיסקה 2 [נבו] (18.12.2022); ע"א 21063-11-24 שפירא נ' מכורה – כפר שיתופי בע"מ, פיסקאות 14-13 [נבו] (20.1.2025); ע"א 68918-01-25 שחם נ' פקיד שומה ירושלים סניף יפו, פיסקה 11 [נבו] (3.8.2025); ע"ר 43901-03-26 פרומר נ' מדינת ישראל רשות המסים, פיסקה 4 [נבו] (3.5.2026)).
546783140. בדומה נפסק לאחרונה (רע"א 1462-04-26 נניקשוילי נ' קיבוץ ישרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פיסקה 10 [נבו] (15.6.2026) (כב' השופטת ר' רונן) (להלן: עניין נניקשוילי)), כי גם כאשר מדובר במחיקת תביעה בשל אי-התייצבות התובע, אין בכך משום הכרעה בעניין זכויותיו המהותיות של התובע, וכך גם סיבת המחיקה, אי התייצבות התובע, טפלה למחלוקת העיקרית בהליך. על כן החלטה בדבר מחיקת ההליך מחמת אי התייצבות תסווג אף היא כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק-דין".  לעניין זה הוסיפה וציינה כב' השופטת רונן, בעניין נניקשוילי, שם כי:

"[..] יפים לענייננו גם שיקולי היעילות הדיונית הנוגעים להליכי השגה, כמו גם הצורך להקל על העומס הרב המוטל על בתי המשפט ועל הצורך בחסכון בזמן שיפוטי יקר ערך [...] ואכן, בכל הנוגע למחיקת כתב תביעה בהקשרים הללו, כבר הובהר כי אין מדובר בהחלטה הרת גורל, שכן 'המשמעות של מחיקת כתב תביעה היא חזרה לתחילת התור על ידי הגשת תביעה חדשה תוך נשיאה מחדש באגרה המתחייבת מכך [...] אין במחיקת התביעה כדי לשלול את זכויותיו המהותיות מעיקרן' (דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בעמוד 21) [...] דברים אלה באו לידי ביטוי ביחס לאי-התייצבות התובע בפרט: 'אי-התייצבות התובע תביא למחיקת ההליך, מפני שהגורם היוזם – התובע אשר הזמין את הנתבע לדין – לא התייצב, ובכך וויתר על תביעתו.  זוהי החלטה שהינה טכנית במהותה' [...] דברים אלה עומדים בניגוד, למשל, למחיקה מחמת היעדר עילה – העוסקת בשאלות הנוגעות לגוף המחלוקת העיקרית בהליך (כאשר ביחס למחיקה מסוג זה – איני מחווה כל דעה לגבי אופן ההשגה עליה)."

11. בהינתן הכללים האמורים שנקבעו בהלכה הפסוקה, סבורני כי החלטה המוחקת את התביעה, מחמת פורום לא נאות, כמוה כ"פסק-דין" ולא כ"החלטה אחרת" (ודוקו: אילו היה מדובר אך ורק בהשגה על החלטה המבטלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום כי אז היה מקום לסווגה כ"החלטה אחרת"; ראו, ע"א 8130/19 סאן שיין מעליסה בע"מ נ' RIO GRANDE INC, פיסקה 7 ‏[נבו] (‏21.7.2020‏)‏‏; ברם בענייננו נכרכה בהחלטה גם הקביעה כי יש למחוק את התביעה מחמת פורום לא נאות).
12. בשונה ממחיקה בשל אי-תשלום אגרה או אי-התייצבות התובע, מחיקה מחמת פורום לא נאות אינה נסמכת על מחדל טכני של בעל-הדין, ומשמעותה אינה מתמצית ב"חזרה לתחילת התור" על ידי הגשת התביעה מחדש בבית המשפט בישראל. תחת זאת, החלטה זו סותמת את הגולל על יכולתו של התובע לברר את תביעתו בערכאות בישראל ומחייבת אותו, למעשה, להתדיין במדינה זרה.  הגם שהחלטה זו אינה מקימה מעשה בית דין לגופו של הסכסוך, הרחקתו של תובע משערי בתי המשפט בישראל טומנת בחובה השלכות לא מבוטלות גם על זכויותיו המהותיות, על מאזן הכוחות בין הצדדים, ונוגעת בעצם זכות הגישה שלו לערכאות.  אין מדובר בעניין ה"טפל" למחלוקת, אלא בהכרעה ממשית המהווה סוף פסוק לבירור ההליך בישראל.  משכך, אכן נפלה מצד המבקשות שגגה עת סברו כי החלטת המחיקה כמוה כ"החלטה אחרת" של כב' הרשמת ועל כן הגישו את ההליך הערעורי, תחילה, לבית המשפט המחוזי.  מדובר היה ב"פסק-דין", בהתאם לכללי הסיווג האמורים, וכפי שהובהר לעיל, פסק-דין של רשם (שאינו בכיר) כמוהו כפסק-דין של בית המשפט בו הוא משמש כרשם (סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט).  ואכן, עיון בפסיקתו של בית משפט זה מעלה כי בית משפט זה כבר קבע כי החלטה המקבלת בקשה לביטול היתר המצאה אל מחוץ לתחום וכפועל יוצא מכך מורה על סגירת התיק (בין בדרך של עיכוב הדיון בשל תניית שיפוט זר, בין בדרך של עיכוב הליכים בשל תניית בוררות), כמוה כ"פסק-דין" ולא כ"החלטה אחרת" (ראו לדוגמה, ע"א 5666/94 סלים סנקרי נ' Julius Blum G.  M.  B.  H, פ"ד נ(4) 73 ‏(‏1996‏)‏‏; ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd ‏[נבו] (‏4.9.2007‏); ראו גם ע"א 2547/23 אופיס טקסטיל בע"מ נ' Broklinen Inc Delaware co 5469940 ‏[נבו] (‏28.12.2023‏)‏‏‏‏שם נדון ערעור בזכות על החלטת שופט בית המשפט המחוזי למחיקת תביעה מחמת פורום לא נאות).
13. על רקע האמור, מתעוררת השאלה האם הטעות שנפלה בהגשת ההליך, תחילה, לבית המשפט המחוזי, מהווה טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד להגשתו לבית משפט זה. ודוקו: בהתאם לתקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין), על המבקש לסטות מן המועדים שנקבעו בתקנות להצביע על "טעמים מיוחדים" לכך.  טעמים אלה ייבחנו, בין השאר, בראי השאלה אם האיחור בהגשת ההליך נעוץ בנסיבות שאינן צפויות או תלויות בבעל הדין, ובהתחשב, בין היתר, במשך הארכה המבוקשת, בהצדקות הנטענות לכך, ובמידת ההסתמכות של הצד שכנגד (ראו, בש"א 6410/18 תנו לחיות לחיות נ' פלוני, פסקה 3 [נבו] (5.11.2018)).  ככלל, טעות שבדין אינה מהווה "טעם מיוחד" לצורך מתן הארכת המועד (ראו, למשל, המ"ן 31320-12-24 ברץ נ' עירית ירושלים [נבו] (26.12.2024)), לא כל שכן כאשר בעל הדין מיוצג.  ואולם, בנסיבות המתאימות, טעות שבדין יכולה לעלות כדי "טעם מיוחד", וזאת כאשר נמצא כי מדובר בטעות סבירה, הן מבחינה אובייקטיבית (פרשנות הדין) והן מבחינה סובייקטיבית (המאמץ שננקט למניעת הטעות) (ראו, בש"א 3933/20 הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ' עזבון המנוח הלפרין הרמן ז"ל, פיסקה 5 [נבו] (16.6.2020) (להלן: עניין יזרעאלים); ע"א 2970/18 כאמל נ' קרבקי, פיסקה 9 [נבו] (22.8.2018)).  במישור האובייקטיבי, ככל שהדין עמום יותר, וניתן לפרשנות בדרכים רבות יותר (אשר טרם הוכרעו בפסיקה) ייטה בית המשפט לראות בטעות שנעשתה טעות סבירה.  אף במקום בו הדין ככלל ברור, עדיין יהיו מקרים שבהם היעדר הכרעה שיפוטית קודמת הנוגעת ישירות בהליך הנדון תצדיק קבלת בקשה להארכת מועד (בש"מ 6229/11 יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פיסקה 8 [נבו] (10.1.2012)).  עוד נקבע כי בקשה להארכת מועד על רקע טעות שבדין תיבחן, בין היתר, בשים לב למהותה של הטעות, טעמיה והגיונה, מידת סבירותה והשלכותיה על זכויותיהם של בעלי הדין האחרים, וכן בשים לב למידת הסתמכותם על סופיות ההליך (ראו, עניין יזרעאלים בפיסקה 5).
14. מן הכלל אל הפרט. יישום אמות המידה האמורות על נסיבות המקרה דנא מוליך למסקנה כי מתקיימת הצדקה, בדוחק, למתן הארכה המבוקשת.  אף שקריאה זהירה של הדין וההלכה הפסוקה אמורה הייתה להוביל למסקנה כי דרך ההשגה הנכונה היא ערעור לבית משפט זה, יש ליתן משקל מסוים, מנגד, לכך שבעבר דנו בתי המשפט המחוזיים, במקרים שונים, במסגרת ערעורי רשם, על החלטות בהן התקבלה טענה של פורום לא נאות כלפי חלק או כל הנתבעים (למשל, ע"ר ‏(‏מחוזי ת"א‏)‏ 23074-09-23 Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank נ' קולומויסקי ‏[נבו] (‏27.3.2025; ע"ר (מחוזי מרכז) 2357-10-21 רקח נ' רפאל [נבו] (19.1.2022)).  אמנם, ספק אם במישור הסובייקטיבי הצביעו המבקשות על מאמץ ממשי שנקטו לבירור הדין קודם להגשת ההליך הערעורי (ואדגיש, כי העובדה שבית המשפט המחוזי הורה על הגשת תשובה לערעור הרשם בטרם מחק אותו, אינה מסייעת למבקשות, שכן מדובר בהתפתחות שאירעה לאחר שהטעות כבר נעשתה ומכל מקום, הוראה טכנית על הגשת תשובה אינה מהווה הכרעה שיפוטית בשאלת הסמכות, ובעל דין מיוצג אינו רשאי לראות בה משום אישור לדרך הדיונית בה בחר, מקום בו המשיב עצמו העלה את טענת חוסר הסמכות בתשובתו בהזדמנות הראשונה).  עם זאת, במכלול הנסיבות, בשים לב לכך שניסיונן המקורי של המבקשות להשיג על החלטת המחיקה ארע זמן קצר יחסית לאחר שהחלטה זו ניתנה (על כל הכרוך בכך גם לעניין אינטרס ההסתמכות של המשיב); בשים לב לכך שעסקינן בערעור בזכות, ובגון דא יש ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות; ובהתחשב במשך האיחור הקצר; באתי למסקנה, לא בלי התלבטות, כי יש מקום למתן ארכה בנסיבות העניין בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיב אשר אין לזקוף לחובתו את הטעות שנפלה מצד המבקשות אשר חייבה אותו בהגשת תשובה לבקשה.
15. הבקשה מתקבלת אפוא במובן זה שניתנת בזאת ארכה להגשת ההליך הערעורי עד ליום 13.8.2026. דבר מתן הארכה יצוין בפתח ההליך הערעורי, ככל שיוגש, והחלטה זו תצורף כנספח.  נוכח האמור בפיסקה 14 לעיל יישאו המבקשות בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.  תשלום ההוצאות יהיה תנאי להגשת ההליך.

ניתנה היום, כ"ד אב תשפ"ו (07 אוגוסט 2026).