במקרה הנדון, קביעתנו העובדתית היא כי הנאשם איים על המנוח בשטיפה כי הוא יפגע בו עם רכב הדודג'. דקות לאחר מכן, הלה התקשר לאחיו וקרא לו להגיע עם הדודג'. עם הגעתו של כארם, הנאשם החליפו בנהיגה ונסע לכיוון ביתו של המנוח. הנאשם נסע עם הרכב במהירות של כ-40 קמ"ש לעבר המנוח שמצדו ניסה לברוח, מבלי לבלום בשום שלב. הנאשם רדף אחר המנוח הסיט את ההגה לעברו, דרס אותו ונמלט מהמקום, מבלי להגיש או להזעיק עזרה, ואף הסתיר את הרכב לאחר מכן. בנסיבות אלו, תוצאה קטלנית הנה תוצאה טבעית של מעשי הנאשם. הדריסה באמצעות כלי תקיפה כרכב כבד, אינה אלא מימוש האיום. הנאשם אינו שווה נפש ובוודאי שאינו קל דעת לגבי תוצאות מעשיו.
סוף דבר:
רצף של ראיות ישירות ונסיבתיות לימדונו מעבר לכל ספק סביר כי הדריסה של המנוח ע"י הנאשם עם רכב הדודג' אינה תאונת דרכים כפי טענתו שיכול שבוצעה ברשלנות כי אם דריסה מכוונות על מנת לקטול את חייו. דריסתו של המנוח על ידי הנאשם באמצעות רכב הדודג' דקות לאחר שהשמיע איום כי בכוונתו לפגוע בו באמצעות הדודג' אינה יכולה להיחשב צירוף מקרים מצער, לא כל שכן כאשר לאותו צירוף נוספת העובדה שדווקא אז הנאשם אינו בולם כלל לפני הדריסה ולאחריה, כשטענתו לכשל בבלמים, נמצאת שקרית. וממשיך ומוסיף על חטא על פשע, ומפקיר את הנאשם בזירה, בורח מהזירה ונוטש את הרכב ורק לאחר מספר שעות נעצר במקרה, כשבחקירתו שינה גרסאותיו, שיקר, הטעה ונהג רחוק מאוד ממי שלטענתו נקלע לתאונה בלתי נמנעת. אדם מתכוון לתוצאות מעשיו ובמקרה זה, אדם מתכוון לתוכן איומיו. הנאשם איים ולדאבונו של המנוח - גם מימש את איומיו.
מכל האמור, אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של רצח (בכוונה) בהתאם להוראת סעיף 300(א) לחוק העונשין.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"ו, 06 ספטמבר 2026, במעמד הצדדים.
| דניאל בן טולילה, שופט | טל לחיאני שהם, שופטת | יואב עטר, שופט |