(ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 68 שורות 5-16).
בהמשך בית המשפט חידד עם הבן את העניין וגם מתשובותיו עולה כי כליאה לא הייתה וכי הוא פשוט שכח היכן היה המפתח שלו:
"כב` הש` לוי: למה לא יכולת לפתוח את הדלת?
העד, YY [הבן]: כי הדלת הייתה נעולה.
כב` הש` לוי: אבל אמרת שהיה מפתח בבית.
העד, YY [הבן]: היה מפתח אבל הוא היה מוחבא טוב טוב, כאילו נאבד לי.
כב` הש` לוי: לא הבנתי. ידעת שיש מפתח או לא?
העד, YY [הבן]: לא, לא נראה לי.
כב` הש` לוי: אז איך נודע לך אחר כך שיש מפתח?
העד, YY [הבן]: כי כנראה הסתכלתי בדברים שלי ואז פתאום גיליתי מפתח.
כב` הש` לוי: אבל אבא שלך ידע?
העד, YY [הבן]: את זה אני לא יודע.
כב` הש` לוי: אתה לא יודע. הוא יכול היה לחשוב שאתה יודע שיש מפתח? מישהו אמר לך שיש מפתח שם? השאלה אם לא ידעת על המפתח כי אתה שכחת או כי לא ידעת על זה.
העד, YY [הבן]: אני חושב ששכחתי." (ההדגשות הוספו)
(ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 68 שורות 27-34, עמ' 69 שורות 1-6).
גם בתחילת החקירה הראשית הבן אישר כי היה לו מפתח והוא אף הציע לנאשם שיתן לו את המפתח בעימות מול הבת על מנת שהיא לא תלך לאישה/ לאם והנאשם נתן לו את המפתח שיהיה לו (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 63 שורות 8-14).
בחקירה הנגדית נשאל שוב לגבי האישום של הכליאה וחזר וציין כי היה לו מפתח אבל הוא שכח איפה שם אותו (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 129 שורות 10-22). הבן אישר כי גם לדודתו שגרה בשכנות אליהם יש מפתח (עמ' 130 שורות 11-12). הבן תיאר כי הדודה נתנה לו שווארמה שהזמינה באותו היום ונשאל מדוע לא ביקש ממנה לפתוח את הדלת, ותשובתו הייתה כי "כנראה" לא היה לה:
"עו״ד הבר: [..]למה לא ביקשת מ--- לפתוח עם המפתח שלה?
העד, YY [הבן]: כנראה לא היה לה.
עו״ד הבר: מה זה כנראה לא היה לה?
[...]
עו״ד הבר: יש את המפתח בבית, הרגע אמרת לנו שיש לה מפתח לבית.
העד, YY [הבן]: אבל לא תמיד."
(ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 130 שורות 22-28).
הבן נחקר על עניין זה ארוכות ולבסוף השיב:
"העד, YY [הבן]: המפתח היה אצלי.
עו״ד הבר: היה אצלך. וגם אז היה מפתח אצלך, פשוט עוד לא זכרת איפה שמת אותו, נכון? עובדתית. היה אצלך מפתח, רק לא זכרת איפה שמת אותו.
העד, YY [הבן]: כן." (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 131 שורות 12-15).
- הבן נשאל לגבי שליפת סכין בהסעה שלו לבית הספר - בחקירה הראשית אישר את הדברים (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 62). בחקירה הנגדית חזר בו וטען: "אם אמרתי את זה התבלבלתי, שהוצאתי..." (עמ' 112, שורות 23-34, עמ' 113 שורות 1-6).
הבן הכחיש את הדברים שסיפר מנהל בית הספר בחקירתו (עמ' 114).
- סיפור ה"טעמי" - בחקירה הנגדית נשאל הבן לגבי "סיפור הטעמי" וכך הוא תיאר אותו בתחילה: "הלכנו לבקר את אימא שלנו ולפני זה הוא אמר לנו ׳קחו, תביאו לה את הטעמי הזה׳, אני זוכר שהוא דיבר על זה שהוא שם משהו בפנים. [...] זהו ואז אחותי, אני לא זוכר בירור, נראה לי שאחותי זרקה את זה. לא הבאנו לה את זה." (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 128 שורות 1-5).
או אז הבן נשאל כיצד הוא מסביר שהבת ציינה כי בדתה את האירוע: