"עו״ד הבר: אז בוא תסביר לי למה -- אומרת שזה שקר, זה לא היה ולא נברא?
[...]
כב` הש` לוי: אתה עומד על גרסתך YY [הבן]? מה שאמרת בחקירה זה מה שאתה זוכר היום? זה מה שהיה?
העד, YY [הבן]: כן." (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 128 שורות 25-34).
- אירועים חריגים עם הבת עליהם העיד הבן - הבן אישר כי הבת איימה עליו עם סכין כאשר רבו על השלט של הטלויזיה אך הוסיף "זה לא היה באמת" (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 136 שורות 18-25).
הבן אישר כי הבת הרגה את האוגרים שלו (למרות שבהתחלה השיב כי האוגרים אכלו אחד את השני) (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 136 שורות 26-34, עמ' 137 שורות 1-2).
- אירועים נוספים לגבי התנהגות חריגה של הבן - הבן אישר בחקירתו כי התבקש בפנימייה (אליה הוצא מהבית לאחר שעבר לאישה/לאם) להחביא סמים (ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 118 שורות 10-16). לאחר מכן חזר בו וסיפר כי היה מדובר בתקופה שבה היה אצל האם טרם שהוצא מהבית (עמ' 119-120). כאשר אומת עם העובדה שפנה אל הנאשם וביקש ממנו שיעזור לו לטפל באירוע הזה (עמ' 121, שורות 1-12), התגונן, התחמק והותיר רושם לא מהימן.
הבן נשאל לגבי אירוע (בתקופה שהבת השתמשה בסמים ולאחר שעברו אל האם) שבו הבת והוא זרקו בקבוקים ואבנים על המכונית של הנאשם והנאשם קרא למשטרה:
"עו״ד הבר: [..] זה שאחרי חיכיתם לו ליד הבית וזרקתם לו בקבוקים ואבנים על האוטו. הוא קרא למשטרה.
העד, YY [הבן]: אבנים לא זרקנו לו. זרקנו בקבוק ריק, זרקנו עליו, כן.
עו״ד הבר: זרקתם בקבוק זכוכית על האוטו של אבא.
העד, YY [הבן]: לא יודע אם זה זכוכית אבל לא נראה לי.
עו״ד הבר: ואז הוא קרא למשטרה כדי שתיקח אתכם משם, נכון? אתה זוכר את זה שבאה משטרה?
העד, YY [הבן]: כן."
(ראו: פרוט' מיום 11.6.25, עמ' 121 שורות 23-33).
חקירת האישה
- האישה סיפרה בחקירה הראשית מה סיפרו לה הילדים באופן כללי על המצב בבית הנאשם מאז שעברו אליו מיד לאחר שחזרו אליה: "הוא [הבן] סיפר שהוא [הנאשם] מרביץ ל-- [הבת], בעיקר הוא סיפר על דברים שהוא עשה ל--, שהוא הרביץ לה, שכשהיא שטפה כלים אז הוא לקח לה צלחת מהיד והעיף לה את זה תוך כדי, שהם נורא נורא פחדו ממנו, שלא היה מה לאכול בבית, שזה משהו שאמרתי גם לעובדת הסוציאלית" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 43 שורות 4-15) (ההדגשות הוספו).
בהמשך החקירה הראשית הדגישה את מעורבות הרווחה בעת הזו: "העובדות הסוציאליות היו שם וראו, נכחו לראות גם את ההסתות וגם את כל מה שהיה מסביב לזה" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ'48 שורות 15-18).
- אירוע האונס והתקיפה של הבת בפברואר 2023 (ס' 9-10 לאישום השני) - האישה סיפרה בחקירה הראשית כיצד הבת סיפרה לה על אירוע האונס: "כמה חודשים שהיא הייתה שם [רטורנו] , אני חושבת בין חודשיים לשלוש, היא יצאה לחשבון נפש ל-5 ימים ואז היא אמרה לי ׳אימא, יש לי משהו להגיד לך׳, [...] ואז היא אמרה לי ׳אימא, אבא נגע בי, אבא הטריד אותי מינית׳, אמרתי לה ׳מה זאת אומרת?׳ היא אומרת לי ׳אבא אנס אותי׳ ואני חשבתי שהשמיים נופלים עליי, [...] אבא אנס אותי׳, התחלתי לבכות, אני חשבתי שלא יודעת מה קורה לי, אני מסתכלת עליה ואני אומרת כאילו, אין מצב, אני יודעת שיש דברים, אני חוויתי עם הבן-אדם הזה דברים, אני נפגעתי המון, אבל דבר כזה לא חשבתי לרגע שהוא יכול לעשות, ואז דיברתי עם המטפלת שלה, [...]ואז יצרו איתי קשר, שאני אבוא למשטרה, אז הגעתי ושאלו אותי אם אני יודעת, אמרתי שכמובן שאני לא יודעת כלום והייתי בשוק." (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 51 שורות 12-31) (ההדגשות הוספו).
- הזנחה של הבת, הבן וג"ג (ס' 15 לאישום השני) - האישה בחקירה הנגדית טענה שהנאשם הרעיב את הילדים (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 113 שורות 2-4). אולם אז הוצג לה כי בזמן אמת היא באה בטענות לנאשם שהוא לוקח את הילדים למסעדות ומוציא עליהם הרבה ואז שינתה את תשובתה והשיבה: "אני לא זוכרת, יכול להיות, אני לא זוכרת[..] לא יודעת, יכול להיות, לא זוכרת" (עמ' 113 שורות 5-12).
- תקיפה של הבת בסמוך ליום 19.4.23 (ס' 18 לאישום השני) - האם תיארה את חזרתה של הבת לביתה באופן הבא בחקירה הראשית: הבת הגיעה אליה 4 ימים לפני פסח ב-1 בלילה עם שקיות ואמרה לה שהנאשם מרביץ לה והיא לא יכולה יותר. האישה ציינה כי הבת ישנה איתה באותה מיטה והלכה איתה לכל מקום והייתה מאוד מפוחדת. האישה ציינה כי הנאשם התקשר והיא השיבה לו שהבת צריכה זמן לעצמה (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 42 שורות 13-26).
בהמשך החקירה הראשית תיארה את האירוע בפירוט: