המצב לגבי ההכנסות משנת 2018 הוא שונה, שכן לגבי שנה זו, שבה רישומי הבנק הם עד חודש מרץ 2018 בלבד, ביקשה המאשימה לקבוע את היקף ההכנסות לפי הרישומים ביומנה של הנאשמת בתוספת השכרת הדירה לטווח ארוך לויקה. שכירויות נוספות הנוגעות לשנת 2018 (חיים דקל, האדם שנעצר נושא שיחה מס' 1092) לא נכללו בסיכום שערכה המאשימה לשנה זו. סכום ההכנסות מהמלונית לשנה זו הוא 123, 457 ₪.
אשר לשנים 2015 עד 2017, אמנם ניתן להיעזר בנתונים מתוך רשימת השכירויות שערך הנאשם וממידע ספציפי שעלה במהלך ההוכחות מתוך חוזים וחשבוניות. ברם, מדובר בנתונים חלקיים ביותר. רק לגבי מיעוט המקרים ישנם חוזים וחשבוניות ומספר מקרים נוספים עלו במסגרת העדויות (כגון השוכרים הנוספים בשנת 2018). המסקנה בעניין זה היא כי לא ניתן לקבוע את גובה ההכנסות מהמלונית בשנים 2015 - 2017.
כפי שכבר צוין, בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לעשות זאת, לא מוטלת חובה על בית המשפט לקבוע סכום מדויק. כך במקרה שלפנינו, שבו קיים קושי לקבוע את היקף ההכנסות מהמלונית שלא דווחו בשנים 2017-2015.
הדירה בפרדס חנה
- ההכנסות מהשכרת הדירה בפרדס חנה מיוחסות לנאשם בלבד, בין השנים 2018-2013. המאשימה מייחסת לנאשם הכנסה של 30, 000 ₪ לשנה בשנים 2017-2013 (לפי שכירות חודשית של 2, 500 ₪) ו-10, 000 ₪ בשנת 2018, עד לתום חוזה השכירות במאי 2018, סה"כ הכנסה בגובה 160, 000 ₪ שלא דווחה.
- בעדותו אישר הנאשם כי הדירה בפרדס חנה הושכרה כבר בשנת 2013 בסכום של 2, 500 ₪ לחודש. הנאשם טען כי דיווח על כך לרואה החשבון, שאמר לו שאינו צריך לשלם מס בגין הכנסה זו ונמנע מלרשום את ההכנסה בדוחות של הנאשמים.
בסיכומי ההגנה נטען שההכנסות לא דווחו מאחר שהן אינן בגובה דמי השכירות הנדרשים לדיווח על פי חוק. בעניין זה שלל רו"ח דותן את טענת ההגנה כי אמר לנאשמים שחל עליהם פטור מדיווח לגבי הדירה. כפי שציינתי לעיל, עדותו של רו"ח דותן מהימנה עליי. אציין כי רו"ח דותן העיד כי דיווח לגבי הדירה בפרדס חנה בשנת 2017 כשנמסר לו מידע לגביה, ברם לא הובא מידע נוסף בעניין זה וטענת ההגנה היא כאמור שלא נמסר כל דיווח לרשויות בגין דירה זו.
- אין מחלוקת כי דמי השכירות הועברו לחשבונו של הנאשם. אינני רואה מקום להתייחס לטענות השונות שעלו בדבר רישום הבעלות בדירה, שכן בהתאם לפסיקה, מפיק הכנסה משכירות אינו חייב להיות הבעלים הרשום של הנכס (ראו אהרן נמדר מס הכנסה [יסודות ועיקרים] (2013) ע' 207-206, ת"פ ). בנסיבות אלה נחשב הנאשם כמי שהפיק הכנסה מהשכירות. האופן שבו בחר הנאשם לעשות שימוש בהכנסה זו - אם בהעברתם לבתו ואם בדרך אחרת, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה.
- אשר לתקופת השכירות, הנאשם טען בעדותו שהשכיר את הדירה בפרדס חנה עד 3.8.2017 (ולא עד מאי 2018 כטענת המאשימה) ושבתחילת שנת 2018 עברה אמו להתגורר בדירה. ברם, כפי שצוין לעיל, לפי חשבון הבנק של הנאשם העבירה הדיירת עד מאי 2018, מדי חודש בחודשו, סכום של 2, 500 במדויק. המועד שבו פסקו ההעברות תומך בעמדת המאשימה ועצם העברת הסכום המדויק מדי חודש סותרת את טענת הנאשם כי הדיירת לא העבירה בזמן את התשלום ונוצר כתוצאה מכך חוב. גם לפי חוזה השכירות, מועד סיום השכירות נקבע ליום 1.5.2018.
- הנאשם השמיט הכנסות מהשכרת הדירה בפרדס חנה והתנהל במרמה, ערמה ותחבולה. לא עלה בידו להצביע על הסבר סביר לאי הדיווח מצידו, ועל כן מתקיים גם בעניין השכרת הדירה בפרדס חנה היסוד הנפשי של כוונה לחמוק מתשלום מס. בנוסף, אי ניהול פנקס חשבונות, ללא הסבר סביר, מתייחס גם להכנסותיו האמורות.
הכנסות משוחד וגניבה בידי עובד הציבור
- בהתאם לקביעותי באישומים מס' 12-1 וכן באישום 14, הורשע הנאשם בכך שהכניס סך של 347, 538 ₪ כתוצאה מעבירות לקיחת השוחד וגניבה בידי עובד הציבור. סכום זה נמוך ב-70, 000 ₪ מהנטען בכתב האישום ובסיכומי המאשימה (417, 538 ₪), לנוכח זיכויו החלקי של הנאשם מאישום מס' 4. בהתאם לפסיקה, קיימת חבות במס גם כאשר נבע מקור ההכנסה מפעילות בלתי חוקית (ראו למשל ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל (1.9.2009, פסקה 62; ע"פ 5136/22 לוקר נ' מדינת ישראל (10.11.2024, פסקה 430)). ברי כי התקיימה ביחס לאי דיווחן של הכנסות אלה כוונה לחמוק מתשלום מס.
בנוסף, אי ניהול פנקס חשבונות, ללא הסבר סביר, מתייחס גם להכנסותיו אלה של הנאשם.