חדירה שכזו למכשירי טלפון סלולרי נחשבת הן לפגיעה אסורה בפרטיות והן לחדירה למחשב כמשמעותה בסעיף 4 לחוק המחשבים (ע"פ (פסיקה צבאית יבד"ץ) 28647-05-25 שרוני נ' התובע הצבאי הראשי, פסקאות 118-115 (נבו 29.4.2026)).
זאת ועוד: מהראיות שהובאו לפניי עלה כי יולי פרץ את מכשירי הטלפון של נוה באמצעות חיבורו למחשב והפעלת תוכנה כלשהי כדי להעתיק מהם תכנים. מדובר בהפקת תוכן אסורה באמצעות מכשיר (מחשב). פעולה זו הופכת את החדירה גם להאזנת סתר שלא כדין (סעיף 1 לחוק האזנת סתר; רע"א 2552/16 זינגר נ' חברת יהב חמיאס טכנולוגיות (1990) בע"מ, פסקה 51 (נבו 10.5.2016); עמר"מ (מחוזי מרכז) 13028-04-09 אליהו נ' עיריית טבריה, פסקה 28 (נבו 11.3.2010); ת"פ (מחוזי ת"א) 40206/05 מדינת ישראל נ' בן אברהם בללי, פסקה 58 (נבו 10.6.2009)). אחריותה של שטייף למעשים אלה נובעת ממיקומה המרכזי כמתווכת ומארגנת האירוע. כמי שאישררה אותם במסגרת הפגישה בביתו של יולי וכן כמי שהשתמשה במודע בתוצרים האסורים של האזנת הסתר, בניגוד לסעיף 2(א)-2(ב) לחוק האזנת סתר.
נוכחנו כי הנתבעים האחרים לא היו שותפים למעשים אלה, וקיבלו את המידע רק לאחר שזה נאסף מתוך המכשירים, הודפס על גבי נייר וסודר בקלסרים ולא היו מודעים לדרך הפסולה שבה המידע הופק. בנסיבות אלה אינני רואה לנכון לייחס אחריות ישירה לנתבעים האחרים בגין הפרת ההוראות החוקיות לעיל, בהתחשב בכך שהם קיבלו את החומר שנאסף ממכשיריו של נוה לאחר מעשה ומבלי ששטייף שיתפה אותם באופן בו הדברים נעשו.
- אם כן, עולה ששטייף אכן הפרה את החיקוקים שנקבעו בחוק המחשבים ובחוק האזנת סתר (מעבר להוראות חוק הגנת הפרטיות שעליה כבר עמדנו לעיל). הוראות חוקיות אלה נועדו להגן על ערכים שונים:
חוק המחשבים נועד להגן על שליטת האדם בתכנים שמצויים בטלפון הנייד, שמהווים "מאגר" "מרוכז של מידע במלל, בתמונות, בהקלטות ובסרטונים, שממנו ניתן ללמוד על מחשבותיו, רגשותיו וחוויותיו של אדם, וכן על ההתקשרויות - לעתים האינטימיות ביותר - שלו עם אחרים" (ע"פ 8627/14 דביר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (14.7.2015)" (דנ"פ 1062/21 אוריך נ' מדינת ישראל, פסקה 29 (נבו 11.1.2022)).
חוק האזנת סתר שנועד בין היתר להגן על צנעת השיח ועל המרחב הפרטי של האדם ולהסדיר את האפשרות לפגוע בערכים אלה לצרכים מסוימים על ידי המדינה (ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177,192 (1993)).