הנאשם הכחיש כי היכה את הבת. הנאשם נשאל ספציפית על אירוע זה, תיאר את אירועי היום בפירוט רב כי חזר הביתה לקראת ביקור של העו"ס (במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני) ולאחר שאירגן וסידר דברים ולמרות שביקש מהבת לסדר את הבית מצא אותה ישנה. הנאשם ציין כי צרח על הבת כמו משוגע והתעצבן עליה מאוד, הכחיש כי היכה אותה באגרופים, בעט בה. הנאשם אישר כי נתן לה מכה. הנאשם הכחיש מכל וכל כי נשך את אצבעה או כי הבת הטילה את מימיה על עצמה בשל מעשיו.
לאחר בחינת העדויות לגבי אירוע זה סברתי כי בדוחק יש ספק סביר לזיכוי הנאשם. הבת תיארה את האירוע. הבן תיאר את האירוע באופן שונה. כפי שמפורט לכל אורך הכרעת הדין יש פערים וסתירות באופן שהבן והבת תיארו אירועים שונים. הבן לא תיאר כי הנאשם נשך את הזרת של הבת, אירוע שהוא מטבע הדברים חריג ביותר, ולא זכר פרטים נוספים למעט תיאור לקוני מאוד. זאת למרות שהבת מתארת אירוע מאוד סוער וחריג. לאור האמור לעיל לגבי קשיי מהימנות משמעותיים ביחס לעדות הבת והבן, סברתי כי לא ניתן להפריד חלק זה בלבד מעדות הבת ולתת בו אמון מלא. העתרות לכך יוצרת למעשה לקיחת טלאים טלאים מעדות הבת והבן והרכבת "בגד" חדש באישום זה. איני סבורה במארג הראייתי הכולל ובחינת עדויות הבת והבן כי ניתן לעשות כן.
הנאשם הודה בחלק אחד של האירוע, אולם לא בתקיפה כפי שיוחסה לו באישום. הנאשם הכחיש את מרבית האירוע ופירט ארוכות את גרסתו לאירועים ולא חסך גם כאשר הודה כי התרגז מאוד על הבת ונתן לה מכה. בנסיבות הללו ובבחינת העדויות אלה מול אלה, שוכנעתי כי קיים ספק סביר בשלו יש לזכות את הנאשם מאישום זה.
- סטירה לבת במהלך שנת 2022 בשל לבושה (ס' 8 לאישום השני) - הבת לא נחקרה על אירוע זה בנפרד ובצורה מופרדת. כן ציינה בחקירתה כי לנאשם הייתה הסתייגות מחלק מבגדיה ומאיפור בו השתמשה.
הנאשם הכחיש כי היכה את הבת. עם זאת בהמשך החקירה הנגדית הודה כי נתן לבת סטירה לאחר ששלפה סכין ואיימה על הבן, ולאחר שהרגה לבן את האוגרים שלו, והביע חרטה על כך. הבן בחקירתו אישר כי הבת איימה עליו בסכין בגלל ריב על השלט. הנאשם נשאל מפורשות בחקירה הראשית האם סטר לבת בשל לבושה, הכחיש כי סטר לה, אך אישר כי הסתייג מחלק מבגדיה של הבת והיה בגד שקרע לה (אך לא בעת שלבשה אותו אלא בארון).
אשר על כן בחינת העדויות לגבי אישום זה מעלה כי אין עדות ואין ראיה כי הנאשם תקף את הבת בכך שסטר לה בשל אי שביעות רצונו מלבושה. על כן יש לזכות את הנאשם מאישום זה.
- תקיפה בחודש מרץ 2023 (ס' 11 לאישום השני) - הבת לא תיארה ולא נשאלה על אירוע זה בנפרד ובצורה מובחנת. הנאשם הכחיש כי היכה את הבת.
אשר על כן בחינת העדויות לגבי אישום מעלה כי העובדות לא הוכחו ולו במקצת. על כן לא הוכחה אשמתו של הנאשם באישום זה.
- תקיפה במקרים אחרים של הבת (ס' 12 לאישום השני) - אירוע זה נכתב בנפרד בכתב האישום אולם למעט חזרה על נוסחו ושאלה של הנאשם למעשה לא הובהר בעדות הבת, מה טיבו ותיאורו. הבת לא תיארה בחקירה מקרה שהנאשם סטר על ישבנה, ולא בהזדמנויות רבות.
הבת נשאלה שאלה כללית האם קרה לה משהו לאחר שהנאשם היכה אותה והשיבה כי היו לה סימנים כחולים וצהובים. היא ציינה כי לא פנתה לטיפול רפואי ו"אולי אח שלי ראתה אותם".