עו״ד הבר: את לא אומרת פה שאמרת לו ׳לא׳.
העדה, גב׳ --: אני אמרתי לו ״לא״.
[...]
עו״ד הבר: [...] בואי תסבירי את העניין של השתיקה.
העדה, גב׳ --: כי כשאתה, כשהקול שלך כבר לא נשמע - אז זה לא באמת עוזר לך.[..] זה לא באמת עוזר, שאתה אומר ׳לא רוצה׳ לבן-אדם והוא אומר לי ׳מי שואל אותך?׳, אז כאילו אתה מדבר לקיר". (ההדגשות בקו - הוספו). (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 105 שורות 7-27).
- האישה לא נשאלה על אירוע זה בחקירה הראשית ומיוזמתה ובאופן ספונטני סיפרה עליו באופן מלא ומפורט בתום החקירה הראשית. עניין זה מחזק את מהימנותה ואת האמון שיש לתת למלוא גרסתה. הדבר מעיד כי הדברים היו זכורים לה היטב לפרטי פרטים וכי היו חשובים לה בעת מתן עדותה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבכל הנוגע לעבירות המין התקשתה האישה בעת העדות לפרט את הדברים וניכר היה כי המעמד קשה לה ומביך, ובכל זאת התעקשה לפרט אירוע זה והפעם "להשמיע את קולה".
- האישה לא ציינה מועד מדוייק בו אירע האונס ועדותה הייתה כי האירוע התרחש 4 שנים לפני שעזבה את הבית. עם זאת בפסיקה צוין כי בהתאם לכללים המיוחדים שנקבעו, כי אין לדרוש מנפגעות עבירות מין לדקדק בעדויותיהן: "הפסיקה הכירה בכך שלא ניתן לדרוש שתלונת נפגע עבירת מין תהיה מסודרת, כרונולוגית, מתועדת ובנויה לתלפיות כל עוד בין האירועים השונים קיים רצף הגיוני שניתן לעקוב אחריו. עדויות של נפגעי עבירות מין מתאפיינות בכך שהדברים מתערבבים זה בזה, קיים חוסר בהירות בשאלה מה קדם למה ומה בדיוק נאמר בשלב זה או אחר על ידי מי מהצדדים. לכן, גם כאשר נופלות סתירות בעדותו של נפגע עבירת מין הרי שעדיין יש לבחון אם יורדות הן לשורש העניין, תוך מתן הדעת לשאלה האם קיים גרעין אמת עקבי ומהותי החוזר בכל הודעותיו ועדותו של נפגע העבירה". (ראו: ע״פ 3873/08 שמעון אטיאס נ׳ מדינת ישראל (נבו 6.9.2010) פסקה 34 לפסק דינו של השופט דנציגר). על כן ובראיה הכוללת של עדותה של האישה והפרטים שסיפקה אין בכך על מנת לפגום במהימנותה או במשקל עדותה.
- הנאשם הכחיש את האירוע וציין כי הוא לא היה ולא נברא. אולם תשובתו הייתה לקונית, לא התמודדה עם מלוא גרסתה של האישה ולא הותירה בי רושם מהימן. הפסיקה קבעה לא אחת כי: "[..]כי מעצם הכחשתו של נאשם את התלונות נגדו, אין להסיק כי הדברים אינם אמת. הכחשה נחרצת של נאשמים, בעבירות בכלל ובעבירות מהסוג דנן, בפרט, איננה דבר נדיר ואין בה בלבד, ואף לא בעקביות שבה, כדי להעיד על אמיתותה. [...] (ראו: תפ"ח (מחוזי חיפה) 34046-11-15 מדינת ישראל נ' פלוני (נבו 26.10.2017), פסקה 4 לפסק דינה של כב' השופטת שרון-נתנאל).
- העובדה כי המאשימה לא חקרה את הנאשם בחקירה נגדית על האירוע אין בה לשנות את הדברים מהיסוד. העדר החקירה הנגדית אין משמעה כי יש לקבל את גרסתו במלואה, הדברים נתונים לשיקול דעת בית המשפט, ויש לבחון האם נפגעה זכותו של הנאשם להגן על עצמו:"[..]במובן זה שהימנעות מחקירה נגדית של נאשם תשפיע על המשקל שיש לייחס לעדותו, עד כדי מתן משקל משמעותי לגרסתו של הנאשם במקרים המתאימים. מקובל עלי הדגש כי החקירה הנגדית של נאשם צריכה להיערך באופן הוגן, כך שיופנו אליו שאלות שיאפשרו לו להציג בצורה נאותה את גרסתו ביחס לסוגיות הנתונות במחלוקת, מבלי להיות "מופתע" בשלב הסיכומים. אולם, המשקל שיינתן לחריגה מחקירה נגדית כזו צריך להיקבע בהתאם למכלול הנסיבות, ובכלל זה הראיות האחרות בתיק והשאלה האם ניתנה לנאשם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני האישומים נגדו.")ראו: ע"פ 7915/15 ראמי גדבאן נ' מדינת ישראל (נבו 9.7.2017), פסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז).
אני סבורה כי לא נפגעה זכותו של הנאשם להגן על עצמו ביחס לאישום זה. למרות העדר החקירה הנגדית ניתנה לבית המשפט האפשרות המהותית לבירור העובדות של האירוע ולהתרשם באופן מעמיק מגרסאות האישה והנאשם. ניתנה לנאשם האפשרות ההוגנת להתגונן, גרסתו בעניין אישום זה הייתה ברורה, וגם בסיכומי ההגנה הייתה התייחסות מפורשת לאישום זה קונקרטית (ס' 48-56 לסיכומי ההגנה). על כן להעדר החקירה הנגדית במקרה זה אין ליתן משקל.
- לאור כל האמור, שוכנעתי כי הוכחו, במידת הוודאות הנדרשת, העובדות הבאות: במועד שאינו ידוע בשנת 2016, כאשר האישה שכבה במיטתה, כשהיא לבושה בכותונת, הגיע הנאשם והביע רצונו לקיים עמה יחסי מין. האישה התנגדה ואמרה לנאשם כי אינה רוצה, אך הנאשם התעלם, הפשיט אותה, החזיק את שתי ידיה כשהן מורמות מעלה, כדי להתגבר על התנגדותה, ובעל אותה שלא בהסכמתה החופשית.
- אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.
- אירוע האונס ומעשה הסדום בשנת 2019 תוך שימוש בשמן קנאביס (ס' 11 לאישום הראשון) - בכתב האישום יוחס לנאשם כי במועד שאינו ידוע במדויק, בשנת 2019, הורה הנאשם לאישה לפתוח את פיה וטפטף על לשונה מספר טיפות של חומר מסוכן שטיבו אינו ידוע למאשימה, באומרו לה כי מדובר בשמן קנאביס. כעבור כשעה לערך חשה האישה ברע ואמרה זאת לנאשם. או אז הוביל הנאשם את האישה לחדר השינה, הפשיט אותה, ביצע בה מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לפיה, בניגוד לרצונה, בעודה בוכה, ובהמשך החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובעל אותה ללא הסכמתה החופשית וכשהיא בערפול חושים.
- האישה תיארה את האירוע בחקירה הראשית באופן מפורט ביותר, עשיר בפרטים תוך תיאור מדוייק של האירועים וכיצד היא חשה תוך כדי האירוע. עדותה זו הותירה רושם מהימן:
"זה היה בחצי שנה הזאתי, הלכתי למקווה, זה היה בערב שבת וחזרתי ואז הוא אמר לי ׳בואי לחדר׳, הוא אמר לי ׳תפתחי את הפה׳, הייתה לו צינורית כזאתי, כמו של טרופית והוא אמר לי ׳תרימי לי את הלשון׳, הוא טפטף לי 1,2 ו׳קחי, שיהיה 3׳, אני אומרת לו ׳מה זה?׳, הוא אמר לי ׳זה בסדר, זה יעשה לך טוב׳, אמר לי ׳את לא תרגישי את זה עכשיו, אבל זה יעשה לך טוב׳ ואז הלכנו לשולחן שבת, ישבנו ואכלנו ואז בערך אחרי שעה או משהו כזה אני מתחילה להרגיש שהחדר מסתובב, אני מסתכלת עליו ואני אומרת לו ׳משהו קורה לי, אני לא׳ ואז הוא הבין כנראה שזה התחיל להשפיע עליי, הוא אמר לי ׳בואי, בואי׳, קמתי ואז הוא בא ותמך בי ולקח אותי לחדר, השכיב אותי על המיטה ואז אני כזה, הראש שלי מתחיל, יש לי כל מיני תמונות בראש שרצות ואני מתחילה להרגיש שאני מסתחררת ואני שומעת אותו אומר לילדים ׳יאללה, פיג׳מות, צחצוח שיניים, הולכים לישון, כולם לשים פיג'מות׳, ואז אחרי כמה דקות הוא מגיע, אני אומרת לו ׳אני לא מרגישה טוב, מה עשית לי?׳, הוא אמר לי ׳תזרמי עם זה, זה יעשה לך טוב, תזרמי עם זה׳, הייתי עם חלוק, הוא הוריד לי את החלוק, כאילו הרים לי ככה את החלוק מהגוף, אני זוכרת שאני מרימה את הידיים למעלה והוא מוריד לי את זה, אני זוכרת שאני שוכבת באמצע של המיטה ואני אומרת לו ׳תציל אותי, אני לא מרגישה טוב, קורה לי משהו, תציל אותי׳, הוא אומר לי ׳תזרמי עם זה, אל תתנגדי לזה׳, אני מרגישה שהוא מוריד לי את החזיה, מוריד לי את התחתונים ושהוא עושה בי משהו מיני, זאת אומרת, אני מרגישה שאנחנו שוכבים, אני מרגישה שאני פשוט כמו אוטוסטרדה כזאת בראש, כאילו, אני הייתי בטוחה שהוא הרעיל אותי, שקורה לי משהו נוראי, אני מרגישה שאנחנו שוכבים ואני שם ולא שם, זה מה שאני מרגישה, ככה זה היה במשך המון המון זמן. [...] אני זוכרת שפשוט התעוררתי בבוקר, כשאני בלי בגדים, התעוררתי אחרי המון המון זמן, שהראש שלי, שהרגשתי שאני, לא יודעת, שאני לא בעולם הזה, התעוררתי בבוקר. [...] אני זוכרת אותו מעליי, אני זוכרת אותו בכל מיני, אני זוכרת שאנחנו שוכבים. [...] אני זוכרת שהוא מעליי ואני אומרת לו ׳תציל אותי׳, זה מה שאני זוכרת. [..] היה לי חנק, הרגשתי חנק ואני ממש זוכרת שכאילו מישהו משתמש בי, הופך אותי, כאילו, אני ממש מרגישה שמשתמשים בגוף שלי, זה מה שאני זוכרת.[..] הגוף שלי היה בחוסר שליטה, כאילו כמו שק, זה מה שהרגשתי." (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 35 שורות 24-34, עמ' 36 שורות 1-32). (ההדגשות הוספו).
- יודגש כי מעדות האישה עולה כי אף במהלך קיום היחסים, על אף שחשה ברע כפי שתיארה, וכי: "אני מרגישה שאנחנו שוכבים ואני שם ולא שם", המשיכה להביע בפני הנאשם את עוצמת מצוקתה, עד כדי כך שאפילו ביקשה ממנו שיציל אותה: "אני זוכרת אותו מעלי... אני זוכרת שאנחנו שוכבים... ואני אומרת לו 'תציל אותי'... היה לי חנק... כאילו שמישהו משתמש בי, הופך אותי... אני מרגישה שמשתמשים בגוף שלי... הגוף שלי היה בחוסר שליטה, כאילו כמו שק..." (ראו: פרוט' מיום 24.3.2025, עמ' 36 שורות 34-19).
מקום שהאישה זועקת להצלה, המסר הוא חד-משמעי של העדר הסכמה, ולא של הסכמה לקיום יחסי מין.
- האישה זכרה היטב את הפרטים, ידעה למקם אותם במקום (חדר השינה) ובזמן (ערב שבת), לתת סימנים ייחודיים ומרובי פרטים: ההתנהלות שקשורה ללקיחת שמן הקנאביס, ערב שבת, תיאור מדוייק מה אמרה לנאשם, התפתחות התחושות הרעות שחשה, דברים שהיא זוכרת שהנאשם אמר לילדים באותה העת, תיאור מדוייק מה עשה לה הנאשם, התחושות הברורות שהיו לה תוך כדי המעשה ולמחרת. האישה זכרה היטב כיצד לא הרגישה טוב וזכרה היטב מהם הדברים שאמרה לנאשם. מצאתי כי יש לתת אמון מלא בגרסתה.
גם בחקירה הנגדית ולמרות שנשאלה מדוע לא סיפרה במשטרה כי הנאשם הכריח אותה לקחת סמים, לא שינתה מהותית את תשובתה המפורטת מהחקירה הראשית והאמון שיש ליתן בגרסתה לא נפגם.
- בכל הנוגע למועד המדוייק של האירוע בשנת 2019, האישה לא זכרה מועד מדוייק אך ידעה לומר כי אירע בשנת 2019 בערב בשבת. לאור הכללים שנקבעו בפסיקה (ראו לעיל: ע״פ 3873/08 שמעון אטיאס נ׳ מדינת ישראל (נבו 6.9.2010) פסקה 34 לפסק דינו של השופט דנציגר) ולאור התיאור המפורט והעשיר מאוד בפרטים, אין בכך על מנת לפגוע בעדותה שהייתה מהימנה ויש לתת לה את המשקל המלא.
- לעדות זו של האישה יש חיזוק ראייתי בעדות אחותה אשר לה סיפרה האישה על המעשים ובעדותה סיפרה על מצבה הנפשי של האישה. העדה העידה שהאישה סיפרה לה שהנאשם כפה את עצמו עליה תוך שהוא נותן לה סמים. העדה תיארה כי בעת שהאישה סיפרה לה על כך היא בכתה ורעדה. הדברים מקבלים משנה תוקף ומהימנות מאחר וגם האישה וגם האחות העידו כי שנים ארוכות לא היו בקשר קרוב, והאישה סיפרה לה על כך לאחר שחזרו להיות בקשר.
- עם זאת יצויין כי בדבריה של האישה היא לא תיארה מעשה סדום (שצוין בכתב האישום) אלא כי הנאשם בעל אותה ועל כן רכיב זה באישום לא הוכח ועל כן אין מקום להרשיע את הנאשם בחלק זה של האישום.
- אל מול גרסתה המהימנה והמפורטת של האישה, הכחיש הנאשם בצורה מתפתלת. הנאשם הכחיש כי האירוע כלל אירע. מצד שני הנאשם טען כי האישה לקחה את הקנאביס מיוזמתה. גרסה זו אינה מתיישבת ואינה אמינה. וגם אם אלך לפי שיטתו של הנאשם כי האישה לקחה את הקנאביס מיוזמתה, הרי שהיותה של האישה תחת השפעה ולאור תיאור דבריה הברורים של האישה כי לא רק שלא הביעה הסכמה לקיום יחסי מין אלא ביקשה מהנאשם שיציל אותה והייתה חסרת שליטה - אין לראותה כמסכימה לקיום יחסי מין, וברי כי הנאשם היה מודע להיעדר הסכמתה. התיאור העובדתי המתואר והמפורט של האישה את האירוע, מהימן והוא מתיישב עם שתי חלופות של עבירת האינוס: האחת, סעיף 345(א)(1) - "שלא בהסכמה חופשית"; והשנייה, סעיף345(א)(4) סיפא - "... או מצב אחר המונע מהם לתת הסכמה חופשית". בענייננו, לאור בחירת התביעה לייחס לנאשם את עבירת האינוס לפי חלופה (1), אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בחלופה זו.
- לאור כל האמור, שוכנעתי כי הוכחו, במידת הוודאות הנדרשת, העובדות הבאות: במועד בלתי ידוע במהלך שנת 2019, טפטף הנאשם לפיה של האישה שלוש טיפות של נוזל בלתי ידוע, שהשפיע לרעה על תחושתה הפיזית של האישה. בעקבות זאת, הוביל הנאשם את האישה לחדר השינה, השכיב אותה על המיטה, והפשיטה מבגדיה. בשלב זה, הודיעה האישה לנאשם כי אינה חשה בטוב וביקשה ממנו להצילה. בתגובה אמר לה הנאשם: "תזרמי עם זה, אל תתנגדי לזה." בשלב זה בעל הנאשם את האישה, ללא הסכמתה החופשית.
- על יסוד ממצאי העובדה המתוארים, אציע לחבריי להרשיע את הנאשם בעבירה של אינוס, במנותק מהשימוש בשמן הקנאביס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.
- בהיעדר הוכחת עובדות למעשה סדום (שצוין בכתב האישום), רכיב זה באישום לא הוכח ועל כן אציע לחבריי לזכות את הנאשם בחלק זה של האישום.
- כפיית מגע מיני בשנת 2019 כאשר האישה אסורה לנאשם על פי ההלכה היהודית (ס' 13 לאישום הראשון) - אישום זה מייחס לנאשם כפייה של מגע מיני לאישה בהיותה "אסורה" על פי ההלכה היהודית. יוחס לנאשם בכתב האישום כי במחצית השנייה של שנת 2019 במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, בהזדמנויות רבות, כפה הנאשם על האישה מגע מיני, בניגוד להסכמתה וכשהיא מתרה בו כי הדבר אסור על פי ההלכה היהודית, כמפורט:
א. בחלק מההזדמנויות, בעת שהיתה בימי דימום הוסת, נכנס הנאשם למיטתה של האישה, הפשיט אותה בכח וחיכך את איבר מינו בחזה עד הגעתו לפורקן מיני.