כב` הש` לוי: הלכת לבדוק באמת?
העד, YY [הבן]: כן.
כב` הש` לוי: שאלת אותה או בדקת?
העד, YY [הבן]: בדקתי.
כב` הש` לוי: איך בדקת?
העד, YY [הבן]: לקחתי לה את הנגן, נכנסתי להקלטות, ראיתי, נראה לי היו שם הקלטות שרשמנו אבל לא היה שם.
כב` הש` לוי: והיא ראתה שאתה עושה את זה?
העד, YY [הבן]: לא.
כב` הש` לוי: היא לא הייתה בבית?
העד, YY [הבן]: לא, היא הייתה אבל היא עשתה משהו אחר, אני לא זוכר.
העד, YY [הבן]: לא, היא לא. ואז אמרתי את זה לאבא שלי ואז הוא אמר ׳בטח היא מחקה את זה׳. [..] ואז אחרי זה, התבלבלתי, אמרתי שקודם היה את האלימות ואז היא הראתה לו את המכה היבשה, אז זה לא, אז היא הראתה לו את המכה יבשה, אחרי, כי היה לה מיום לפני זה נראה לי.
כב` הש` לוי: איך זה קשור אבל? לא הבנתי. איך שני האירועים האלה קשורים, הנגן והמכה היבשה? הם קשורים?
העד, YY [הבן]: כן כי פשוט זה היה קצת אחרי זה.
כב` הש` לוי: המכה הייתה אחרי הסיפור עם הנגן או לפני?
העד, YY [הבן]: לא, המכה הייתה יום לפני היא קיבלה אותה ואז זה היה פה בערך.
כב` הש` לוי: בברך שלה?
העד, YY [הבן]: ואז היא באה לאבא שלי, הרימה את המכנס נראה לי זה היה או חצאית וזה היה בצבע כחול כזה ו- ׳תראה מה עשית לי׳ ואז הוא התעצבן עליה, הגיע לאלימות וצעקות בחדר ילדים.
כב` הש` לוי: אלימות כלפי מי?
העד, YY [הבן]: אחותי.
כב` הש` לוי: מה הוא עשה לה?
העד, YY [הבן]: זהו שאת זה אני לא זוכר בדיוק.
כב` הש` לוי: והמכה שגרמה לסימן הכחול הזה בברך, אתה ראית?
העד, YY [הבן]: לא, אני לא ראיתי את זה.
כב` הש` לוי: לא ראית, זה רק היא אמרה לו ׳תראה מה עשית׳.
העד, YY [הבן]: כן.
כב` הש` לוי: וזה היה יום קודם ואחרי זה היה אירוע עם הנגן?
העד, YY [הבן]: כן.
[...]
העד, YY [הבן]: שהיא אמרה לו, הראתה לו על הברך שיש לה מכה יבשה בגללו ואז הוא התחיל להתעצבן עליה, זה הגיע כזה מוויכוח או שזה נראה לי שזה היה שזה ׳לא, זה לא אני׳, דברים כאלה.
כב` הש` לוי: הוא אמר ׳זה לא אני׳?
העד, YY [הבן]: נראה לי, אם אני לא טועה." (ההדגשות הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 64 שורות 16-32, עמ' 65 שורות 1-25,31-34, עמ' 66 שורה 1).
בחקירה הנגדית נשאל מדוע לא סיפר על כי הוא לקח את הנגן לבדוק אותו לבת בחקירת ילדים והשיב: "אני לא יודע, כנראה שלא זכרתי את זה או שלא חשבתי שזה נחוץ. לא יודע". (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 132 שורות 4-14).
- כליאה של הבן לאחר שהבת עזבה לבית האישה (ס' 20 לאישום השני) - הבן נשאל בחקירה הראשית על האירוע שתואר בכתב האישום ככליאתו על מנת למנוע ממנו לעזוב את הבית וכך השיב:
"[..] אני שנייה מנסה להיזכר בכל הפרטים. [...] אז היה ערב אחד שאבא שלי פחד שאני אברח, אני מנסה להיזכר אם הייתי לבד בבית או אם אחותי הייתה איתי. נראה לי שהייתי לבד בבית ואז אבא שלי פשוט לקח את שני המפתחות של הדלתות ופשוט הלך עד איזה 6 לפנות בוקר. אז פשוט הייתי קורא כל הלילה, ראיתי סרטים בטלוויזיה ובעיקרון היה לי מפתח אבל מצאתי אותו רק כמה ימים אחרי זה כי הוא נעלם לי איזה חודש אם אני לא טועה, כאילו אז לא ידענו איפה הוא. אז זהו, אני זוכר גם שדודה שלי העבירה לי אוכל דרך החלון. אין לי יותר מידי מה לספר, פשוט הייתי כמעט כל הלילה." (ההדגשות הוספו)