הבת לא סיפרה בתלונה שהגישה בשנת 2023 על עבירות מין שביצע בה הנאשם. היא לא זכרה בחקירה הראשית סיטואציה מדוייקת שבה הנאשם חזר בבוקר והיא לא רצתה לקום לבית הספר. בהמשך כאשר התבקשה לספר על המכות שקיבלה השיבה כי הנאשם לא היה אלים כלפיה. אולם אז שינתה את תשובתה כי הנאשם לא הרביץ לה בפנים, ושהיא אינה זוכרת. לאחר שהתבקשה שוב לתאר סיטואציה ספציפית השיבה כי אין משהו ספציפי ואין סיטואציה ספציפית. הבת התבקשה לתאר אירוע מיני עם הנאשם וסיפרה על האונס. היא תיארה באריכות את אירוע האונס בדומה לאמור בכתב האישום. הבת טענה כי הנאשם היה לא צלול והיה ממנו ריח של שתיה וגראס (עובדה שאינה מופיעה בכתב האישום). הבת ציינה כי המיטה הייתה רטובה מהזרע של הנאשם ומהדם שלה (עובדה נוספת שלא צוינה בכתב האישום). אמנם מדובר בנסיבות נוספות שאינן חלק מיסודות העבירה ואין מדובר בסתירה לגרסאות הבת אלא בתוספת. אולם הדבר משמעותי מאחר שקיימות סתירות מהותיות באופן בו תיארה הבת את אירוע האונס. התוספת של אירועים ועובדות אפיינה את עדותה של הבת במצבים בהם דווקא התקשתה להשיב על שאלות שהיו לה קשות. כך בהמשך החקירה כשהתקשתה להשיב על השאלות העלתה לפתע טענה חדשה שהנאשם פגע מינית בבן ובד"ד. זאת למרות שכלל לא העידה על כך קודם לכן ולמרות שהם עצמם לא התלוננו על כך ולא העידו על כך. על כן יש ב"תוספות" שלא תוארו על ידה קודם לכן דווקא לפגוע בהתרשמות ממהימנות הבת ולא לחזקה.
בחקירה הנגדית התקשתה הבת לתאר את האירוע והתקשתה להשיב על השאלות של הסניגור, בין היתר כפי שפורט לעיל השיבה: "ואז פשוט קרה מה שקרה", "סיפרתי כבר", "אני לא זוכרת", "אין לי כוח לזה". הבת נשאלה על כך שבמשטרה אמרה לגבי אירוע האונס כי הוא "מעורפל" לה והשיבה: "אני לא זוכרת שאמרתי את זה" ובהמשך השיבה: "אני לא זוכרת מה זכרתי אז לא זוכרת כאילו לא זוכרת מה זכרתי אז". הבת השיבה כי האונס היה פעם אחת. לגבי הסתירה בין התלונה במשטרה ועדותה בבימ"ש לבין מה שסיפרה לעו"ס גרשון על מספר רב של מקרי אונס, סיפקה תשובה עם גרסה חדשה כי לעו"ס גרשון סיפרה על "סך כל התקיפות המיניות" ובהמשך שינתה את התשובה כי עו"ס גרשון לא הבינה אותה. עו"ס גרשון לא ציינה בשום מקום כי הבת סיפרה לה על "הטרדות מיניות".
הבת סיפרה כי שוחחה עם הנאשם לאחר הגשת התלונה מאחר שהבינה שלאחר שהגישה את התלונה "לא יהיה לה יותר אבא". על מנת לעקוף את ההוראה שלא לדבר עם הנאשם הציגה זאת כשיחה לאימה ושוחחה עימו בלשון נקבה. שיחה זו גם היא תומכת בהטלת הספק על גרסתה של הבת לגבי האונס ומראה על התחכום והעדר המורא שלה.