"אז היא סיפרה לי שהיה איזשהו אירוע, שכמה ימים קודם אבא שלה נתן לה בעיטה ברגל או בוקס ברגל ונהיה לה כחול ואז באותו ערב שהיא ברחה אליי, אז היא באה אליו ואמרה לו ׳אבא, תראה מה עשית לי׳, היא הייתה עם אוזניות ונגן והוא אמר לה ׳תגידי תודה שלא עשיתי לך יותר גרוע׳, ואז היא הסתובבה והלכה והיא אמרה לי שהוא חשב שהיא הקליטה אותו, אז הוא הלך אחריה ואמר לה ׳תביאי לי את הנגן, מה זה, הקלטת אותי?׳, אז היא אמרה לו ׳לא, לא הקלטתי אותך, אני שומעת שירים׳, אז הוא אמר לה ׳לא, תביא לי את הזה, הקלטת אותי, תביאי לי את הנגן׳, אז הוא חטף לה את הנגן מהיד והוא לקח את הנגן לשירותים והיא ניסה להוריד את הנגן בשירותים והיא, הנגן היה כנראה איזהו מקום מפלט בשבילה והיא אמרה שהיא הרגישה שהיא כבר לא יכלה, אחרי שהוא ניסה להוריד לה את זה בשירותים - הוא פשוט יצא מהבית והיא נכנסה לשירותים וחתכה את עצמה ברגל והיא הרגישה שהיא כבר לא יכולה ואז היא החליטה שהיא, היא הראתה לי את החתך שהיא עשתה ברגל ואז היא ארזה את הדברים שלה ובאה אליי וזה מה שהיה באותו יום".
(ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 49 שורות 33-34, עמ' 50 שורות 1-14).
בחקירה הנגדית נשאלה האישה האם ראתה את המכה שהבת סיפרה כי הנאשם נתן לה והשיבה בשלילה (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 110 שורות 10-13). היא אישרה כי לא ביקשה מהבת להראות לה את המכה "סימן כחול, מה יש בסימן כחול?" (עמ' 110 שורות 15-33).
האישה נשאלה מי יזם את הוצאת צו ההגנה בבית הדין הרבני של הבת כנגד הנאשם (סעיף 19 לכתב האישום) והשיבה: "אני לא זוכרת, אולי אני, אני לא יודעת" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 64 שורות 6-9). האישה נשאלת בחקירה הנגדית לגבי כך שציינה בבית הדין כאשר הבת כבר עברה אליה את נושא הסמים ושהבת שלפה עליה סכין ושהשיבה לבית הדין כי זה באשמתו של הנאשם והשיבה: "באשמת מי הם נחשפים בגינה?" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' שורות 2-23). יצויין כי במוצג ת/32 פרוט' מבית הדין הרבני מיום 19.9.23 עולה כי מי שביקשה את הצו ותיארה לבית הדין את מצב הבן והבת בבית הנאשם הייתה האישה. האישה טענה (מוצג/32) כי הילדים ברחו מבית הנאשם בשל אלימות פיזית ובהמשך התמקדה בדבריה לבית הדין בעיקר בהסתות ובאי קיום מצוות רוחניות על ידי הנאשם. הנאשם הכחיש את הדברים בדיון.
- הקלטות והאזנות סתר באמצעות הבת והבן אצל האישה ובמרכז קשר (ס' 16 לאישום השני) - האישה נשאלה בחקירה הראשית לגבי טענתה שהילדים היו נשלחים אליה עם הקלטה והשיבה כי: "בגלל שידעתי שאני הייתי מוקלטת, תיארתי לעצמי שגם הם מוקלטים כל רגע" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 61 שורות 9-11).
- דיווחים על היעדרויות מבית הספר - בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים לגבי הבן והבת של היעדרויות רבות מאוד מבית הספר, האישה ציינה כי שוחחה עם בית הספר של הבת ושל הבן ושני בתי הספר אמרו לה שהכל בסדר. לגבי הבת אמרו לה שהיא מחסירה קצת. לגבי הבן אמרו לה שהכל בסדר (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 45 שורות 18-32). עם זאת לאחר מכן סייגה את תשובתה וטענה כי המסגרות החינוכיות "לא ששו" לתת לה מידע ושלמעשה לא היו איתה בקשר (עמ' 45 שורות 32-33, עמ' 46 שורות 1-2). בחקירה הנגדית הסבירה את ההיעדרויות של הבן מבית הספר בזמן שהיה אצלה בכך שעבר טלטלה ולא היה פנוי ללמידה (עמ' 114, שורות 24-31).
- אירועים חריגים עם הבן - בחקירה הנגדית נשאלה האישה האם היא מגדירה את הבן שקרן או לא והשיבה: "אני לא חושבת שהוא שקרן. [..] אני לא חושבת שהוא שקרן, אבל אתה יודע, ילדים" (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 120 שורות 1-5).
האישה אישרה בחקירה הראשית כי השעו את הבן מבית הספר מאחר ובהסעה איים על מישהו אחר בסכין ו"עשה על ילד אחר" (כך בלשונה) (ראו: פרוט' מיום 24.3.25, עמ' 46 שורות 11-18). היא נשאלה אם עשתה עם זה משהו והשיבה כי לא היה לה מה לעשות אבל עידכנה את העו"ס מהרווחה והיא יודעת שהנאשם חיפש לו בית ספר אחר (עמ' 46 שורות 17-18).