גם היסוד הנפשי של העבירה (מודעות לכל רכיביו של היסוד העובדתי של העבירה) מתקיים, כעולה ממכלול נסיבות העניין. כפי שנקבע בפסיקה בעניין הקושי להוכיח את יסוד ה"בעד" (מתן המתת בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו) ואת המודעות לו, יש להעמיד את הנאשם בחזקה שהוא ידע שראובן לא מעניק לו מתנות אלא כדי שיטה לו חסד במילוי תפקידו. הנאשם כלל לא ניסה לספק הסבר חלופי למתן טובות ההנאה, שכן גרסתו היא הכחשה מוחלטת של קבלת טובת הנאה מראובן ומאחרים נוספים הנזכרים במסגרת כתב האישום. בהעדר הסבר חלופי למתן טובת ההנאה, הרי שלא נסתרה החזקה העומדת נגד הנאשם, והיסוד הנפשי מתקיים. הואיל והנאשם הכחיש קבלת כל טובת הנאה גם ביחס לאישומים נוספים, הרי שהדברים נכונים גם ביחס לאותם אישומים.
ההגנה סקרה בסיכומיה את סעיפי החוק הנוגעים לעבירת השוחד וכן הלכות שונות הנוגעות לעבירה זו, ובסיום סקירתה טענה כי בעניינו של הנאשם "לא התקיימו יסודות השוחד ובכלל יסודות יתר העבירות המיוחסות לנאשמים יחד ו/או לחוד". זאת ביחס לכלל האישומים, ללא כל נימוקים פרטניים, ואף ניתן לראות שהטענה מתייחסת לא רק לעבירת השוחד, כי אם גם לכלל העבירות נושא כתב האישום.
עוד טענה ההגנה כי אין בהרשעת נותן השוחד בכדי לחייב את הרשעת הנאשם כמקבל השוחד, ברם הרשעתו של הנאשם כמקבל שוחד מושתתת על בסיס ראייתי מוצק, אשר אינו כולל רק את עדותו של ראובן שותפו, אלא גם ראיות נוספות כמתואר לעיל (ראו לעניין זה שיחות הטלפון בין הנאשם לראובן).
- התקיימות יסודות עבירת גניבה בידי עובד הציבור:
בהמשך למסקנותיי לעיל, הרי שהמאשימה הוכיחה שהנאשם נטל ונשא מן המדינה, ללא הסכמתה, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, תוך כוונה לשלול שלילת קבע, סכום של 15,000 ₪. כן יש לקבוע כי מתקיים יסוד נפשי של מחשבה פלילית - מודעות לכל יסודותיה העובדתיים של העבירה, וכן כוונה מיוחדת של הנאשם "לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע".
אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 1.
- בטרם אפנה לדון באישום השני, רואה אני מקום לדון כבר עתה בחלק מטענותיו הכלליות של הנאשם - הטענה כי הנטען בעניין "מנגנון הניפוח" אינו אפשרי וכן הטענות כי לא הייתה לו כל השפעה על הרווח של הקבלנים הראשיים ועל בחירת קבלני המשנה. להלן יובאו הראיות הרלוונטיות לטענות אלה.
"אתנחתא" בין האישומים: טענותיו הכלליות העיקריות של הנאשם