מר כספית העיד עוד כי סבר שהריאיון היה טוב מאוד שכן התובע העביר את עיקרי הדברים שהוא מאמין בהם, אודות הסכנה שנשקפת לביטחון המדינה: "אחרי הראיון כתבתי לו את דעתי על הראיון שהוא היה טוב מאוד, הוא כותב לי מקווה שלדבריי אצלכם תהיה תעודה [צ.ל- תהודה] פתטי איך הקולגה שלך ניסה לטפס עליי זהו פחות או יותר. כב' הש' ורד: למה חשבת שהראיון היה טוב? כי הוא העביר בו את עיקרי הדברים שהוא מאמין בהם על הסכנה שנשקפת למדינת ישראל, הביטחון שלה." (עמ' 7 שורות 20-30).
מר כספית הוסיף שזיהה שעמיתו, מר מגל, ניסה לחלץ מהתובע אמירה לפיה הוא קורא למלחמת אחים: "...אני זיהיתי איך הקולגה שלי שלא נמצא פה שמראיין יחד איתי ומייצג צד מסוים אחר של המפה הפוליטית בעצם ניסה לחלץ ממנו בכל הכוח...שיגיד שהוא קורא למלחמת אחים כשבעצם המסר שלו הוא הפוך." (עמ' 7 שורות 30-32, עמ' 8 שורה 1).
מר כספית הסביר כי במהלך הריאיון מר מגל הציג בפני התובע שאלות חוזרות, באשר לנושא הביטחוני ותשובתו של התובע הייתה שהרפורמה והביטחון הם בבחינת כלים שלובים.: " אז בשלב מסוים ניסיתי אני לא בטוח שהצלחתי לשים לזה קץ אחרי 4 פעמים כאילו צריך לחשוב גם על המאזינים... אבל הוא לא הצליח כי הוא חזר כל פעם חס וחלילה חלילה וחס מי שמכיר את הביוגרפיה של התובע זה כל החיים שלו רק לשמור על המדינה לא לפרק אותה" (עמ' 10 שורות 20-28,33, עמ' 11 שורות 1-2).
רוב רובו של מונולוג הנתבע עסק בתובע באופן אישי, תוך אזכור כוונותיו הפליליות לכאורה, הצורך במעצרו, חוסר הבנתו ורדידותו ואף התייחסות לסגנון חייו האישיים. לו הנתבע היה מתאר את מה שהתובע באמת אמר, בצורה נכונה ומדויקת ולצד זאת אומר את דבריו כהבעת דעה, אז היה עשוי להיחשב כמי שהביע דעה. אולם ברגע שהנתבע לא תיאר את הדברים שהתובע באמת אמר, הפרסומים נתפסים אצל הצופה הסביר כי לכאורה התובע תומך במלחמת אחים, ואף קרא לכאורה לפגיעה בנתבע, משפחתו ותומכי רפורמה המשפטית.
בפסק הדין בפרשת עתון הארץ קבעה כב' השופטת בן פורת: "אדם הנשען על "הבעת דעה בתום-לב" חייב להביא לידיעת הקורא את התשתית העובדתית עליה הוא מסתמך - ועל אותן עובדות להיות נכונות... יש תמיד לזכור את הרעיון המונח ביסוד ההבדל הרב בין ההגנה "אמת דיברתי" לבין ההגנה של "הבעת דעה בתום-לב". ...הצידוק ליריעה הרחבה של ההגנה השניה נעוץ באפשרות הנאותה הניתנת לציבור הקוראים - והרי הנושא הוא מענינו - לשפוט בעצמו אם מה שמופיע בכתבה בפירוט העובדות אכן מוביל לדעה המובעת על יסוד אותן עובדות. מכאן החובה הכפולה המוטלת על מי שמבקש להתגונן בטענה זו: ראשית, לגולל לפחות את העובדות העיקריות עליהן מושתתת דעתו; ושנית, להבהיר במידה מספקת לקהל קוראים רגיל שהחלק הפוגע בשמו הטוב של פלוני הוא הבעת דעה גרידא... חייב להיות תמיד קשר גומלין כלשהו בין העובדות לבין הדעה שהובעה... בהעדר קשר מינימלי כזה הופך מה שנחזה כהבעת דעה לעובדה שיש להוכיח את אמיתותה." (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ, ו-3 אח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, (24.2.77)).