לאחר בחינת כלל העדויות והראיות לגבי אישום זה, יש לזכות את הנאשם מחמת הספק באישום זה. הבן לא זכר את האירוע עד תום והשיב על מספר שאלות שאינו זוכר.
הבן לא ציין כי הבת נכחה במקום. בעוד שהבת טענה כי נכחה במקום ושהבן נפל מהסטירה (כאשר הבן אמר שהיה כבר על הרצפה).
בנוסף לכך יש סתירה בין האמור בכתב האישום לבין איך שהבן תיאר את האירוע: האם מהמכה נפל או שהיה כבר על הרצפה, הבן לא תיאר כי הנאשם זרק עליו חפצים. עניין זה משני אולם הוא מצטרף לכך שהיה קושי מצידו של הבן לתאר את האירוע.
הנאשם הכחיש באופן מוחלט כי היכה את הבן. הנאשם הכחיש עובדה חדשה שנשאל עליה בחקירה שלא הופיעה בכתב האישום שלא נתן לבן לצאת מהבית שבוע כדי שלא יראו את המכה. בעוד שהבן טען הפוך כי בבית הספר שאלו אותו על המכה הזו.
לאור האמור לעיל לגבי קשיי מהימנות משמעותיים ביחס לעדות הבת והבן, וכאשר גם ביחס לאישום זה הבן השיב מספר פעמים כי אינו זוכר וכאשר יש סתירה בין גרסאות הבת והבן, סברתי כי לא ניתן להפריד חלק זה בלבד מעדות הבן ולתת בו אמון מלא. העתרות לכך יוצרת למעשה לקיחת טלאים טלאים מעדות הבת והבן והרכבת "בגד" חדש באישום זה (כפי שגם צויין לגבי אישומים אחרים). איני סבורה במארג הראייתי הכולל ובחינת עדויות הבת והבן כי ניתן לעשות כן.
על כן שוכנעתי כי קיים ספק סביר בשלו יש לזכות את הנאשם מאישום זה.
- תקיפה של הבן והבת יחדיו (ס' 13(ב-ג) לאישום השני) -
הבת בחקירה הראשית התבקשה לתאר סיטואציה אחת עם חפצים שהיא זוכרת והשיבה כי הייתה פעם אחת שהנאשם לא מצא פינצטה ולקח את החפצים שהיו לה בארון ושבר אותם על הרצפה. ציינה כי נפצעה מבקבוק לק שנשבר על הרצפה שחתך אותה ברגל. הבת ציינה כי זה אירוע שקשור לסידור של החדר, הבת לא ציינה את האיפור. הבת לא תיארה את לב האישום כי הנאשם תקף אותה, וגרם לה חבלות.
לגבי כך שבכתב האישום צויין כי הנאשם השליך על הבן, חפצים שונים בהם מאפרה מזכוכית ומקל - הבת השיבה כי היה אירוע שבו הנאשם התעצבן והיא אינה זוכרת על מה, ולקח מקל מטאטא ושבר אותו על הרצפה. היא אינה זוכרת אם הבן נפגע. היא לא זכרה אם המקל פגע בבן או שהנאשם הרביץ לבן עם הידיים, והשיבה: "לא זוכרת בדיוק מה מו מי".
גם לאחר ריענון של הפרקליטה לאור מה שאמרה בחקירת ילדים ציינה הבת שהיא אינה זוכרת אם המקל פגע בבן או לא.
הבן לא זכר את האירוע שבו לפי כתב האישום הנאשם היכה אותו עם מקל מטאטא. נשאל שאלות ארוכות בחקירה הראשית ולא ידע להשיב ולא זכר. הוא לא ידע להשיב אם הנאשם זרק עליו מטאטא או היכה אותו עם המטאטא. כאשר התבקש לתאר את האירוע השיב כי אינו זוכר. אחרי שהוצגה לבן חקירת הילדים חזר על האמור בחקירה. אולם לאחר שאלת המשך השיב: "אני לא זוכר איפה זה פגע בי, אם זה פגע בי בכלל, אבל אני לא זוכר".