אישום 1 - דיון
- מהשיחות בין הנאשם לראובן ניתן ללמוד כי הנאשם אכן קיים קשר ישיר עם קבלן המשנה ראובן, ואף ידע לומר לו מתי יקבל שיק מהקבלן הראשי. אשר לניפוח מחירים, ניתן לראות כי בשיחה מס' 557, ביקש הנאשם לסגור תשלום של 15,000 ₪ כשראובן העריך את העלות בין 12,000-10,000 ₪. דברים אלה, מפי הנאשם עצמו, בהחלט מלמדים על ניפוח מחירים. באותה שיחה אף ביקש הנאשם מראובן שלא ידבר עם איש בנושא זה, דבר המלמד על כך שהנאשם ראה צורך לנקוט אמצעי זהירות וסודיות ביחס לגובה התשלום.
- בנוסף העיד ראובן כי בהמשך, כשהשתנו צרכי הפרויקט, תמחר את הפרויקט בכ-30,000 ₪ כולל מע"מ. ואולם, החשבונית שהוציא לפרויקט הייתה על סך 49,300 ₪ כולל מע"מ, לאחר שהנאשם ביקש ממנו לרשום חשבונית על סכום גבוה יותר. ראובן ציין כי לבקשת הנאשם, הצעת המחיר לא הייתה מפורטת לפי סעיפים. להבנתי, בקשה מסוג זה בהחלט עשויה להקל על ניפוח המחירים. לאחר שקיבל את התשלום וניכה מע"מ וביטוח לאומי, העביר לנאשם כ-15,000 ₪. ראובן עמד בחקירה נגדית שבה הסביר את הרווח שלו בתמחור של 30,000 ₪ כולל מע"מ. ראובן הסביר בעדותו כי עלותו של טון ברזל, שבזמן עדותו עמדה על כ-17,000 ₪, הייתה מספר שנים לפני כן זולה משמעותית ועמדה על 4,000-3,000 ₪. לעומתו, הנאשם נקב בעדותו ובסיכומיו בעלות של 17,000 ₪ וכלל לא התייחס לטענה כי מחיר הברזל היה זול יותר שנים מספר קודם לכן.
- אציין כי במסגרת האישום הראשון לא מצאתי הבדלים משמעותיים בין דבריו של ראובן במשטרה לבין דבריו בעדותו בכל הנוגע לעובדות המצוינות בכתב האישום (ובראשן גובה הסכום שהעביר לנאשם). יחד עם זאת אציין כי גם במסגרת עדותו של ראובן ביחס לאישום הראשון ניכרת רתיעתו ממתן עדות לחובת הנאשם.
- מנגד, גרסתו של הנאשם בעדותו, שלפיה הוא עצמו הכין הצעת מחיר בגובה כ-71,000 ₪ ולאחר מכן הציע ראובן הצעת מחיר בגובה 44,250 ₪, סותרת את המענה לכתב האישום שלפיו ראובן הוא מי שתמחר תחילה את ביצוע הפרויקט בעלות של 71,000 ₪ והנאשם הוא זה שהצליח להקטין את התמחור ל-44,250 ש"ח. לא ניתן הסבר לסתירה זו, ולמעשה גרסתו של הנאשם בעדותו היא גרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה, ולפיכך משקלה נמוך. כמו כן, לא מצאתי כל אסמכתה לכך שראובן תמחר את הפרויקט ב-44,250 ₪.
- ההגנה טענה, בהתבסס על עלות של 17,000 ₪ לטון ברזל, כי ראובן שילם על חומר הגלם לפרויקט כ-53,000 ₪ ושהרווח של ראובן מהפרויקט היה כ-7,500 ₪, כך שלא ייתכן שהעביר לנאשם 15,000 ₪. ואולם, הסכום של 53,000 ₪ לבדו גבוה ממה ששולם לראובן בפועל. הדברים אינם הגיוניים. לעומת זאת, ראובן העיד כי מחיר טון ברזל בזמן הרלוונטי היה נמוך משמעותית, דבר שהביא להצעת מחיר שהסתכמה בכ-30,000 ₪ כולל רווח. הנאשם לא התייחס לדברים אלה במפורש ולא הביא ראיה לסתור את דבריו של ראובן.
- לנוכח האמור עד כה, הצליחה המאשימה להוכיח כי בשלב ראשון, כשתמחר ראובן את עלות ביצוע העבודות בפרויקט בסך של 12,000-10,000 ₪, הורה לו הנאשם "לנפח" את הצעת המחיר לסך של 15,000 ₪, ובהמשך, משהתברר כי היקף העבודות גדול מהתמחור, הורה הנאשם לראובן "לנפח" את תמחור העבודה מסכום של 30,420 ₪ כולל מע"מ, לסכום של 49,300 ₪ כולל מע"מ. הכול מתוך כוונה שראובן יעביר לנאשם טובות הנאה כספיות בעקבות ניפוח המחירים. אחרי שקיבל תשלום עבור הפרויקט, העביר ראובן סכום של כ-15,000 ₪ במזומן לנאשם. בהתאם לעדותו של ראובן, דובר בפעולה שבוצעה במסגרת כל אחד משלושת האישומים הרלוונטיים (וכן במקרים נוספים), לעיתים מחוץ לנציבות שב"ס ברמלה ולעיתים במקום אקראי באמצע הדרך. איני רואה חשיבות לשאלה באיזה מקום מן השניים בוצעה ההעברה בכל אישום ואישום.
עוד הצליחה המאשימה להוכיח שראובן פעל כמתואר לעיל בשל יחסי התלות והשליטה בינו לבין הנאשם, ומתוך רצון שבתמורה לכספים יאפשר הנאשם את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס.
- התקיימות יסודות עבירת השוחד:
באישום הראשון, כמו גם באישומים 2 ו-3 להלן, טענת הנאשם היא כי ראובן כלל לא העביר לו כסף ולפיכך אין מתקיים בענייננו היסוד העובדתי של עבירת השוחד (ושל עבירת גניבה בידי עובד הציבור). ואולם, כפי שציינתי, מסקנתי היא כי ראובן העביר לנאשם את הכסף, על פי דרישת הנאשם וכדי להבטיח את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס. הנאשם, עובד הציבור, קיבל מראובן סכום של כ-15,000 ₪, על פי דרישתו של הנאשם וכדי להבטיח את המשך העסקתו בעתיד כקבלן משנה של שב"ס. בכך מתקיימים שלושת רכיביו של היסוד העובדתי של עבירת לקיחת השוחד.