פסקי דין

עעמ 1456/23 צבי בן-אליעזר נ' מדינת ישראל משרד האוצר, החשב הכללי ומשרד הביטחון - חלק 19

10 דצמבר 2023
הדפסה

בהיבט האובייקטיבי - ההתמקדות הינה באינטרסים של עורך המכרז, המשתתפים האחרים בו והמשתתפים הפוטנציאליים בו, והסתמכותם הלגיטימית על כך שלא הוגשה עתירה בעניינו של המכרז (עד שהוגשה כזו).  לאמור מצטרף ממד נוסף: בחלק משמעותי של המקרים, משמעות קבלת העתירה הינה ביטול המכרז.  לתוצאה זו השלכות לא רצויות הן על עורך המכרז, הן על המשתתפים בו והן על הציבור בכללותו (היבט שהודגש עוד בהלכת טיולי הגליל, ובהקשר הכללי ראו, מיני רבים: עע"ם 7561/01 פינץ' נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד נז(3) 611,621 (2003); עע"ם 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל סלע (1991) בע"מ, פסקה פב לפסק הדין של השופט א' רובינשטיין [פורסם בנבו] (24.5.2010)).  זאת, בפרט מקום בו ביטול המכרז נעשה לאחר הגשת ההצעות ופתיחתן, או אז קיים חשש מפני פגיעה ביסוד הסודיות של המכרז החדש שיפורסם תחת המכרז שבוטל (וראו: בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לא(1) 505,515 (1977); ע"א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 21,26 (1997); ע"א 5035/98 משה"ב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 11,27 (2002)).

נעבור עתה לבחינת עתירתו של "ראובן" (פסקה 48 לעיל) ולהשוואתה, מחד גיסא, למצב בו העתירה מוגשת קודם למועד הגשת ההצעות במכרז (שאז ברור שאין כל בסיס לטענת מניעות (וראו, מהעת האחרונה: עניין אטלנטיס, פסקה 7)), ומאידך גיסא למצב בו מוגשת העתירה לאחר שנודעה זהותו של הזוכה במכרז.

  1. בהיבט הסובייקטיבי - במישור תום הלב ומניעת מניפולציות, נראה "ראובן" כמי ששונה מהותית ממי שהגיש את עתירתו רק לאחר שלמד לדעת כי לא זכה במכרז. זאת משום שנעדר מהתנהגותו של "ראובן" ממד התחושה של אי-הגינות בסיסית הקיימת לגבי מי שמוכן להשתתף ב-"כללי משחק" שנקבעו מראש והופך את עורו רק כאשר מתברר שהתוצאה אינה לטובתו.

אלא שהאמור לעיל הינו חלקי בלבד: לעיתים קרובות, בסמוך לאחר הגשת הצעות במכרז, נחשף "ראובן" למידע שלא היה בידיו עובר להגשת הצעתו.  כך לגבי עצם הגשת הצעות על-ידי מציעים אחרים, כך לגבי מספרם של אותם מציעים וכך, לעיתים, גם לגבי זהותם.  מדובר במידע שיכול להסיר חלק משמעותי מחוסר הוודאות לגבי זכייתו או אי-זכייתו של "ראובן" במכרז, ולקרב אותו למקום בו נמצא מי שהגיש את עתירתו רק לאחר היוודע זהות הזוכה במכרז.

באשר לשאלת קיומו של מצג המלמד שהמשתתף במכרז מסכים לתנאיו ואין בכוונתו לתקוף אותם, המצג העיקרי והמכריע, לדעתי, ניתן בפעולת הגשת ההצעה והרבה פחות מאי-פנייה לבית המשפט בתקופה שלאחר הגשת ההצעות ועד להודעה על ההצעה שנבחרה.  בהיבט זה דומה אפוא "ראובן" למי שהגיש את עתירתו רק לאחר שנודע לו כי הצעתו אינה ההצעה הזוכה.

  1. בהיבט האובייקטיבי - הן לעניין הסתמכותו של עורך המכרז והן לעניין הסתמכותם של המשתתפים האחרים במכרז, יהיה המועד האחרון להגשת הצעות המועד החשוב יותר. עמד על כך בית משפט זה עוד בהלכת טיולי הגליל, בפסקה שצוטטה לעיל, לאמור: "מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח, שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר, וכן כי מציע הצעה זאת הוא שיזכה במכרז.  כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים" (ההפניות הושמטו - י' כ'; שם, עמ' 48).

הדבר נכון גם בהקשרם של משתתפים פוטנציאליים במכרז שהחליטו שלא להגיש הצעה לאור תנאי המכרז כפי שהם.

עמוד הקודם1...1819
20...24עמוד הבא
Skip to content