"...כוונה 'משתמעת' כוללים אנו בה... את 'אומד דעתו של המצווה'... דומה עלינו, כי 'אומד דעת' זה פורס עצמו גם על לימוד דבר מתוך דבר - כדרכו של נבון (''ונבון דבר' שמבין דבר מתוך דבר': סנהדרין, צג, עב) - ובדרכו זו ינחה עצמו בית המשפט בשכל ישר, בצדק וביושר כהלכתם" (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, בעמ' 339).
(ראו גם ע"א 4714/90 ויספלד נ' ויספלד). הכלים לחילוץ "כוונה משתמעת" מתוך הסכם, מנסיבות כריתתו ומתכליתו הם לימוד דבר מתוך דבר בעזרת השכל הישר, הצדק והיושר. כך גם בענייננו."
- בענייננו, נוה נמנע מחשיפת הסכם הגירושין עם חני מטעמים של פגיעה בפרטיותו. עם זאת מהות הדברים עלתה מתוך עדותו לפניי:
"תוך כדי כך בבית המשפט למשפחה ואני מדבר על טווח מועדים ממרץ 2019 עד יוני 2019 הגענו לדיון בפני כב' השופטת מקייס הגענו להסדר שמסיר כולל אלה בבית הדין הרבני והוגשה הודעה מוסכמת לבית הדין הרבני וביהמ"ש למשפחה נתן לנו פסק דין שאישר את כל הנושא הרכושי ביוני 2019 כולל הליך קביעת פסק הדין ומזונות הדין וביהמ"ש פסק מזונות לפי סעיף 79א' ללא הנמקה ולכן מה שעו"ד זילברבויים טוען ומנסה להציג מצג לא מדויק.
ש. ההסכם הפשרה שלכם כלל ויתור על טענות?
ת. כן. כולל טענות נזיקיות שחני ביקשה שיכנסו להסכם שלא אתבע אותם בתביעה כזו למשל."
(פר' עמ' 102, ש' 9-2)
- העולה מעדותו של נוה הוא כי בחודש יוני 2019, כמה חודשים לאחר פתיחת ההליך דנן הוא הגיע עם חני לידי הסדר רכושי שכולל הימנעות מתביעה נגדה לרבות בעילות נזיקיות. אם כן, אין מדובר בהפטר של חיוב במובן סעיף 55(ג) לחוק החוזים, אלא בהסכם שלא לתבוע. יפים לכך הדברים שנקבעו על ידי הנשיא א' ברק בע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289,302 (2003):
"נקודת המוצא העקרונית הינה כי הדירקטורים חבים כלפי הבנק בגין הפרת חובת הזהירות המוטלת עליהם כחברי הדירקטוריון "יחד ולחוד" (ראו פיסקה 32 להלן). בחיוב "יחד ולחוד" חל הכלל שלפיו הפטר של הנושה לאחד החייבים מפטיר את החייבים האחרים, "...זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת" (סעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כוונה כזו משתמעת אם הניזוק (הבנק) מעניק למזיק (דירקטור) פטור אישי (ראו ד' פרידמן, נ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים - חלק כללי (להלן - פרידמן וכהן, בעמ' 289). פטור אישי יכול ללבוש צורות שונות. אחת מהצורות המקובלות בישראל היא זו של "הסכם שלא לתבוע". כאשר זהו תוכנו של ההסכם, "משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת", ואין באותו הפטר כדי לשחרר את החייבים מחבותם כלפי הניזוק (ראוM. Ben-Porath "Extinction of Cause of Action by Release or Convenant not to Sue")."
- מסקנה זו לפיה משתמעת כוונת אחרת מן ההפטר, מתחזקת בשניים: קיומה של התביעה דנן בעת עריכת הסכם הגירושין של הזוג נוה ומיקומו הגיאומטרי במסגרת הליך פירוק התא המשפחתי בבית המשפט לענייני משפחה. כל אלה מלמדים כי מדובר במתן פטור אישי, ולא בהפטר של חייב אחד מיני רבים, שאז מופטרים גם החייבים האחרים (ע"א (מחוזי חי') 651/08 גאגין נ' אפשטיין, פסקה 23 (נבו 5.9.2011); דניאל פרידמן ונילי כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים- חלק כללי, 155,285 (דניאל פרידמן עורך, תשנ"ד-1994)).
בהינתן שמדובר במתן פטור אישי, אני דוחה את טענת הנתבעים לגבי הפטרתם מהחיוב כלפי נוה בהתבסס על הסכם הגירושין עם חני.
- הוא הדבר לגבי טענתם החלופית של הנתבעים בעניין סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין. בעניין זה, נפסק ברע"א 4474/20 נון נ' הרשקוביץ, פסקה 17 (נבו 1.11.2020), כי יש להבחין בין פשרה המשחררת את יתר המעוולים לבין מצב שבו נשמרה זכות הניזוק כלפי היתר (כן ראו: רע"א 8037/23 סרן שבתאי נ' טיולי אלון טבריה בע"מ, פסקאות 12-11 (נבו 27.3.2024)).
בענייננו, לא היה כל "הסדר פשרה" שנועד לפרוע את הנזק, אלא הסכם גירושין שכולל גם תנאי של הימנעות מהגשת תביעה נזיקית. גם חני בעדותה לפניי לא ציינה כי היא שילמה או קיבלה סכומים קונקרטיים בגין רכיב זה. מתוך עדותה עולה כי הסכם הגירושין היה הסדר כוללני, במסגרתו הסכימו בני הזוג להימנע מתביעות: