על יסוד העדויות אותן סקרתי לעיל אני קובע כי יולי אסף את המכשירים של נוה מספיי-שופ, באמצעות שליח, פרץ אותם באמצעות מחשב ותוכנה, והפיק מהם מידע שהיה קשור לנוה. את המידע ערך בתיקיות, "הוריד" אותן להתקן נייד (דיסק-און-קי) שאותו מסר לשטייף. שטייף הייתה מודעת לתהליך זה, ואף אישררה אותו במסגרת הפגישה בביתו של יולי. לאחר מכן שטייף הדפיסה את המידע ותייקה אותו בשני קלסרים (שחור ולבן) וב"ניילונית", לקראת המפגש עם יתר הנתבעים וגורמי הליווי המשפטי.
הפגישות בגלי צה"ל ובביתו של ברקאי
- את כל החומרים המודפסים הביאה עמה שטייף לישיבה שנערכה ביום 24.12.2018 במשרדו של אלקבץ. בישיבה זו נכחו: אלקבץ, ברקאי, שטייף, קנטי ועו"ד רוית דנינו (להלן - עו"ד דנינו), ראש ענף ייעוץ וחקיקה בפרקליטות הצבאית, אשר מילאה את מקומה של עו"ד מאיה בלומנפלד (להלן - עו"ד בלומנפלד), היועצת המשפטית של תחנת הרדיו גלי צה"ל, ששהתה באותה עת בחו"ל. אלקבץ, ברקאי וקנטי אישרו בעדויותיהם לפניי כי ידעו שמדובר בחומרים שהופקו ממכשירים שנמסרו לשטייף על ידי חני (עדות אלקבץ: פר' עמ' 396, ש' 28-23; עדות ברקאי: פר' עמ' 258, ש' 19; עדות קנטי: פר' עמ' 445, ש' 19)
- אלקבץ הסביר כי הייעוץ המשפטי בישיבה מסוג זה שנערכה במשרדו, חשוב ביותר. לדבריו: "... ביקשתי שכל הסיפור הזה יהיה עם ייעוץ משפטי ... זה היה גדול מאוד במונחים של חשיפה ושל פרשה ופשוט רציתי לנהוג גם באחריות וגם בזהירות המתבקשת. כי מצד אחד יש טענות מאוד גדולות שאני רוצה לדעת איך מבססים אותם, על סמך מה הדברים נאמרים, איך הם נאמרים" (פר' עמ' 398, ש' 8-4). וכן: "ברגע שמביאים לך חומרים שהם לא סבירים ברמת המידע שאתה מקבל ... אני מחויב, יש לי אחריות כעורך ראשי, כמפקד התחנה ... לוודא שכל החומר עובר ייעוץ משפטי ואני מתבסס בצורה של 100 אחוז בפרסום" (פר' עמ' 405, ש' 26-20). גם ברקאי הסביר כי נוכחות הייעוץ המשפטי נדרשת כאשר קיים חשש שהפרסום יעלה כדי לשון הרע, פגיעה בפרטיות או פגיעה בביטחון (פר' עמ' 275, ש' 4-2). במקרה דנן, הסביר "מה שאני יודע שמדובר בחשיפות רגישות מתלווה לזה ייעוץ משפטי שיכול לבוא מסיבות שנקבתי לפני כמה דקות. אתה מנסה לומר שאני ידעתי שמדובר בחשש לגניבה או לפגיעה בפרטיות, לא ידעתי, לא נכנסתי לזה בכלל" (פר' עמ' 275, ש' 32-30).
- עו"ד דנינו הסבירה כי באותו יום הגיעה לתחנת הרדיו "בעניין אחר לבצע הגרלה בעניין מהדורת חדשות שמשדרות בגל"צ ... באופן חריג הגעתי בעצמי לתחנה, לי לא היה קשר ישיר עם התחנה באופן שוטף. כשהגעתי, אז שמעון, מפקד תחנת גל"צ, יצא מהמשרד שלו שהתקיימה ישיבה, הוא יצא מהישיבה לצורך ההגרלה והוא אמר שבתום ההגרלה אכנס אליו למשרד כי רוצים לעדכן אותי" (פר' עמ' 376, ש' 25-21)
- אלקבץ, ברקאי קנטי ועו"ד דנינו הסבירו כי בפגישה זו נחשפו למידע שהציגה להם שטייף אודות נוה, אולם באופן ורבלי בלבד. כך, לדברי אלקבץ: "הדס הציגה את הדברים, את המידעים המאוד דרמטיים ומאוד, פשוט חסרי תקדים מבחינת הדברים שנאמרו בחדר" (פר' עמ' 398, ש' 3-1). וכן: "הדס הגיעה בצורה מסודרת עם חומרים שחלקם היו בקלסרים" (פר' עמ' 398, ש' 29). עם זאת, "לא חושב שהסתכלתי בחומרים שהיו קשורים לקלסרים" (פר' עמ' 256, ש' 27).
מעדותו של ברקאי עלה כי במעמד הפגישה "הדס פרשה בפנינו את הגילויים שלה באופן ורבאלי בראשי פרקים בעיקר כותרות. אני חושב שהבנתי את זה כבר, הדס אמרה כבר בפגישה שהפגישה הייתה אחרי שהיא כבר עדכנה את מפקד גלי צה"ל שהוא גם העורך הראשי שלנו. הייתי בהלם, פשוט בהלם, אני רוצה להגיד שלא הכרתי את אפי נווה, מן הסתם ראיינתי אותו כמה פעמים, או כיו"ר וועדת האתיקה של הלשכה או כיו"ר הלשכה, התרשמתי שמדובר באיש חכם ומוכשר ותמיד חשבתי שהתפקיד שלו הוא תפקיד כמו שיפוטי, בעיניי יו"ר לשכת עו"ד הוא תפקיד כמו שיפוטי. פתאום התוודעתי לג'ורה שבה הוא נמצא. החומרים היו הופכי קרביים" (פר' עמ' 256, ש' 25-19). לדבריו, בפגישה זו לא עיינו בחומר פיזי משום ש"זו הייתה פגישה של ראשי פרקים, זה היה ברור שיהיה לה המשך" (פר' עמ' 256, ש' 27). וכן: פגישה זו הייתה "פגישה של כותרות בלי שנחשפנו לחומר" (פר' עמ' 277, ש' 31). אף עו"ד דנינו הסבירה כי "הדס לא הציגה לי חומרים מתוך הקלסרים. כל השיחה בחדר של שמעון הייתה בעל פה" (פר' עמ' 377, ש' 5).
- קנטי הסבירה כי ביום הפגישה הייתה אמורה להיות בחופש אולם ביטלה אותו לאחר ששטייף אמרה לה ש"שיש לה סיפור גדול ושאני צריכה לבוא לפגישה" (פר' עמ' 442, ש' 4-1). לדבריה, כשהגיעה, "לדעתי רוב האנשים היו ישובים. היו שם הדס, שמעון, רזי, אולי גם אותה יועצת משפטית רוית ... הדס פתחה ואמרה שיש לה סיפור גדול, נתנה בריפ על כמה ... נושאים וזהו" (פר' עמ' 442, ש' 8-7,11-10). את החומר אליו נחשפה קנטי במעמד הפגישה, תיארה כדלקמן: "היא (שטייף - א.ש.) דיברה על פרשת הבית היהודי. משהו, חשד שיושב ראש לשכת עורכי הדין באותה תקופה סייע לשרת המשפטים באותה תקופה לפקוד עורכי דין ממשרדים שונים או ממשרד אחד לבית היהודי שזה היה המפלגה שלה. היה את פרשת השופטת קרייף. עלה חשד לדעת הדס של מה שנקרא בהמשך מין תמורת מינוי והייתה עוד שופט, עורכת דין שהייתה כנראה בקשרים אינטימיים עם אפי נווה ובשביל לסדר לבעלה שיפוט או משהו כזה" (פר' עמ' 442, ש' 18-13).
- שטייף הסבירה בעדותה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי בפגישה זו הציגה לפני הנוכחים את הקלסרים, תוך שציינה כי החומרים הגיעו מטלפונים שחני העבירה. לדבריה: "אני שמה את הקלסרים על השולחן מעבירה לרזי, נורית, אילאיל, זה לא היה דיגיטלי, תוך שאני מצביעה על דברים מהותיים ואני מספרת לרווית מה יש בחומרים, בשלב הזה אני מזכירה שמדובר בטלפונים שחני העבירה שהם לא בידיי" (פר' עמ' 165, ש' 36-35, עמ' 166, ש' 1). לטענתה, "היועצת המשפטית שיושבת בחדר אמורה לשמור עליי ועל רזי ועל כולם, היא לא אומרת ולו פעם אחת תסגרו את הקלסרים, תשימו חומרים בצד בכספת, אל תגעו בהם, כל מה שהיא אומרת שהיא צריכה להתייעץ עם הבוסים שלה בצבא" (פר' עמ' 165, ש' 36-25). וכן: "הדבר היחידי שנאמר לנו שאנחנו לא יכולים לפרסם דבר עד שנקבל אור ירוק מהם. זה מה שאנחנו עושים תמיד ממילא" (פר' עמ' 166, ש' 25-24).
- אף בעדותה במשטרה הסבירה שטייף כי היא, ברקאי וקנטי עיינו בחומרים כדלקמן: "הדיון היה סביב האם אנחנו יכולים לפרסם משהו מהחומרים האלו ואיך ... אחרי הדיון המשפטי, אלקבץ והיועצת המשפטית עזבו את החדר, רזי ברקאי ואני יחד עם קנטי נשארו לעלעל על החומרים בקלסרים כדי להבין את חומרתם ומשמעותם" (ת/22).
- בתום הישיבה הנחתה עו"ד דנינו את הנוכחים כי עד החלטה אחרת, אין לפרסם את החומרים שהופקו ממכשירי הטלפון של נוה. כך עלו הדברים מעדותה: "הם ביקשו לפרסם את התחקיר ואמרתי להם תעצרו, יש כאן סוגיות מעולם הגנת הפרטיות ולשון הרע, אני צריכה לעשות שיעורי בית ולעדכן את הממונים עליי" (פר' עמ' 377, ש' 7-5). גרסאות דומות עלו מעדותם של אלקבץ, ברקאי, שטייף, קנטי ושחר:
עדותו של אלקבץ: