הבת שוחחה עם הנאשם לאחר הגשת התלונה כשיחת פרידה ו"עקפה" את ההוראה שלא לדבר איתו כאשר הציגה זאת כשיחה לאימה ושוחחה עימו בלשון נקבה. השיחה מראה על התחכום והעדר המורא של הבת. הבת גם המשיכה לבוא לבית הנאשם לאחר שעברה לבית האם והציגה זאת מאחר והייתה צריכה את הנאשם לידה.
טענת הבת שהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול או תחת שימוש בסמים לא צויינה בכתב האישום. טענת הבת שהמיטה הייתה רטובה מהדם שלה לא צוינה בכתב האישום.
הנאשם שיתף פעולה עם החקירה מהרגע הראשון, הכחיש לכל אורך הדרך את האונס, סיפק הסבר למניע של הבת להתלונן עליו (בגלל שתמך בכניסתה לגמילה ופעל נגד סוחרי הסמים שלה).
אדגיש כי כלל הנימוקים לעיל הם שיוצרים את הספק הסביר ונמצאו ספקות מהותיים היורדים לשורשי גרסתה של הבת לגבי האונס. לקחתי בחשבון את כל הכללים הקבועים בפסיקה לגבי "המובלעת הראייתית" של נפגעות בעבירות מין ובפרט עבירות מין במשפחה ובפרט כאשר מדובר בקטינה. לקחתי בחשבון שהקטינה חיה בחיי משפחה בעייתיים, מורכבים, קשים ושאין ספק כי גרמו לה נזק. אולם הדברים אינם רק בעטיו של הנאשם. גם לאם יש חלק נכבד בכך, הקשור למערכת היחסים המורכבת ביניהן שהתבררה הרבה מעבר לצורך בהליך זה. עוד אדגיש כי בחינה של תשובה אחת או משפט אחד של הבת, עלולים ליצור תמונה מוטית כנגד הנאשם ועל כן בית המשפט מחוייב לבחון את מכלול התמונה הראייתית שהתבררה בפניו ואת מכלול העדויות. בסופו של יום ובהתחשב בקושי המהותי במתן אמון בעדותה של הבת יחד עם הסתירות וכלל הראיות והעדויות שפורטו לעיל, מכלול זה מוביל למסקנה בלתי נמנעת של זיכוי מחמת הספק.
- אישומי הנאשם ביחס לתקיפה של הבת (ס' 6-7, ס' 8, ס' 11, ס' 12, ס' 18 לאישום השני) -יצויין כי סעיפי האישום לגבי תקיפת הבת ואלימות כלפיה היו במספר סעיפים באישום השני. עם זאת בחקירות וכן בסיכומים בפרט של המאשימה לא נעשתה הבחנה ברורה, נדרשת וחיונית לגבי כל אחד מהסעיפים, המועדים השונים והנסיבות השונות.
- תקיפת הבת ונשיכת אצבעה במרץ 2022 או במועד סמוך לכך (ס' 6-7 לאישום השני) - הבת סיפרה כי הנאשם ביקש ממנה לסדר את הבית והיא לא עשתה זאת והלכה לישון והוא חזר והתעצבן עליה מאוד. היא סיפרה כי הלכה אחורה ונצמדה לקיר והנאשם נתן לה אגרופים והיא נפלה על הרצפה. כאשר נפלה על הרצפה הנאשם בעט בה ומרוב לחץ לא שלטה על הגוף שלה ו"ברח לי פיפי על עצמי" ואז הנאשם נרגע תוך כמה שניות ואמר לה להיכנס להתקלח. הבת אמרה כי הבן היה נוכח. בהמשך הוסיפה כי הנאשם נשך לה את הזרת ביד ימין.
הבן תיאר כי הייתה פעם אחת שהנאשם העיף לבת את האיפור (עובדה שהבת לא תיארה ולא הופיעה באישום זה), והנאשם בעט בה ונתן לה אגרופים ו"ברח לה" שתן. מעבר לכך לא זכר פרטים נוספים.