כשמדובר בפרסומים בענייני ציבור הנוגעים לאנשי ציבור מקבלת הזכות לחופש הביטוי משקל בכורה לעומת הזכות לשם טוב (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא פסקה 25 (נבו 22.10.1989); רע"א 21942-11-24 בן גביר נ' רשת מדיה בע"מ, פסקה 4 (נבו 10.11.2024).
- במקרה דנן, המידע שהעבירה שטייף לעיונם של יתר הנתבעים לימד על קיומו של חשש ממשי כי דמות ציבורית בכירה ומשפיעה, המכהנת בתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין וחבר בוועדה לבחירת שופטים, ניצלה את מעמדה ותפקידה הציבורי לשם צבירת כוח אישי, לקידום מקורבים או ליחסי "קח ותן" פסולים. כל אלה מצויים בליבה הפנימית של המונח "עניין ציבורי". אף שמירה על טוהר המידות ותקינות הליכי מינוי השופטים במדינת ישראל, אשר מהווים את מסד היסוד של שלטון החוק ואמון הציבור במערכת השפיטה כולה הם עניין ציבורי. אם כן, לא רק שמדובר בעניין חדשותי ובדמות ציבורית, אלא עסקינן במידע שיש חשיבות לחשיפתו לציבור (הלם, בעמ' 244-238). בנסיבות אלה העניין הציבורי מצדיק את הפגיעה בפרטיותו של נוה.
- מאחר שחלק מהפגיעה בפרטיות היה כרוך בפרסום (המשדר המיוחד) נדרשת בחינת אמיתות הפרסום. זוהי דרישה אובייקטיבית, קרי: אין רלוונטיות לשאלת אמונתו הסובייקטיבית של המפרסם. על הטוען להגנה יהיה להוכיח כי אכן הפרסום היה נכון (זאב סגל "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת" עיוני משפט ט, 175,192 התשמ"ג(.
מהראיות שהוצגו לפניי עולה כי הפרסומים לא היו כוזבים, אלא שיקפו את המציאות העובדתית והתבססו על תכתובות אותנטיות שנמצאו במכשירי הטלפונים הניידים של נוה. חיזוק לכך ניתן למצוא בהחלטת פרקליטות המדינה מיום 21.3.2021 לגנוז את הפרשה (ת/54). בהתאם להחלטה זו, על בסיס החומרים שהופקו ממכשיריו של נוה גובשו חשדות שהובילו לחקירה. החקירה העלתה "ממצאים עובדתיים קשים העולים לכאורה כדי מעשים פליליים" (סעיף 21 ל-ת/4). סיבה מרכזית לאי הגשת כתב אישום נגד נוה בגין ממצאים אלה נעוצה בדרך השגת החומרים, קרי: באמצעות חדירה שלא כדין לטלפונים הניידים של נוה.
- יוצא אפוא כי שני תנאיו של סעיף 18(3) לחוק מתקיימים: בפגיעה בפרטיות היה עניין ציבורי שמצדיק אותה והפרסום לא היה כוזב.
עם זאת ההגנה אינה הגנה מוחלטת. החוק קובע מטבע לשון - "בנסיבות עניין", קרי: הצידוק לפגיעה עקב העניין הציבורי אמור להיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 439/88 רשם מאגרי המידע נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808,827 (1994); (הלם, בעמ' 235)). לפיכך בית המשפט נדרש לבצע איזון בין הזכות הנגדית (זכות הציבור לדעת) לבין הזכות לפרטיות של נוה. בע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית (22.5.2014) (להלן - עניין פלוני) שנה השופט (כתוארו דאז) ס' ג'ובראן את הדברים הבאים בהקשר לחופש הביטוי: