- על כך יש להוסיף כי התנהלותה של שטייף היא בעלת נופך פלילי בהקשר לחוק המחשבים וחוק האזנת סתר. בנסיבות כאלה, נדרשת הסכמה מפורשת, שמעידה על נטילת אחריות לביצוע העוולה, ואין די ב"עצימת עיניים" (להרחבה ראו: עניין פלונים, פסקה 42). דרישה להסכמה מפורשת מתחייבת גם משיקולי הגנה על חופש העיתונות ומניעת אפקט מצנן על קיומם של תחקירים עיתונאיים.
מטעמים אלה אני דוחה את טענתו של נוה כאילו התנהלות הנתבעים האחרים עולה כדי אישרור מעשיה של שטייף. אם כן, אני דוחה את הטענה להטלת אחריות בגין מעשיה של שטייף מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין על הנתבעים האחרים.
- מחלוקת נוספת נוגעת לאחריותה השילוחית של תחנת גלי צה"ל (כאורגן המדינה) למעשיה של שטייף. כפי שכבר נקבע, שטייף הייתה הגורם המתווך והמחולל של הליך הפרת הפרטיות של נוה. שטייף אף אישררה במודע את הליך הפקת המידע האישי של נוה מתוך הטלפונים הניידים, שעה שנכחה בביקור בביתו של יולי. נגד שטייף לא ננקטו הליכים פליליים (מכוח הסדר שנערך עימה על ידי הפרקליטות), הגם שנראה כי מעשיה הם בעלי נופך פלילי.
- סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע את חבות המעביד על מעשה שעשה עובד שלו אם הרשה או אישרר את המעשה או אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו. כפי שקבעתי לעיל, גלי צה"ל לא הרשתה ולא אישררה את המעשה. לפיכך אדרש לבחינת החלופה השנייה, קרי: האם המעשה נעשה תוך כדי עבודתו של העובד. בהקשר לחלופה זו קובע סעיף 13(ב) בזו הלשון:
- (א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו -
(1) אם הרשה או אישרר את המעשה;
(2) אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;
אולם -
- [...]
(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין המעביד.
- בהקשר זה הסתמכה גלי צה"ל על כך ששטייף ביצעה מעשים שהם בגדר עבירה על החוק. לשיטתה, על יסוד ההלכה שנקבעה בע"א 8027/14 שורוש נ' שליאן (29.11.2015) (להלן - עניין שורוש) אין לחייב באחריות למעשיה של שטייף.
בעניין שורוש נקבע על ידי השופט (כתוארו דאז) י' עמית מבחן משולש לאי-הטלת אחריות שילוחית במקרה של ביצוע לא נאות של המעשה: