"זה גם היה הסיכום של הישיבה שהוחלט שכרגע אנחנו לא מפרסמים שום דבר. רוית שהיא בכלל מהפרקליטות הצבאית, היא לא היועצת המשפטית הישירה של התחנה אבל מאחר שהיא כאילו באינסטנציה גבוהה יותר אז סיכמנו שהחומר והשאלות מועברות מנורית העורכת ומהדס לפרקליטות. התחיל להיווצר קשר ביניהם ולבדוק את החומרים בקטע של אם אנחנו יכולים לפרסם, לא יכולים לפרסם. ההנחיה החד משמעית הייתה לא מפרסמים שום דבר. זאת הייתה השורה התחתונה של השיחה ובטח ובטח לא מוציאים את זה החוצה. מה שהיה בחדר נשאר בחדר, ובקטע הזה לא היה חשש שזה ייצא החוצה. כי בסוף התחרות היא לא רק כלפי הגורמים החיצוניים, כאילו כלי תקשורת אחרים. גם התוכנית, גם בתוכנית של רזי לעומת תוכניות אחרות בתחנה יש מין תחרות סמויה כזו של מי מביא מה. אז גם בתוך התחנה נשמר, ביקשתי לשמור על מה שנשאר בחדר. זאת הייתה ההנחיה. לא מפרסמים שום דבר ושומרים את מה שנאמר בחדר בחדר".
(פר' עמ' 398, ש' 25-13)
עדותו של ברקאי:
"באמצעות מפקד גל"צ ניתנה לנו הוראה שכל פרסום של החומרים מותנה בהסכמה משפטית ... קיבלנו בעצם הנחתה שמדובר בחומרים שמחייבים הסכמה של הפרקליטות"
(פר' עמ' 256, ש' 36-33)
עדותה של שטייף:
"הדבר היחיד שנאמר לנו שאנחנו לא יכולים לפרסם דבר עד שנקבל אור ירוק מהם".
(פר' עמ' 166, ש' 29-28)
עדותה של קנטי:
"בסוף הפגישה נאמר לנו שעדיין אי אפשר לפרסם כי היועצת המשפטית צריכה לחזור למפקדים שלה עם החומר, היא לא יכולה לתת ייעוץ ... היא אמרה לא לפרסם כרגע, אני הולכת לאחראים שלי. אני צריכה לבדוק ונחזיר לכם תשובה ..."
(פר' עמ' 442, ש' 22-21,28-26)
עדותה של שחר: שחר הסבירה כי בשלב זה המתינו לייעוץ המשפטי "שהם בודקים וצריכים להכווין, ואנחנו מחכים" (פר' עמ' 288, ש' 20-19). לדבריה:
"באותו עיתוי חיכינו להנחיה של הפרקליטות הצבאית איך ניתן לפרסם את החומרים, באיזה אופן. יכול להיות שאי אפשר לפרסם את כל החומרים אלא רק חלק מהם, רק חלקים או פרפרזה".
(פר' עמ' 288, ש' 15-12)
- ברקאי הסביר כי ההנחיה הייתה לא לפרסם את החומרים שהופקו מהמכשירים, אולם לא ניתנה הנחיה שלא לעיין בהם. כך לדבריו: "אני לא זוכר הנחיה ספציפית לאפסן או לא לעיין, כלומר אני חושב שהייתה אז אבחנה משפטית בין לעיין לבין לפרסם" (פר' עמ' 257 ש' 14-13). גם קנטי אישרה כי בתום פגישה זו לא ניתנה הנחיה שלא לעיין בתכני החומרים (פר' עמ' 448, ש' 22-19). עו"ד דנינו אישרה בעדותה את גרסתם של ברקאי וקנטי והסבירה כי "לנו אין נגיעה לחומרים שעיתונאי מקבל מהמקורות שלו, אנחנו לא נוהגים לקחת את החומרים הגולמיים אלינו. בפגישה דובר על פרסום תחקיר, ההבנה שלי הייתה שעוד מישהו אמור לעשות משהו עם החומרים, מעבר לזה היה ברור שאין לגורמים בתחנה אינטרס שהמידע יעבור לגורמים אחרים, זו חשיפה שלהם ..." (פר' עמ' 377, ש' 13-10). בהמשך הסבירה עו"ד דנינו כי לא ניתנה הנחיה בדבר המשך העיון בחומרים משום ש"לא יכולנו להנחות לגבי דבר שלא ידענו שעומד לקרות. כשהייתי במשרד של מפקד תחנת גל"צ השאלה הייתה האם אפשר להעלות לשידור ולפרסם את התחקיר. מזה השתמע להבנתי שעיון בחומר כבר נעשה ולא נמסר לי שעוד עיון על הפרק. ההנחיה שנתתי באותה ישיבה זה לעצור. להקפיא מצב" (פר' עמ' 380, ש' 30-27). וכן: "נאמר להם תעצרו, יש סוגיות שצריך לבדוק. לא הייתה ירידה לפרטים של מה מותר ומה אסור" (פר' עמ' 386, ש' 36-35).
- בנסיבות אלה, קבעו חברי קבוצת חסמבה להיפגש בביתו של ברקאי ביום 27.12.2018, במטרה לנתח את החומרים מבחינה עיתונאית. כך לטענת ברקאי, מאחר ש"קיבלנו אור ירוק מהעורך הראשי שלנו שהוא נקרא מפקד גלי צה"ל להמשיך בדיונים בינינו בין חמישתנו ולפיכך התכנסנו אצלי בבית" (פר' עמ' 257, ש' 19-18). לדבריו מטרת הפגישה הייתה: "כמו שאמרתי קודם, היו חומרים מטלטלים. היה ברור לגמרי שלא מעניין אותנו לא רכילות, לא השמצות אישיות בחומרים האלה, ענייננו אותנו בעיקר נושאים שיש להם השלכה ציבורית, אנחנו חשבנו שיש בהם חשש לעבירות פליליות" (פר' עמ' 257, ש' 25-23).
- דברים דומים עלו מעדויותיהן של שטייף, קנטי ושחר. כך, שטייף הסבירה כי "זה הנוהל. אנחנו מקבלים חומרים וכמו שאמרתי אף אחד לא אמר לנו לא לגעת בהם או לשים אותם בצד. אנחנו קובעים פגישת עבודה כדי להכין את התחקיר שלנו" (פר' עמ' 166, ש' 22-20). שחר שלא נכחה בפגישה שנערכה ביום 24.12.2018 מאחר ששהתה בחו"ל הסבירה: "כאשר הפרשה מתחילה אני לא נמצאת בארץ אני בחו"ל, עם חזרתי ביום 25.12 לדעתי כבר בלילה קודם מוסיפים לקבוצת ווצאפ של חסמבה, אני לא יודעת על מה מדובר. כשאני מגיעה בבוקר לתחנה אז נורית מעדכנת אותי בפרטים שהייתה ישיבה יום קודם לכן אצל שמעון במשרד עם נציגה של הפרקליטות הצבאית בשם רווית ... ונורית מספרת לי שיש להדס חומרים חזקים ביותר שיש בהם חשד לשחיתויות ושהייתה ישיבה והם מחכים לייעוץ משפטי מה אפשר לעשות ובאיזה אופן אפשר לפרסם את החומרים ושהן רוצות לדבר איתי ולהראות לי מה יש בחומרים. באותו יום הדס נמצאת בתחנה, הן באות אליי לחדר שהוא חדר מאוד קטן עם דלת הזזה שאי אפשר לנעול, אני אומרת להם שזה לא כל כך טוב לדבר על זה כאן ופה זה כמו תחנת רכבת ששואלים שאלות כל הזמן אז בואו נקבע ישיבה, אם אני לא טועה זה היה ביום שלישי בבוקר וחיפשנו מועד וקבענו ליום חמישי אחר הצהריים ורצינו לעשות את זה מחוץ לתחנה. רזי נידב את הבית שלו ובאנו אליו ביום חמישי אחר הצהריים" (פר' עמ' 287, ש' 36-24).
- קנטי הסבירה כי "מבחינתנו היינו אמורים לקבל אישור מהיועצת המשפטית בכל רגע. כלומר לא הבנו שזה ייקח הרבה זמן ... היה לנו ברור שתוך יומיים-שלושה אנחנו נקבל את האישור לפרסם. אז נפגשנו אצל רזי כדי בעצם ... לחשוב על ... איך לפרסם" (פר' עמ' 442, ש' 35-31).
- במהלך הפגישה שנערכה בביתו של ברקאי, נחשפו ברקאי, קנטי ושחר לחומרים ששטייף הדפיסה, כדלקמן: שחר הסבירה כי "הישיבה אצל רזי נקבעה לשעה 17:00 ... הם התחילו ואני הצטרפתי. כשאני מגיעה למעשה נורית והדס מראות לי שלוש תכתובות עם אתי כרייף, עם אותה עורכת דין שרזי הזכיר רעייתו של שופט ועם שרת המשפטים איילת שקד. אני רואה את התכתובות האלה בתוך הקלסרים, הן פותחות לי את הקלסר בעמוד הרלוונטי, אני קוראת ואני מאוד מאוד מצטמררת. אני רואה שיש חשד למשהו פלילי. שאלתי אותם מי מטפל בזה הפרקליטות הצבאית והם אמרו לי שכן שהם צריכים להנחות אותם מה לעשות, איך לפרסם ובאיזה אופן" (פר' עמ' 288, ש' 8-1). וכן: "לא ראיתי את הדיסק און קי, כשהגעתי לבית של רזי ישבנו בפינת האוכל, היה שולחן עגול שעליו פרוסים שני קלסרים עד כמה שאני זוכרת, לפחות שני קלסרים והם אמרו לי תראי זו התכתבות שאנחנו רוצים שתקראי, פתחו לי בדף הרלוונטי וכך הלאה במשך 3 ההתכתבויות" (פר' עמ' 289, ש' 6-3). שחר אף אישרה כי ידעה שהחומרים הופקו ממכשירים שהועברו על ידי חני (פר' עמ' 289, ש' 15-14).
- גם ברקאי העיד כי בפגישה זו נחשף לחומרים מהמכשירים, כדלקמן: "נחשפתי לחומרים עצמם שלושה וחצי מקרים ... שבהם היה ברור לגמרי שמדובר בשחיתות מזוקקת" (פר' עמ' 257, ש' 28-27). עוד הוסיף ברקאי: "בפגישה אצלי בבית דנו בחומרים שחשבנו שיש בהם עניין ציבורי שידורי, אחרי זה התברר לנו ואני לא יודע אם זה היה ביוזמתנו או ביוזמת הפרקליטות, החומרים יינתנו למשטרה ... אני לא יודע להגיד אם שמחנו אבל עשינו מה שהוטל עלינו ולא שחררנו שום דבר לפרסום" (פר' עמ' 257, ש' 32-31,36-35). וכן: "גם העיון בחומרים אצלי בבית לא היה עיון בפלאפונים, אותם מעולם לא ראיתי. אלא דברים שנמסרו אצל מי שהכירה הכי טוב את החומרים, ושסמכתי עליה לגמרי בקטע הזה הייתה הדס. באותה פגישה שבה נחשפתי לחומרים בלי שראיתי אותם כלומר את החומרים של הטלפונים עצמם לא ראיתי, מה שראיתי זה תרשומות מתוך החומרים האלה" (פר' עמ' 258, ש' 11-7).
- גרסה דומה עלתה מעדותה של קנטי. לדבריה: "הגעתי לבית של רזי. היו הקלסרים, שני קלסרים היו על השולחן. הדס הפנתה לדברים שבעיניה אנחנו צריכים לראות ובעצם התחלנו לדבר על איך הופכים את מה שאנחנו רואים לאייטם" (פר' עמ' 442, ש' 36-35, עמ' 443, ש' 2-1). וכן: "בישיבה הזאת זה היה הפעם הראשונה שבעצם ראיתי משהו כתוב כי בישיבה הקודמת רק שמעתי מהדס. אז היא הראתה לנו בעצם את הדברים, את 3 האירועים האלה שהזכרתי קודם. את תכתובות, כאילו דפים. היה דפים והיה תכתובות בנושא הזה" (פר' עמ' 444, ש' 9-6). ובהמשך: "אני לא זוכרת הרבה אבל היה התכתבויות בין אפי נווה לשופטת קרייף, בין אפי נווה לאותה עורכת דין שאני לא יודעת אם אפשר להגיד את השם או לא כי זה בסוף, לא זוכרת אם זה היה משהו שנחקר. ואפי נווה עם השרה שקד בנוגע לסיפור ההתפקדויות. כן יצא שראיתי עוד התכתבות, אני לא כל כך זוכרת אבל דפדפתי קצת בדפים. אני זוכרת שראיתי גם התכתבות של אפי נווה עם עיתונאית" (פר' עמ' 444, ש' 36-24, עמ' 445, ש' 3-1, פר' עמ' 460, ש' 19,26, פר' עמ' 481, ש' 10).
- שטייף, ברקאי, שחר וקנטי העידו כי בחומרים שנמצאו בקלסרים אותם הדפיסה שטייף לא נמצאו תמונות משפחתיות, ולא נמצאו תכתובות שעניינן יחסי עו"ד לקוח (עדות שטייף: פר' עמ' 163, ש' 28-26; עדות ברקאי: פר' עמ' 259, ש' 34-30; עדות שחר: פר' עמ' 289, ש' 12-11; עדות קנטי: פר' עמ' 445, ש' 11-4).
גרסה זו של הנתבעים מתיישבת עם המזכר מיום 1.1.2019 שערך סנ"צ אסף ולפיש בדבר תיעוד תפיסת הקלסרים (השחור והלבן) בביתה של שטייף. מזכר זה מכיל תיאור שנמסר על ידי שטייף בדבר תוכנם של הקלסרים ולפיו הקלסר השחור הכיל התכתבויות בין נוה לבין השופטת (דאז) את כרייף המעידות על קשר אינטימי וקידום מינויה לשפיטה. בנוסף הקלסר השחור כלל התכתבויות אינטימיות בין נוה לבין עורכות דין שונות מהן עלו חשדות ל"מין תמורת מינוי" והבטחות לקידום. התכתבויות אלה עסקו גם בנושאים הקשורים לתהליכי מינוי שופטים במערכת המשפט. הקלסר הלבן כלל תכתובות ווטסאפ בין נוה לשרת המשפטים דאז, איילת שקד וכן כלל התייחסות לסוגיית ההתפקדות למפלגת ה"בית היהודי". מזכר זה מחזק את גרסת הנתבעים לפיה נחשפו למידע בעל עניין ציבורי ולא בעל אופי אישי או כזה החוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח.
- מעדויותיהם של אלקבץ, ברקאי, קנטי ושחר עולה כי הם הניחו שהחומרים הושגו באמצעות מקור עיתונאי לגיטימי, וכי נאמר להם מפורשות שמדובר בחומרים שמקורם בטלפונים שהגיעו מחני (עדות ברקאי: פר' עמ' 258, ש' 29-28, עמ' 265, ש' 14, עמ' 273, ש' 28-27; עדות שחר: פר' עמ' 289, ש' 22-14, עמ' 297, ש' 6-5, עמ' 305, ש' 10; עדות אלקבץ: פר' עמ' 396, ש' 25, עמ' 406, ש' 21-20, עמ' 411, ש' 11-9; עדות קנטי: פר' עמ' 444, ש' 19, עמ' 445, ש' 36-31). בראיות שהובאו לפניי אין אינדיקציה לכך שהנתבעים האחרים ידעו כיצד באמת שטייף קיבלה את החומרים לרשותה.
בהקשר זה, ובכלל, אני דוחה את המשקל המיוחד שביקש נוה לייחס לסוגיית מחיקת קבוצת הוואטסאפ "חסמבה" על ידי הנתבעים. לא התרשמתי כי מדובר במעשה מכוון שבוצע על ידי הנתבעים בכדי להעלים ראיות במשפט, אלא שמדובר בתהליך שגרתי, שהתרחש בלא קשר לתביעה דנן. ומעבר לכך - נשמעו לפני עדויות רבות ומפורטות לרבות של עדים שלא נמנים על מעגל בעלי הדין, כך שאיני סבור כי קיים חסר ראייתי כלשהו באשר להתנהלות הנתבעים במקרה דנן. לפיכך אני קובע כי הנתבעים לא ידעו בזמן אמת כי המידע הושג על ידי שטייף באמצעות חדירה בלתי מורשית אל מכשירי הטלפון של נוה.
- על יסוד הראיות שהוצגו לפניי והטעמים אותם ציינתי אני קובע כדלקמן:
לאחר הדפסת החומרים שהופקו ממכשיריו של נוה וחלוקתם לקלסר שחור ולבן, ולאחר שקיימה שיחה ראשונית עם אלקבץ, פתחה שטייף קבוצת ווטסאפ העונה לשם "חסמבה". בנוסף, נערכו שתי פגישות: