בבחינת כלל הראיות והעדויות לא שוכנעתי כי הוכחו יסודות העבירה והתעורר ספק סביר לגבי האמור באישום זה. המועדים לא הובהרו עד תום, התקנת מכשירי הקלטה לא הוכחה כלל והקטינים הכחישו כי הנאשם התקין על גופם מכשירי הקלטה, הקטינים סיפרו כי הם היו מפעילים את ההקלטה, בחומר המחשב של הנאשם שנבדק בחיפוש המשטרתי לא נמצאו ראיות התומכות באישום זה. אשר על כן ולאור כל האמור יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מאישום זה.
- כליאה של הבן לאחר שהבת עזבה לבית האישה (ס' 20 לאישום השני) - הבן נשאל בחקירה הראשית על האירוע שתואר בכתב האישום ככליאתו על מנת למנוע ממנו לעזוב את הבית, תיאר אירוע כי האב הלך והוא נשאר ער ועשה דברים שונים בבית אולם השיב מפורשות כי היה לו מפתח הוא רק לו ידע היכן הוא, הוא עוד הוסיף כי: "אין לי יותר מדי מה לספר". בהמשך בית המשפט שאל אותו על פרטי האישום והבן השיב כי היה לו מפתח רק לא ידע היכן הוא והשיב לבית המשפט כי הוא שכח היכן היה המפתח שלו. כך גם חזר בחקירה הנגדית. גם בתחילת החקירה הראשית הבן אישר כי היה לו מפתח והוא אף הציע לנאשם שיתן לו את המפתח בעימות מול הבת על מנת שהיא לא תלך לאם והנאשם נתן לו את המפתח שיהיה לו. יתרה מכך, הבן אישר כי גם לדודתו שגרה בשכנות יש מפתח ואותה דודה גם נתנה לו באותו הערב שווארמה שהזמינה דרך החלון. הוא לא ידע להסביר מדוע לא ביקש מהדודה לפתוח את הדלת אם סבר שהנאשם כלא אותו. בסופו של דבר בחקירה הנגדית השיב הבן ברורות: "המפתח היה אצלי" והוא רק לא זכר איפה שם אותו.
חוקרת הילדים שיר סלומון גנון (חקרה את הבת והבן) - לגבי עדות הבת - מאחר והבת לא נכחה לא ניתן לבסס מהימנות. לגבי הבן - העדה נשאלה לגבי כך שבהתחלה הבן אמר שהנאשם נעל אותו ולא היה לו מפתח, אולם בהמשך חקירת הילדים אמר שכן היה לו מפתח (מוצג ת/133), ונשאלה מדוע לא התייחסה לסתירה הזו. העדה השיבה כי שאלה את הקטין והוא השיב כי אם היה רוצה לצאת היה יכול כי יש לו מפתח, רק שלא מצא את המחזיק מפתחות. אולם עדיין האירוע הוגדר ככליאה של הקטין ולא ניתן משקל לתשובה שהקטין אישר שהיה לו מפתח, והוא רק לא ידע היכן המפתח ואחר כך ציין כי מצא אותו אצלו.
הנאשם נחקר ביום 4.4.24 לגבי כלל העבירות לרבות עבירות מין (מוצג ת/11). הנאשם נשאל האם כלא את הבן בבית והכחיש מפורשות. הנאשם נשאל גם בחקירה הנגדית האם כלא את הבן והשיב כי מדובר בשקר.