[...]
העיתונות נתפסת כמי שמופקדת על איסוף המידע ופרסומו לציבור, ולא בכדי היא זכתה לכינויים "הרשות הרביעית" או "כלב השמירה של הדמוקרטיה"..."
מטעמים אלה אני קובע כי המדינה אחראית באחריות שילוחית מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין להתנהגותה העוולתית של שטייף.
קשר סיבתי עובדתי ומשפטי
- הנתבעים טענו לניתוק מוחלט של הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי. ראשית, פרשת נתב"ג היא שגרמה לנזק משמעותי בתדמיתו של נוה וממילא הביאה לירידה בהיקף הפעילות במשרד. נוסף על כך, "נפילתו" של נוה והפגיעה בשמו ובפרנסתו נגרמו אך ורק בשל מעשיו והתנהלותו הפסולה והעבריינית. נוסף על כך, הקשר הסיבתי נותק על ידי "גורם זר מתערב" כדוגמת חקירת המשטרה שנעשתה כדין ובסמכות והדלפות על ידי צדדים שלישיים.
מנגד, לטענת נוה מתקיים קשר סיבתי הדוק, עובדתי ומשפטי, בין עוולות הנתבעים לבין נזקיו, שכן אלמלא הפריצה למכשירי הטלפון שלו, העברת החומרים והפצתם לא היה נגרם לו נזק. לשיטתו, אירועים קודמים כמו: הריאיון בתוכנית "עובדה", התנהלותו הקודמת או פרשת נתב"ג, שבה ניתנה הכרעת הדין רק ביום 20.9.2022, אינם מנתקים את הקשר הסיבתי לנזקים הכבדים בגין הפרסום שפרץ ברעש גדול בתחילת שנת 2019. אליבא נוה חקירת המשטרה אינה מהווה "גורם זר מתערב", מאחר שהיא והדלפת החומרים הן בדיוק סוג הסיכון המסתבר והמתבקש שהנתבעים יצרו בפעולותיהם ושהיה עליהם לצפותו בפועל.
- בחינתו של קשר סיבתי תעשה בשני מישורים:
במישור העובדתי - ייבחן קיומו של קשר סיבתי עובדתי במקרה בו אשמתו של המזיק היא הסיבה לקרות הנזק (סעיף 64 לפקודת הנזיקין; ע"א 8650/08 רפאלוב נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פסקה 32 (נבו 17.7.2013);
במישור המשפטי - ייבחן הקשר הסיבתי באמצעות שלושה מבחני סיבתיות: מבחן הסיכון, מבחן הצפיות ומבחן השכל הישר (עמוס הרמן דיני נזיקין 154-153 (2020)).
מבחנים אלה חלים גם על עוולת הפרת חובה חקוקה וגם על עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות (לעניין עוולת הפר חובה חקוקה ראו: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד מו(5) 727,749(1992); לעניין עוולת פגיעה בפרטיות ראו: סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות).
- אשר למבחן הסיבתיות העובדתי - בחינת העדויות והראיות שהובאו לפניי כפי שפורט לעיל, מלמדת כי עיקר ההתנהגות העוולתית היא פריצת הטלפונים הניידים של נוה, העתקת המידע האישי מתוכם והעיון בו. אלמלא מעשה זה - לו אחראית שטייף באחריות ישירה ולו אחראית גלי צה"ל באחריות שילוחית - לא הייתה נפגעת פרטיותו של נוה ולא היה מתרחש הנזק הנטען (שעליו אעמוד בהמשך). לפיכך אני קובע כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין אירוע פריצת הטלפונים והפקת המידע האישי מתוכם לבין הנזק הנטען בגין הפגיעה בפרטיות.
- כעת נפנה לבחינת הסיבתיות המשפטית. בראש ובראשנה אדרש למבחן הסיכון. מבחן זה מהווה "מבחן-על" השאלה שנשאלת היא האם הנזק שנגרם בפועל הוא התממשות של סיכון צפוי שיצרה ההתנהגות העוולתית (ע"א 8783/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 50 (נבו 12.3.2026); ישראל גלעד "על ההיקף הראוי של ההכרה בסיבתיות משפטית בעוולת הרשלנות" מחקרי משפט כ"ט 169,174 (2013)). הנזק לו טען נוה הוא פגיעה בפרטיותו וכן פגיעה כלכלית בגין פרסום מידע אישי בלתי מחמיא אודותיו. בענייננו ההתנהגות העוולתית של שטייף יסודה בחדירה בלתי מורשית לתכנים אישיים שהיו מצויים במכשירי הטלפון הנייד של נוה. מכשירי טלפון נייד מהווים מעין "כספת דיגיטלית" של תכנים אישיים, והוא כולל תיעוד של חייו האישיים של אדם, לצד פרטי קשר, התכתבויות, יומנים ומידע הדרוש לתפקודו השוטף. לפיכך הנזק שנגרם בפועל (ex post) הוא התממשות של הסיכון העוולתי (ex ante) שיצרה ההתנהגות (ישראל גלעד דיני נזיקין - גבולות האחריות 571 (2012)). אני קובע אפוא כי הנזק של פגיעה בפרטיות ושל הפגיעה הכלכלית הוא בגדר סיכון שצפוי מחדירה לתכנים פרטיים שמצויים בטלפון הנייד ומעיון ונבירה בתכנם.
- אשר למבחן הצפיות, נשאלת השאלה האם אדם סביר יכול וצריך לצפות כי ההתנהגות העוולתית תגרום לסוג הנזק שנגרם בפועל. זהו מבחן אובייקטיבי-נורמטיבי שכולל גם את החובה לצפיית התוצאה המזיקה (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1,8 (1984)). עם זאת מבחן הצפיות אינו מחייב צפייה מדויקת של כל פרטי האירוע והתוצאה המזיקה (ע"א 9073/09 אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף, פסקה 10 (נבו 14.6.2011)). בענייננו, מדובר בהתנהגות עוולתית של פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה. מוקד ההתנהגות הוא בחדירה לפרטיות, בחדירה למחשב ובשימוש בתוצרים של האזנת סתר, כמשמעה בחוק האזנת סתר. התנהגות עוולתית זו מולידה צפיות נורמטיבית לתוצאה מזיקה של פגיעה בפרטיות, כתוצאה מחשיפת סודותיו של אדם.
- כידוע את שיקולי הצפיות הנורמטיבית מנחים גם שיקולים של מדיניות משפטית ראויה (דנ"א 4770/23 פלונית נ' רשות הספנות והנמלים, פסקה 6 (נבו 19.7.2023)). בהקשר זה אני מקבל את עמדתן של שטייף ושל גלי צה"ל כי נוה לקה בהתנהלותו הציבורית. כפי שעלה מהראיות שהובאו לפניי, נגד נוה התנהלה חקירה פלילית ואף נשקלה הגשת כתב אישום נגדו בגין ביצוע עבירות חמורות. ברם, בסופו של יום לא הוגש כתב אישום נגד נוה, גם עקב טעמים שקשורים לאופן בו הגיע המידע המפליל למשטרה.
נשאלת השאלה האם התנהגות פסולה שכזו, שחלקה נטוע בשדה הפלילי, מאיינת את הקשר הסיבתי הנורמטיבי, שבין ההתנהגות העוולתית לבין התוצאה המזיקה? לטעמי התשובה לכך שלילית. כפי שפורט בהרחבה, הדין מספק שורת הגנות לעיתונאי שמפרסם תוכן בעל עניין ציבורי, גם אם התוכן עצמו פוגע בפרטיות. כפי שקבעתי, קו הגבול הנורמטיבי הוא שותפותו של העיתונאי במעשה בעל נופך פלילי להשגת המידע. במקרה בו נעשה שימוש באמצעים פסולים והתרחשה התנהלות בעלת סממנים פליליים ההגנות מוסרות, והעיתונאי נחשף להליכים משמעתיים ואחרים בגין הפרת כלל 17 לכללי האתיקה. אם כן, מעשיו הפסולים של נוה אינם מהווים הצדקה או מפלט מפני ההתנהגות העוולתית של שטייף, וממילא אין בהם לנתק את הקשר הסיבתי הנורמטיבי שיסודו במבחן הצפיות דלעיל.
- אשר למבחן השכל הישר - במסגרתו תיבחן השאלה האם ההתנהגות העוולתית תרמה בפועל להתהוות התוצאה המזיקה. זהו מבחן נגטיבי, אשר שולל סיבתיות מקום בו ההתנהגות העוולתית לא הגדילה את הסיכון לקרות הנזק או אם קיים גורם דומיננטי אחר להתהוותו (ע"א 4486/11 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פ"ד סו(2) 682,709 (2013)). גם בהקשר זה קיים מתח בין מעשיו הפסולים של נוה (במסגרת פרשת "מין תמורת מינוי") לבין ההתנהגות העוולתית. עם זאת, ניתוח הראיות עליו עמדתי בחלקו הראשון של פסק הדין מלמד כי עד להפקת המידע מתוך הטלפונים הניידים של נוה, קרי: עד ההתנהגות העוולתית, לציבור ולגורמי החקירה לא היה ידוע על התרחשות זו. מתוך הראיות שהובאו לפניי עולה כי המידע בעניינו של נוה יסודו באותם מכשירי טלפון ניידים. אם כן, עולה כי ההתנהגות העוולתית היא שגרמה לתוצאה המזיקה בעניינו של נוה ולא קיים גורם אחר לכך.
- לא נעלמה מעיניי טענתה של שטייף לפיה חקירת המשטרה היא הגורם הדומיננטי שגרם לנזק (הפגיעה בפרטיות והפגיעה הכלכלית).
זה המקום להדגיש - מעמדה של שטייף אינו כמו אזרח רגיל מהשורה אשר מגיש תלונה במשטרת ישראל, ובעקבות כך נפתחת חקירה שתוצאותיה מתפרסמות בציבור. התנהלותה של שטייף - בכל הנוגע להליך הפסול של השגת המידע - היא בעלת נופך פלילי. בסופו של יום שיקולים של טובת הציבור ומיצוי החקירה בפרשת "מין תמורת מינוי" הוליכו את גורמי החקירה והפרקליטות ליתן לה חסינות מפני הליך פלילי (בדומה ל"עד מדינה"). פתיחה של חקירה משטרתית בעקבות התכנים שעלו מהמידע שהופק באופן עוולתי היא בגדר הצפוי ולכן אין בה לשלול את הקשר הסיבתי (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1,9 (1984); ראו לעניין התערבות צפויה של כוחות מג"ב בעוולה של כליאת שווא - ע"א (מחוזי י-ם) 29938-09-13 פסגות כפר שיתופי להתיישבות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 130 (נבו 10.3.2015)). ומעבר לכך, כפי שכבר ציינתי בעניין אחר שנדון לפניי, חקירה משטרתית שנערכת בסמכות וברשות, כבענייננו, אינה יכולה להיחשב לגורם מחולל נזק (ת"א (מחוזי מרכז) 26458-03-15 סגיב טכנולוגיות מיגון אש (2009) בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, פסקה 116 (נבו 15.6.2020); ערעור על פסק דין זה נדחה - ע"א 5382/20 סגיב טכנולוגיות מיגון אש (2009) בע"מ נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (נבו 10.10.2021)).