פרשת התביעה
עדותו של רוני קופי (פרוטוקול מיום 13.7.2021)
חקירה ראשית
- העד עוסק בעבודות מסגרות וכיסוי גגות, וביצע עבודות עבור שב"ס, כקבלן משנה, במשך כ-13 או 15 שנים (ע' 205). בתחילת הדרך מי שהזמינו אותו לעבוד היו הקבלנים הראשיים. בהמשך הכיר את הנאשם, אשר פיקח על חלק מהעבודות שביצע קופי עבור הקבלן הראשי, והנאשם הזמין אותו לבצע עבודות (ע' 208-207).
- הנאשם וקופי היו בקשר ישיר. העד כלל לא הכיר את כל הקבלנים הראשיים. הנאשם אמר לו לבצע עבודה, לנקוב במחיר ולהביא לו חשבונית בסכום זה. הנאשם מסר לו גם את שם הקבלן, ואמר לו שהשיק "יהיה אצלך". הנאשם העביר לקבלן הראשי את ההזמנה (ע' 209-208). 15% מהתשלום לעד היו מועברים לקבלן הראשי (ע' 211).
- בשלב מסוים יצר עם העד קשר קבלן בשם ג'עפר (ככל הנראה אבו ג'עפר - מ' ב'), שאמר לו שהוא זה שעובד עם הנאשם כקבלן משנה, והציע לקופי לעבוד כקבלן שלישי תחתיו. קופי נענה להצעתו וקיבל תשלום ישירות מג'עפר (ע' 214). בשלב מסוים הנאשם וג'עפר הסתכסכו, הנאשם פנה אל קופי ומשלב זה והלאה עבד קופי עם הנאשם, תחת קבלן ראשי (ע' 216).
- קופי הבין עם הזמן שהנאשם נהג לקבוע סכומים מוגזמים. למשל, אם עלות של עבודה הייתה 20,000 ₪, ההזמנה הייתה על 40,000 ₪. קופי ציין שזה לא עניין אותו והוא התחשבן לפי מה שביצע (ע' 212).
- קופי עבד ישירות מול הנאשם כשנה, עד שביצע עבור הנאשם עבודות בביתו והנאשם היה חייב לו כסף ורצה לשלם לו דרך תוספת בחשבונות. זה לא התאים לקופי (ע' 218-217). את העבודות הפרטיות אצל הנאשם החל כחודש לאחר שהנאשם קנה את הפנטהאוז בקומה 14 (ע' 218). הוא ביצע שם פרגולות, עבודות קירוי בצביעה מיוחדת ומטבח חוץ (ע' 219). לאחר מכן הנאשם או חבר שלו קנו את הדירה השנייה בקומה. בהמשך, כעבור מספר חודשים, אמר לו הנאשם שקנה בית שאותו ביקש להפוך למלונית של 5-4 יחידות. במלונית ביצע קופי פרגולות מעץ (ע' 220). גם בביתו של הבן של הנאשם, בבת ים, ביצע עבודה קטנה (ע' 221-220). סך כל התקופה שבה ביצע עבודות פרטיות עבור הנאשם הייתה 8-7 חודשים (ע' 221). במסגרת העבודה בנכסים הפרטיים של הנאשם עבדו עם קופי ארבעה עובדים קבועים (ע' 222).
- הנאשם צריך היה לשלם לקופי 160,000 ₪ על העבודות הפרטיות שביצע עבורו (כל פנטהאוז כ-50,000 או 60,000 ₪; שתי פרגולות במלונית, כ-30,000 או 40,000 ש"ח (ע' 224-223)). אין לקופי כל מסמך המתעד זאת. הוא סמך על הנאשם, עבד עמו בהיקפים גדולים מאוד, ראה את נכסיו ולא העלה על דעתו שהנאשם לא ישלם לו. הנאשם עודנו חייב לו את כל הסכום (ע' 224). היה באפשרותו לתבוע את הנאשם, אך ההפסד כתוצאה ממהלך כזה היה גדול מהרווח (ע' 224).
- לשאלה כיצד הציע הנאשם לסגור את החוב בגין העבודות הפרטיות, השיב קופי: "הייתה לנו איזו עבודה שהיה בה סכום כסף קצת יותר גדול והוא רצה, הוא אמר לי תוסיף פה 20,000, תוריד, בוא נתקזז. זה, תוציא 20,000 שקלים. משהו כזה. כן, משהו כזה" (ע' 225). קופי הגיע פעמים רבות למשרדו של הנאשם ברמלה, ומדי פעם שאל לגבי החוב או לפחות חלקו.
באחד הביקורים במשרד הציע הנאשם את ההצעה האמורה, וקופי הזדעזע וסירב לה (ע' 226-225). קופי ציין כי הוא אינו מסוגל לכתוב שבנה ב-20,000 ₪ דבר שאינו קיים (ע' 226). כן הוסיף: "מה זה עכשיו בוא מוריד לי 20,000 פה? גם אני צריך לגנוב בשביל, גם לא לישון בלילה, וגם מה-20,000 נשאר לי 10,000" (ע' 226). הוא הסביר שאם הוא מקבל 20,000 ₪, עליו להוציא חשבונית לקבלן הראשי על 20,000 ₪ יותר, אין לו אסמכתה של חומרים של אותם 20,000 ₪, והוא גם משלם 40% מס ו-15% לקבלן הראשי. כך שהוא נותן לקבלן הראשי 3,000 ₪ במתנה והוא מפסיד מזה (ע' 227). נשארים לו 10,000 ₪ בלבד (ע' 228).
- בעקבות ריענון באמצעות חקירה מיום 17.12.2017, קופי העיד שחש שהנאשם חושש מהקלטות, ולכן כתב סכומים על דף ("היה רושם נגיד סכום ... 10,000.... הוא היה עושה עיגול עם 10,000. אני רוצה מתוך זה 10,000" - ע' 228). בתגובה קופי העמיד פנים כמי שאינו מבין את כוונתו של הנאשם. תגובתו של הנאשם הייתה בהחזקתו של קופי כבן ערובה, באמצעות אישורי כניסה. במקום להוציא לו אישורים לשנה כפי שנעשה עם אחרים, הנאשם נהג להוציא עבורו אישורים לחודשיים, לחודש או שבוע (ע' 228). הנאשם "תפס" אותו בשיטה הזו קרוב לחמש שנים. קופי הסביר שהבין שהנאשם רוצה שוחד, והתעלם מכך בהתחלה בכוונה, עד שהבין "שזה מתחיל להיות לחוץ". בשלב מסוים החל קופי ללחוץ על הנאשם כדי שיחזיר לו את הכסף שהוא חייב לו, ואז, באותו שלב, הציע לו הנאשם את הקיזוז. השניים לא הגיעו להסכמות, והנאשם לא הזמין אותו יותר לביצוע עבודות במשך שנתיים או שלוש (ע' 229). הנאשם לא הסכים שקופי וצוותו יעבדו תחתיו בשב"ס יותר, והוא הודיע זאת לקבלנים באופן חד משמעי (ע' 229).
חקירה נגדית
- קופי ריצה בעבר עונש מאסר של חצי שנה בגין עבירות מס. לאחר שחרורו ממאסר בשנת 2013, לא חזר לעבוד במתקנים של שב"ס, ואף לא ניסה לבקש אישור קב"ט לצורך כך (ע' 233-231). יש לציין כי בהמשך החקירה הנגדית מסר קופי כי בתקופה שבה ביצע את העבודות הפרטיות בנכסים של הנאשם עבד גם עבור גוף הבינוי וגוף התעסוקה בשב"ס (על כך להלן).
- כשעבד במתקנים של שב"ס, לפני שנכנס למאסר, שימש קופי כמנהל עבודה וקודם לכן גם כקבלן משנה (ע' 234). לאחר שחרורו ממאסר, הציע את שירותיו כמנהל עבודה לקבלנים ראשיים שעבד איתם במשרד הביטחון ובשב"ס (ע' 235).
- קופי התייחס בעדותו לפרויקט הראשון בפנטהאוז של הנאשם, עבודה שנמשכה יומיים או שלושה (ע' 237), ולעבודה בביתו של הבן (ע' 241-239). כמו כן, במלונית עבד 5-4 ימים בהתקנות בשטח וכן הכנות לפני כן (ע' 242-241). אשר לעלות העבודה בפנטהאוז, כיום עבודה כזו תעלה לדברי העד לכל הפחות 60,000 ₪ (ע' 244).
הפועלים בעבודות אלה קיבלו שכר לפי שעות עבודה, בתלושי שכר. קופי אינו זוכר את גובה התשלום (ע' 248). יוסי יוספיאן קיבל סכום חודשי, משום שהוא שימש מנהל עבודה (ע' 249).
- בחקירה במשטרה התבקש להמציא אסמכתאות, חשבוניות על הוצאות בפרויקטים השונים. לשאלה מדוע לא עשה כן, השיב כי החליט לא להעביר את החומרים ולתבוע את הנאשם אישית בגין החוב. לשאלה אם קיימים אצלו מסמכים המעידים על הוצאותיו על חומרי עבודה בפנטהאוז ובווילה, השיב שניתן לשחזר זאת ללא קושי (ע' 250). כן הוסיף שמחיר העבודה מושפע מגובה הדירה (קומה 14) (ע' 251). העד אישר שעלות החומרים בפנטהאוז, קורות הברזל והתושבות ביחד, אינה עולה על 20,000 ₪. לשאלה אם סך כל העלות 120,000 ₪, השיב שהסך הכולל הוא 140,000 ₪ או 160,000 ₪ (ע' 253). העד ציין שהנאשם חייב לו על העבודה שלו (פנטהאוז, וילה, מלונית) 140,000 ₪. אין לו חישוב לגבי החלוקה לכל פרויקט (ע' 255).
- הסנגור הפנה לחקירה במשטרה, ממנה הבין שהפרגולות בפנטהאוז עלו 120,000 ₪, ו-25-30 אלף ₪ נוספים עלו הפרגולות בווילה. העד השיב שהדבר כנראה נכון, ושהוא אינו זוכר (ע' 256). לשאלה כיצד עלו החומרים 20,000 ₪ ואילו הוא גבה 120,000 ₪, השיב העד כי הוא קבלן יקר מאוד (ע' 257). לדבריו, הוא נהג להוציא חשבוניות ללקוחותיו.
כשנשאל אם הוא היה עוסק מורשה באותה תקופה, התברר כי כשביצע את העבודות עבור הנאשם, עבד קופי בחב' שמשון בוכניק, אלומתריס (שם עבד במשך 4-3 שנים). אילו היה הנאשם משלם, אלומתריס הייתה מוציאה את החשבונית. קופי היה מנהל עבודה שכיר באותה חברה וקיבל מדי חודש תלוש שכר (ע' 258). קופי ביצע את העבודה הפרטית תחת אלומתריס, שסיפקה את החומרים לעבודה (ע' 262-261).
- בין העבודה בפנטהאוז לבין העבודה בווילה עברה תקופת זמן בלתי מבוטלת. את התקופה הכוללת העריך קופי בשנה או שנה וחצי (ע' 259). לשאלה מדוע שב וביצע עבודה עבור אדם שלא שילם לו אגורה, הסביר שלא חשב רק על עצמו, אלא על העבודה במערכת כולה ועל העובדים שלו והעסק שלו. כשהוזכר כי קופי שכיר של אלומתריס, הסביר שבתקופה האמורה, כשעבד בנכסיו של הנאשם, עבד במקביל גם עם הגוף של הבינוי והגוף של התעסוקה בשב"ס (ע' 261-260). וכדבריו: "אנחנו עבדנו באופן רציף בשב"ס... אולי לא אצל ארקדי, אבל בגוף, גוף אחר" (ע' 261). לשאלה אם עבד במתקנים שהנאשם אחראי עליהם, השיב: "יכול להיות שכן, אבל כן, לא שהוא אחראי עליהם מבחינת הפיקוח. לא... היינו עובדים בגוף מקביל שזה בינוי, שהוא היה עושה פרוייקטים הרבה יותר גדולים" (ע' 261). במסגרת זו עבד עם קבלנים ראשיים כגון מחלב ומ' מיכאלי (ע' 261).
- הסנגור הפנה לכך שקופי ציין בכל פעם, במהלך חקירתו במשטרה, סכום שונה שהנאשם חייב לו (180,000 ₪, כ-150,000 ₪, בין 120,000 ₪ ל-140,000 ₪). לשאלה אם ייתכן שהוא סתם זורק מספרים, השיב שאכן קיים מעט בלבול בנושא, אך הוא יודע בוודאות שמדובר בסכום בין 140,000 ל-160,000 (ע' 266-265).
- לשאלה אם יש לו רישום כלשהו לגבי העבודות הפרטיות, השיב שישב עם הנאשם "כמו שני גברים" (ע' 265). העד אישר שהחוב הוא לאלומתריס (ע' 268). כשנשאל אם יש הסכם חתום עם אלומתריס, התחמק מתשובה (ע' 268).
הכסף שהוצא לרכישת החומרים לפנטהאוז ולווילה הוא של אלומתריס, "מהחשבון שאנחנו עבדנו רק בבית סוהר" (ע' 269). קרי, החומרים לבנייה הפרטית נרכשו במסגרת קניית חומרי בנייה עבור שב"ס (ע' 270). נקנו חומרים בהיקפים ענקיים, והחלק עבור הנאשם זניח מבחינת היקפו (ע' 271).
- לשאלה מתי ובאיזה אופן לחץ על הנאשם לקבל את הכסף שחייב לו, השיב שנהג לפגוש אותו 4-3 פעמים בשבוע במסגרת העבודה והשניים שוחחו בטלפון מדי יום (ע' 269-268).
- כשהתבקש לציין קבלנים שאמרו לו שהם לא עובדים איתו יותר, השיב שכך היה עם כל הקבלנים שעבד עמם. קופי ציין מספר שמות, בעיקר לאחר ריענון זכרונו. מטעם מחלב נמסר לו שאצל הנאשם הוא לא יכול לעבוד יותר (ע' 276-274). אשר לכך שמספר קבלנים (מיכאל דוד, ד.ב.ש. ומ' מיכאלי) אינם מאשרים את דבריו, השיב שעובדתית במשך שלוש שנים "לא נתן לי שום עבודה" (ע' 277).
- לשאלה אם מה שמנע ממנו להמשיך לבצע עבודות בשב"ס באותה תקופה היא העובדה שהוא ישב במאסר ועל כן קב"ט שב"ס לא אישר את כניסתו במשך תקופה ארוכה, ולא שהנאשם נידה אותו, השיב שעבד "5 שנים אחר כך. היה לי אישור קבוע" (ע' 278). לדבריו, בזמן שהנאשם מידר אותו, הוא (הנאשם) בחר לתת לו אישורים לחודשיים בכל פעם (ע' 278). ואולם, מאז שהפסיק לעבוד עם הנאשם, יש לו אישורים קבועים (במשך כ-6-5 שנים) (ע' 279).
- אשר להחזר החוב של הנאשם, הנאשם דחה את קופי פעם אחר פעם ואמר לו שיש "את ההוא שבחוץ לארץ" (ע' 279), משקיע שרצה בית כמו של הנאשם, שיעביר לקופי את הכסף לפרגולה כולל החוב, במזומן (ייתכן כי הכוונה לזיידפודים - מ' ב'). העד ראה שהנושא נמשך ונמשך והבין שמדובר בחוב אבוד. כשהוצע לו הקיזוז הראשון, בשנת 2014, הבין שגם הסיפור לגבי המשקיע שיעביר לו את הכסף היה שקר (ע' 280).
קופי לא פנה למשטרה ולא תבע את הנאשם משום שהמשיך לעבוד בשב"ס, בנציגויות של הבינוי והתעסוקה. כשראה שהנאשם "רודף אותו" גם בבינוי ובתעסוקה, למרות שהוא עוד חייב לו כסף, הוא הזמין חקירה "על כל הסיפור" (ע' 282). קופי הוסיף שלא היו לו מסמכים כדי להגיש תביעה (ע' 283).
- לשאלה מדוע אלומתריס לא תבעה את הנאשם, השיב שאינו יודע (ע' 283). לשאלה מדוע הוא מתייחס בדבריו לכך שהנאשם חייב לו ולכך שהוא היה יכול לתבוע את הנאשם, כשמדובר בחוב של הנאשם לאלומתריס, השיב קופי שהוא אינו עובד פשוט והוא נושא באשמה כלפי המעסיק שלו, שסמך עליו (ע' 284).
עדותו של יוסי יוספיאן (פרוטוקול מיום 13.7.2021)