את הקלסרים הציגה לעיונם של הנתבעים במסגרת שתי פגישות נפרדות: הראשונה פגישת הערכת מצב שנערכה במשרדי גלי צה"ל. השנייה, פגישה שנערכה בביתו של ברקאי ונועדה, כדברי שטייף, "להכין את התחקיר שלנו". בפגישות אלה, עיינו הנתבעים בתכנים האישיים של נוה ודנו בפרשיות שעלו מהם.
רמזים בעניין תוכן המידע שהופק מהמכשירים פורסמו ברבים במהלך משדר מיוחד של התכנית "מה בוער". כל המעיין בתמלול המשדר המיוחד מבין כי הדמות המרכזית עליו נסוב המשדר הוא נוה, והדבר גם עולה משאלה שהופנתה על ידי ברקאי אל הנשיאה בדימוס של בית המשפט העליון אשר התראיינה בתכנית.
- פעולות אלה מהוות פגיעה חמורה בפרטיותו של נוה כקבוע בסעיפים 2(5), 2(9), 2(10) ו - 2(11) לחוק הגנת הפרטיות: העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר (לרבות מסר אלקטרוני) שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב; שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות; פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
הזכות לפרטיות אינה מוחלטת. מימושה כרוך לעיתים באיזון אל מול זכויות אחרות שזוכות להגנת המשפט. הבסיס הנורמטיבי למלאכת האיזון בין הזכויות מצוי בהגנות שנקבעו בחוק הגנת הפרטיות (ע"א 1928/93 רשות ניירות ערך נ' גבור סברינה מפעלי טקסטיל בע"מ, פ"ד מט(3) 177,194 (1995)). בענייננו המוקד ליישום הזכות לפרטיות של נוה כרוך באיזון בין שני אינטרסים מנוגדים: הזכות לפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת (ע"פ 480/85 קורטאם נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 673,691 (1986)). בהקשר זה העלו הנתבעים שורה של טענות הגנה, אליהן אדרש להלן.
הגנה מכוח סעיף 6 לחוק
- הנתבעים ביקשו להסתמך על סעיף 6 לחוק, לגביו נאמר בבית המשפט העליון: "בהקשר זה יש להראות כי הפגיעה בפרטיות לא בוצעה על דרך "מעשה של מה בכך", שכן פגיעה שכזו לא תקנה זכות לסעד ... כוונת הסעיף היא להסיר מעל הדרך תביעות טורדניות, שאדם סביר לא היה מטריח עצמו בעטיין לבית המשפט" (ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' ורדי, פסקה 24 (נבו 23.1.2013); דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 124 בחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ'), השופט ח' מלצר (נבו 4.7.2021)).
אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה מדובר בפגיעה "שאין בה ממש". מעשיה של שטייף כוללים אחריות על פריצתם המכוונת של מכשירי הטלפון, על אף היותם מוגנים בסיסמה. מעשיהם של כלל הנתבעים כוללים עיון בתכנים אישיים וניתוחם במסגרת קבוצתית, ואף פרסום של רמזים בעניין התכנים האישיים. מעשים אלה מהווים פגיעה מובהקת ועמוקה בפרטיות. לפיכך, הניסיון לצייר שרשרת פעולות פולשנית זו כ"פגיעה שאין בה ממש", הוא משולל יסוד ודינו להידחות.