בנוסף, הנתבעים טענו כי נהגו באחריות וזהירות רבה, נשמעו להנחיות הייעוץ המשפטי ונמנעו מפרסום החומרים עצמם. כמו כן, טענו כי עומדת להם גם ההגנה לפי סעיף 15(11) לחוק, מאחר שחלק מפעולותיהם היו בגדר מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו לצורך בחינת שאלת הפרסום בלבד.
- באשר לשתי ההגנות הראשונות מכוח סעיף 15(4) ו - 15(5) לחוק איסור לשון הרע עיקרן מבוסס על הגנת הבעת הדעה לגבי בעל משרה ציבורית או מי שנתון בחקירה. בהקשר ליסוד הבעת הדעה הכלל הוא כי יש להבחין בין אמירות עובדתיות לבין דעות. בחינת תוכנו של השידור המיוחד מלמדת כי עיקרו הוא שיח תיאורי של עובדות - חיבור בין הליך החקירה בעניינו של נוה שהפכה לגלויה לבין מידע כללי נוסף שמצוי בידיהם של הנתבעים ועתיד להתפרסם:
"[...] תכתובת מבזה, גסת רוח, בין האיש המרכזי העצור לבין דמות בכירה בממשלה, על שופטות בכירות [...] מה שאנחנו יכולים לספר כרגע ללא ציטוטים, אבל אנחנו כולנו יודעים שהחומר, שמהחומר שבידי המשטרה עולה עיסוק אינטנסיבי של החשוד המרכזי ואחרים בכל מה שיכול להשפיע גם על דעת הקהל בישראל וגם על מערכת המשפט [...] קשר קרוב מאוד עם שופטים, עם גורמים בכירים במערכת הפוליטית [...] שמדובר בקשר שהוא חורג מקשר של בין מקורות לגיטימי ולא לגיטימיים עם עיתונאים. וחייבים לחדד את זה [...] שמה שיקרה זה שבהמשך השידורים, וגם בימים הקרובים, אנחנו נביא, כי בידי הדס ובידי מערכת "מה בוער", יש הרבה מאוד מהחומרים. תראו, לא כל החומר [...] בעיקר שמדובר באנשים [...] רמי דרג [...] אנחנו בהמשך מן הסתם [...] נביא חלק מהציטטות"
- בחינת הפרסום לעיל מלמדת כי הוא מהווה בעיקר תיאור עובדתי בעניין המעשים שיוחסו לנוה על פי המידע שהיה מצוי בידי הנתבעים. הפרסום לא כלל אבחנה בין היסוד העובדתי לבין היסוד של הבעת הדעה (ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הוצאת עתון "הארץ" בע"מ, פ"ד לב(3) 337,350 (1978)).
על כך יש להוסיף כי מדובר במשדר חדשותי מובהק - פריצה חדשותית במסגרת תכנית אקטואליה, דבר שמלמד כי מדובר בחשיפה עובדתית ולא בפרשנות או בהבעת דעה (ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369,466 (2012)). כל אלה מוליכים למסקנה כי האמירות במסגרת השידור המיוחד אינן מתאימות לחסות תחת הגנות סעיף 15(4) או 15(5) לחוק איסור לשון הרע.
- אשר לטענת הנתבעים לתחולת ההגנה שבסעיף 15(11) לחוק איסור לשון הרע, אני סבור כי זו כוללת רק חלק מפעולות ההכנה שנעשו לקראת הכנת השידור המיוחד. ואסביר.
כך, הפגישה הראשונה שנערכה במשרדי גלי צה"ל בנוכחותה של עו"ד דנינו, התאפיינה בהצגת המידע שהיה בידי שטייף ובחינת האפשרויות לפרסומו. כפי שעלה מהודעתה של שטייף במשטרה (ת/22) עיקר הדיון היה בשאלה אם ניתן לפרסם מתוך החומרים שהציגה שטייף לממונים עליה בגלי צה"ל. בתום אותה ישיבה הנחתה עו"ד דנינו את הנוכחים כי עד החלטה אחרת, אין לפרסם את החומרים שהופקו ממכשירי הטלפון של נוה. לפיכך אני קובע כי הפגיעה בפרטיותו של נוה במסגרת אותה פגישה מיום 24.12.2018 במשרדו של אלקבץ בנוכחות נציגת הפרקליטות הצבאית חוסה תחת ההגנה שקבועה בסעיף 15(11) לחוק איסור לשון הרע (אורי שנהר דיני לשון הרע 648-647 (מהדורה שניה, 2024) (להלן - שנהר)).