ג5. סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע - פרסום לאחר פרסום
- סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"במשפט [...] אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם [...] הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
[...]
הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;"
- אזכור טענת הגנה זו בכתב ההגנה הוא בשורה אחת בלבד והטענה לא פורטה בסיכומים (למעט אזכור ההפניה לסעיף). לפיכך יש לראות בה כטענה שנזנחה.
ג6. מערכת היחסים בין התובע לערוץ 14:
- עד עתה עסק הדיון במערכת היחסים בין התובע לבין הנתבע. עתה, אייחד מספר פסקאות למערכת היחסים בין התובע לערוץ 14 שבעלי הדין מיעטו לטעון בהקשרה. המסגרת המשפטית הרלוונטית לדיון הנ"ל היא סעיפים 11(א) ו-15(12) לחוק איסור לשון הרע.
סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת."
סעיף 15(12) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"במשפט [...] אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם [...] הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
[...]
הפרסום נעשה בשידור רדיו או טלוויזיה שלא הוקלט מראש [...] הנתבע הוא מי שאחראי לפי סעיף 11 והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת על הכוונה לפרסם לשון הרע."
- התובע טען שערוץ 14 אמור לפקח ולהיות אחראי על התכנים בערוץ, ולכן קיימת לו אחריות ישירה ועקיפה לכל שנאמר בו; כי הערוץ התרשל בתפקידו; כי לא ביצע תיקון פומבי וברור. לכן, קמה לו אחריות לפי סעיף 11(א) לחוק איסור לשון הרע.
מנגד, הנתבעים טענו שלערוץ 14 עומדת הגנת סעיף 15(12) לחוק איסור לשון הרע, כיוון שהדברים נאמרו בשידור ישיר וכיוון שערוץ 14 לא ידע ולא יכול היה לדעת מראש שהנתבע יאמר את הדברים נושא המחלוקת.
- עמדתי כעמדת ב"כ הנתבעים בהקשר זה.
כיוון שאין מחלוקת שדברי הנתבע על התובע נאמרו בשידור חי; כיוון שאין לפני כל ראיה שערוץ 14 (או גורם מטעמו) היה ער לדברים שהנתבע עתיד לפרסם על שירותו הצבאי של התובע (להבדיל מביקורת על דעות התובע במחלוקת העניינית שהובאה בקטע וידאו מערוץ 12 ולגביה יש להניח שהערוץ ידע שתהא התייחסות מצד הנתבע) אני מתקשה לראות כיצד ניתן להטיל אחריות על ערוץ 14 כאמצעי התקשורת מכוח סעיף 11(א) הנ"ל.
- ממילא גם המצהירים לא נחקרו בהקשר זה (בין היתר, על סמך עיון בכתבי הטענות מהם עולה שהמחלוקת בין התובע לערוץ 14 נחזית כטפלה למחלוקת בין התובע לנתבע).
- אם כן, מסקנתי היא שלערוץ 14 עומדת הגנת סעיף 15(12) הנ"ל במובן זה שלא ידע ולא יכול היה לדעת על הפרסום; בנסיבות המתוארות של אי ידיעה מראש על דברי הנתבע, גם לא ניתן לייחס לערוץ 14 כ'אמצעי תקשורת' חוסר תום לב. לפיכך, דין התביעה נגד ערוץ 14 להידחות.
שלב ד' - הפיצוי:
- השלב הרביעי בדיון בעוולת לשון הרע הוא שלב הפיצוי (ראו עניין רשת שוקן).
- החוק והפסיקה מתווים שיקולים לפסיקת גובה הפיצוי; הפסיקה שעניינה פיצוי ללא הוכחת נזק בדיני לשון הרע מכירה בתכליות תרופתיות; עונשיות; ו-חינוכיות-הרתעתיות (לניתוח התכליות ראו ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008) ורשימת השיקולים לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק ארוכה ומגוונת. ראו, בין היתר, ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (14.3.2016); ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור (22.7.2015); רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11.2006); סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.
- הנתבעים טענו שהתיקון המיידי והפומבי מצידם מהווה שיקול להקלה בפיצויים וככל שיש לפסוק פיצויים הרי שהם צריכים להיות סמליים בלבד (סעיף 41 לסיכומיהם).
סעיף 19(4) לחוק איסור לשון הרע קובע: