חקירתה של חוקרת הילדים שיר סלומון גנון (חקרה את הבת והבן) - הוצגו לחוקרת סתירות הבת בתיאור האירוע והיא השיבה כי אינה יכולה לדעת מה היה ולפי המדדים המקצועיים של חקירת ילדים היא התרשמה כי הבת חוותה את האירוע. החוקרת לא ביקשה מהבת להראות לה את המכה שהבת סיפרה כי הותירה סימן על גופה.
האישה תיארה את חזרתה של הבת לביתה כי הבת הגיעה אליה 4 ימים לפני פסח ב-1 בלילה עם שקיות ואמרה לה שהנאשם מרביץ לה והיא לא יכולה יותר. בהמשך תיארה כי הבת סיפרה כי הנאשם נתן לה בעיטה או בוקס ברגל ונהיה לה סימן כחול. היא תיארה כי הבת אמרה לנאשם תראה מה עשית, הנאשם לקח את הנגן שהיה על הבת וניסה להוריד אותו בשירותים. האישה לא תיארה כי הבת סיפרה לה כי הנאשם היכה אותה באירוע זה. היא סיפרה כי הבת סיפרה לה כי חתכה את עצמה לאחר מכן. האישה בחקירה הנגדית אישרה כי לא ראתה את המכה שהבת סיפרה שקיבלה מהנאשם וגם לא ביקשה לראות אותה.
לגבי הוצאת צו ההגנה בעקבות האירוע בבית הדין הרבני האישה לא זכרה מי ביקש להוציא את הצו. יצויין כי בפרוט' מבית הדין הרבני מיום 19.9.23 (מוצג ת/32) עולה כי מי שביקשה את הצו ותיארה לבית הדין את מצב הבן והבת בבית הנאשם הייתה האישה.
הנאשם הכחיש את האירוע מפורשות. לגבי אירוע זה אישר כי כעס על הבת כי לא הלכה לבית הספר אך הכחיש כי היכה אותה. אישר כי צעק עליה. הנאשם אישר כי הבת חתכה את עצמה וכי היה מודאג מכך ודיבר איתה על כך. בחקירה הנגדית אישר כי לקח את נגן המוזיקה, אולם הכחיש שהיכה אותה באגרופים או גרם לה לסימנים כחולים. עם זאת אישר שוב כי נתן לבת במספר מקרים אחרים סטירות.
סיכומם של דברים - קיימות סתירות בין העדים לגבי עובדות האירוע. קיימות סתירות בין התיאור של הבת בבימ"ש לגרסה שמסרה במשטרה. בחקירה במשטרה ביום 19.4.2023 כשתיארה את האירוע הזה לא סיפרה כי הנאשם היכה אותה אלא רק ששבר את הנגן ואז הלך. בחקירה במשטרה ביום 14.3.2024 טענה כי היכה אותה. בהמשך החקירה הנגדית ציינה הבת כי היא מתקשה להפריד בין האירועים וזה הגיוני שתתבלבל בין הסיטואציות. בחקירה הנגדית התקשתה מאוד לענות מה היה באירוע וציינה: "אני בטוחה ב-70% שכן.[..] אני לא זוכרת.[..] קרה שם משהו אני לא בטוחה ב-100% שהוא הכה אותי כי אני לא זוכרת.".
הבן לא זכר את האירוע. אולם תיאר דבר אחד שהבת כלל לא ציינה אותו כי הוא הלך לבדוק את הנגן עבור הנאשם לבדוק אם הבת מקליטה אותו.