חיזוק נוסף לגרסתו של נוה ניתן למצוא בעדותו של עו"ד אטיאס שאישר כי המשרד הוא שרכש את המכשירים (פר' עמ' 123, ש' 10). לדבריו: "אם אתה מדבר על הברזל, הברזל הוא של המשרד ... אלו טלפונים של המשרד וכך זה היה מאז ומתמיד לפחות עשרים שנה. המשרד שילם על המנוי ועל החלפת הפלאפונים ועל כל מה שקשור להם" (פר' עמ' 127, ש' 30-27). וכן: "אין התכנות שהטלפון של אפי כמו שאין התכנות שהטלפון שלי מומן שלא באמצעות המשרד" (פר' עמ' 127, ש' 36-35).
- עדותו של נוה מתיישבת עם החלטת השופט עלאא מסארווה מיום 10.10.2021 בה"ת (תל אביב-יפו) 5939-07-19 (להלן - ההחלטה) לפיה: "על פי החומר שלפניי, אין ולא תתכן מחלוקת שהמכשירים עצמם היו בבעלות ובשימוש המשיב 1 (נוה - א.ש.) טרם עברו לחזקתה של אשתו" (ת/48).
- לעומת זאת עדותה של חני הייתה כללית ולא עוגנה בראיות מחזקות כלשהן.
חני העידה כי הטלפונים היו "זרוקים במגירה" בביתם, "ללא סים", וכי הילדות שיחקו בהם "כצעצועים" (פר' עמ' 231, ש' 23-19). היא אף תיארה אותם כ"כלום ושום דבר, זבל במגירה" (פר' עמ' 232, ש' 7). חני אף לא ידעה אם המכשירים היו מוגנים באמצעות סיסמה (פר' עמ' 241, ש' 17-11). בכל אלה יש ללמד כי המכשירים לא היו בשימוש פעיל של חני ולא היו בעלי חשיבות עבורה, אלא חפצים שמונחים ללא השימוש הייעודי שלהם.
יתר על כן, חני אישרה בעדותה לפניי כי מי שעשה שימוש במכשירים, הוא נוה (פר' עמ' 240, ש' 10). כל אלה מלמדים כי אין ממש בטענתה הכללית של חני, לפיה היא הבעלים של מכשירי הטלפון שנפרצו.
אם כן, אני מעדיף את גרסתו של נוה, אשר חוזקה בראיות חיצוניות על פני גרסתה הכללית של חני. לפיכך אני קובע כי הבעלות במכשירים הייתה של נוה או של המשרד. לחני לא הייתה בעלות במכשירים והיא לא הייתה מורשית להעבירם לצד שלישי.
- אף אם אניח כי הבעלות במכשירים הפיזיים ("הברזלים") נתונה לחני ולנוה ומכוח חזקת השיתוף, בהיותם בני זוג נשואים באותה העת שקיימו בעבר משק בית משותף לאורך שנים, עדיין נותרת בעינה השאלה המשפטית המהותית בדבר פרטיות התוכן שאגור במכשירים אלו.
ובמה דברים אמורים?
לא אחת נקבע כי טלפון "חכם" הוא מעין מחשב, "המכיל אלפי ועשרות אלפי קבצים" (בש"פ 6071/17 מדינת ישראל נ' פישר, פסקה 10 (נבו 27.8.2017); בש"פ 7917/19 אוריך נ' מדינת ישראל פסקאות 20-19 (נבו 25.12.2019) להלן - עניין אוריך)). הטלפון החכם אינו עוד אמצעי תקשורת בלבד, אלא כלי מרכזי המלווה את האדם בחיי היומיום ומשמש מאגר למידע אישי רב-ערך. במכשיר שמורים זיכרונות ותיעוד של חייו האישיים של אדם, לצד פרטי קשר, התכתבויות, יומנים ומידע הדרוש לתפקודו השוטף. כמו כן, הוא מהווה שער גישה לנכסיו הדיגיטליים של המשתמש, לרבות חשבונות דואר אלקטרוני, רשתות חברתיות, יישומים פיננסיים ואמצעי תשלום. בשל היקף המידע הפרטי והרגיש האצור בו ותפקידו המרכזי בניהול חייו האישיים, החברתיים והכלכליים של האדם, ניתן לראות בטלפון החכם מעין "כספת דיגיטלית ניידת" בעלת חשיבות מיוחדת (ע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל פסקה 7 (נבו 14.7.2015) (להלן - עניין דביר)).
- נוה הסביר בעדותו לפניי כי המכשירים הכילו את "כל העניינים המקצועיים, הפלאפון כלל גם את מייל המשרד, גימייל פרטי שלי, תוכנות וואטסאפ, הודעות, היו לי גם שיחות, כל ההתנהלות המקצועית של המשרד עברה דרך המכשיר הזה, שיחות והתכתבויות עם עורכי דין מהמשרד ומחוץ לו, הייתה קבוצת וואטסאפ של המשרד, התייעצויות מקצועיות, כל ההתנהלות שלי עם השותף שלי, ניהול המשרד, התנהלות מול לקוחות שהיו מתקשרים לפלאפון, לפעמים אפילו יותר מאשר מתקשרים למשרד, גם כל הקשור לחיי הפרטיים. קשר עם חברים ומשפחה, הנישואים שלי באותה תקופה לא היו במיטבם ולא חיינו בדיוק בזוגיות טובה, לכן היו לי קשרים אישיים מחוץ לנישואים, גם זה היה בתוך הפלאפונים, התכתבויות, שיחות, מסרים, למעשה בפלאפון היה הכל, כל החיים שלי" (פר' עמ' 77, ש' 12-4). וכן: במסגרת התפקיד הציבורי שלי היה לי קשר רציף עם גורמי משפט בכירים וגם בפוליטיקה. לפעמים על בסיס יומי עם שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור ז"ל, כל ההתקשרויות עם הנשיאה ועם השרה היו באמצעות הפלאפון, כמעט לא שוחחנו באמצעות המשרד. הייתי בקשר עם פוליטיקאים, שופטים רבים, מועמדים לשיפוט, עורכי דין בכירים ובעלי תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק, כמו היועמ"ש לממשלה" (פר' עמ' 80, ש' 13-9).
עוד הסביר נוה כי לשם שמירה על פרטיות המכשירים "כל המכשירים שלי היו מוגנים בסיסמה שכללה אותיות ומספרים, אי אפשר היה להיכנס לפלאפונים ללא ידיעת הסיסמה ... וכל מכשיר בסיסמה שונה ..." (פר' עמ' 77, ש' 24-21).
- עדות זו חוזקה במספר מקורות ראייתיים נוספים אשר יש בהם כדי לתמוך בה ולהעצים את משקלה, כדלקמן:
שטייף, חני, ברקאי וקנטי אישרו בחקירה שכנגד כי המידע שהופק מהמכשירים שייך לנוה (פר' עמ' 192, ש' 14-13, עמ' 244 ש' 16-15, עמ' 274, ש' 2, עמ' 495, ש' 15).