אישום 16 - סיכומי המאשימה
- המאשימה טענה כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי בנוסף להלבנת ההון הספציפית באישום 4, הנאשם אף ביצע עבירות הלבנת הון של ערבוב כספי השוחד שניתנו לנאשם במזומן יחד עם כספי המזומן מדמי השכירות במלונית, והפקדתם בחשבונות הבנק שבניהולו ובשליטתו, בהיקף כולל של 446, 410 ₪.
- הנאשם לקח שוחד במזומן (במסגרת אישומים מס' 5-1 ו-14) בסכום מצטבר של 277, 370 ₪ (סכום שאינו כולל שוחד ב"טובות הנאה" שקיבל הנאשם). כן קיבל הנאשם, בין השנים 2018-2017, סכום כסף מצטבר, במזומן, מהשכרת המלונית. לטענת המאשימה, סכומים אלה של מזומן מכספי השוחד וההכנסות הלא מדווחות, עורבבו כולם יחד. פעולת הערבוב מוגדרת לפי סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון כ"פעולה ברכוש" - ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור. ערבוב הרכוש האסור עם רכוש לגיטימי, המהווה "פעולה" לפי סעיף 1 לחוק, מקיים את היסוד העובדתי הנדרש לגיבוש עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3.
- בשלב הבא, לאחר הערבוב, הפקיד הנאשם את המזומן בבנקים בין השנים 2018-2017, בסכום מצטבר של 446, 410 ₪. המערכת הפיננסית לא הצליחה לנטר את כספי השוחד מבין כל הכסף המזומן שהופקד, וכך המערכת הבנקאית לא יכלה להפריד ולסווג את מקור הכסף שעורבב (שכירות או שוחד).
- נסיבות אלה מלמדות על מטרתו של הנאשם להסתיר או לטשטש את מקורו של רכוש זה לשם ניצול פירות עבירת המקור, ולמצער על מודעותו לכך שפעולותיו עלולות להוביל לתוצאה זו כאפשרות קרובה. בכך מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.
אישום 16 - סיכומי ההגנה
- ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. נטען כי המאשימה לא הציגה חוות דעת מקצועית להוכחת הנטען במישור הכלכלי, ומשכך, היא אינה יכולה לדרוש הרשעה ללא הביסוס הנחוץ.
- הסכום הנטען של 446, 410 ₪ גבוה במאות אלפי שקלים חדשים מהסכום שסוכם בהליך האזרחי.
אישום 16 - דיון
- הלבנת הון היא הטמעה של רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, ברכוש בעל אופי חוקי וכשר, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש האסור, כאשר מטרת מלביני הון היא "להפוך כסף שחור לכסף לבן" (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 405). השיטות להלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך לרוב כרוך הדבר בניצול המערכת הפיננסית ו"זיהומה" בכספים שמקורם בביצוע עבירה (ע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (8.4.2018).
- בעניין יסודות העבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק, ראו לעיל הדיון במסגרת אישום 4. אזכיר בתמצית כי היסוד העובדתי של העבירה הוא פעולה ב"רכוש אסור". היסוד הנפשי הוא מודעות לכך שהרכוש שבו נעשית הפעולה הוא רכוש אסור וכן כוונה להסתיר את הרכוש האסור כך שיתאפשר שימוש עתידי ברכוש זה.
- עבירות המקור של שוחד וגניבה על ידי עובד ציבור הוכחו לעיל באישומים 12-1 ו-14 (הנאשם זוכה חלקית בלבד מאישום 4 וזוכה באופן מלא מאישום 13). הכספים שמקורם בעבירות אלה הם בגדר "רכוש אסור". אישום מס' 16 עניינו בכספי המזומן בלבד שמקורם בעבירות אלה - 207, 370 ₪ (בשים לב לזיכויו החלקי של הנאשם מאישום מס' 4 ביחס לסכום של 70, 000 ₪).
- יש לציין בעניין דמי השכירות שלא דווחו, כי התוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, המונה את עבירות המקור, אמנם מתייחסת בסעיף 17ב לעבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אך זאת רק אם התקיימו בעבירה נסיבות מחמירות (כגון סכום גבוה מאוד או זיקה לארגון פשיעה) - שאינן מתקיימות בענייננו. מסיבה זו דמי השכירות שהופקדו בחשבונות הבנק אינם בגדר רכוש שנעברה בו "עבירה" לפי חוק איסור הלבנת הון, והם אינם בגדר "רכוש אסור" בהתאם לסעיף 3(א) לחוק. ברם, בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, ערבוב של "רכוש אסור" יחד עם רכוש שאינו מהווה "רכוש אסור", מהווה פעולה ברכוש.
- אין חולק כי בשנים 2018-2017 הופקד בחשבונות הבנק של הנאשם סכום כולל של 446, 410 ₪ במזומן. האם במסגרת הפקדות אלה עורבבו והופקדו כספי המזומן שהתקבלו בעבירות המקור יחד עם כספים נוספים? מאחר שמדובר בכספי מזומן ובשים לב לכך שהנאשם הקפיד שכל הפקדה לא תעלה על 10, 000 ₪ (לדבריו כדי לחסוך בעמלה), לא ניתן להצביע על הפקדות ספציפיות התואמות את הסכומים שהתקבלו במסגרת עבירות המקור. יש לציין כי אופן ביצוע ההפקדות (ההגבלה עד 10, 000 ₪), עשוי ללמד על ניסיון מצד הנאשם להסוות את מקור ההפקדות. בענייננו כפר הנאשם בעצם ביצוע עבירות המקור ולפיכך לא סיפק גרסה לשאלה מה נעשה עם הכספים שמקורם בעבירות המקור. ברם, הנאשם העיד גם כי לא נהג לשמור כספי מזומן בביתו, וניסיונותיהם של הנאשמים להוכיח שכל הסכומים שהופקדו בחשבונות הבנק מקורם במקור לגיטימי (מכירת רכבים, דירות, תכשיטים, מכשירי חשמל וקבלת מתנה) - כשלו (כפי שהסברתי לעיל במסגרת הדיון באישום מס' 15). בנסיבות אלה, רואה אני לנכון לקבוע כי כספי המזומן שקיבל הנאשם לידיו מעבירות המקור שביצע עורבבו והופקדו יחד עם כספים אחרים במזומן בחשבונות הבנק שלו, ובכך ביצע הנאשם פעולה ברכוש אסור.
- לעניין היסוד הנפשי, ראו האמור בע"פ 5365/21 קוכמן נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (17.8.2021):
"הפקדת כספים שמקורם בפעילות בלתי חוקית בחשבון בנק שבו כספים כשרים היא "אחת הדוגמאות המובהקות למקרה שבו הנסיבות מלמדות על קיומה של 'כוונה להסתיר'" במטרה לנתק את הזיקה "בין המקור האסור של הכסף לבין המשך השימוש הלגיטימי בו" (ראו: ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (12.8.2012) (להלן: עניין סלכגי) [פורסם בנבו]. ראו גם: ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 96 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (29.12.2015) [פורסם בנבו])".