בשנת 2014 סה"כ הפקדות 95,000 ₪,
בשנת 2015 סה"כ 145,120 ₪,
שנת 2016 סה"כ 214,600 ₪,
שנת 2017 סה"כ 396,820 ₪,
שנת 2018 עד חודש מרץ (מועד פקיעת הצו שניתן לבנקים) - 40,600 ₪.
ת/140 מבוסס על חומר שהתקבל מהבנקים דרך המערכת המשטרתית והומר לאקסל (ת/141, ת/142). החוקר ערך סיכום של החומר (ע' 338).
סכומי ההפקדות במזומן נתנו אינדיקציה לכך שקיימות הכנסות גבוהות במזומן. נלקח בחשבון שלא כל ההכנסות במזומן הופקדו (ע' 339).
דמי השכירות מהדירה בפרדס חנה הועברו בהעברה בנקאית ולא נספרו כחלק מהפקדות המזומן (ע' 339).
- אשר לחישוב ההכנסה מהמלונית באמצעות בקל"ם (ביקורת לצרכי מס המבוססת על תחשיב אומדני של ההכנסות, נספח א' לכתב האישום), איני רואה צורך לפרט בעניין זה מאחר שהמאשימה ציינה בסיכומיה כי היא אינה מסתמכת עוד על חישוב זה ועל הסכומים המפורטים בנספח א' לכתב האישום, ומבקשת לקבוע את היקף ההכנסה מהמלונית המיוחסת לנאשמים על בסיס הסכומים במזומן שהופקדו בחשבונותיהם של הנאשמים.
- אשר לטענת הנאשם בדבר הפקדות במזומן בעקבות מכירת רכבים, הנושא נבדק במאגרי המידע ונמצא כי בוצעה מכירה של רכב אחד בתקופה הרלווטית, על שם הנאשם או אשתו, כשהתמורה הועברה בהעברה בנקאית ולא במזומן או בשיק (ע' 342).
חקירה נגדית
- החוקר לא הכיר תצהירים שהנאשם המציא בשלבים מאוחרים של החקירות (תצהירים של שוכרים מרוסיה ומישראל) (ע' 343). נגבו עדויות משוכרים שאותרו, בעיקר שוכרים לטווח ארוך. רוב השוכרים הגיעו במסגרת תיירות מרפא, הם גרים בחו"ל ולא ניתן להגיע אליהם. אין מבצעים בתיקים מסוג זה חיקורי דין (ע' 343).
- החוקר עמד על כך שלפי מרשם הרכבים נמצא רק רכב אחד שמכרו הנאשמים בתקופה הרלוונטית. היה זה רכב סטנדרטי ובסכום העברה בנקאית בין 200-100 אלף ₪ או מעט יותר (ע' 369-367).
- החוקר השתתף ביום "הפרוץ", ערך חיפוש בבית הפרטי של הנאשם ולאחר מכן במשרדו (ע' 344).
פרשת ההגנה
הנאשם
חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023)
- המלונית: הנאשמים החלו להשכיר יחידות במבנה בדצמבר 2014. במבנה חמש יחידות דיור: יחידה גדולה שבה גרו הוריה של הנאשמת וארבע יחידות נוספות קטנות יותר, של חדר, מטבחון, שירותים ומקלחת (ע' 519-518). הנאשמים הצליחו להשכיר שתי יחידות לטווח קצר. על פי הוראותיו של רואה חשבון, הם הוציאו חשבוניות כנגד תשלום הדיירים (ע' 519). שתי יחידות נותרו ריקות - אחת מהן, שנמצאת במרתף, שימשה את בתו של הנאשם ובעלה (ע' 519), והשנייה שימשה קרובי משפחה רבים שהגיעו להתארח (ע' 520). בנוסף לשכירויות לטווח קצר הושכרה יחידה נוספת לתקופות ארוכות עבור 4,500 ₪ לחודש (ע' 523).
בשנת 2015 היו שלוש שכירויות ביחידה אחת (ע' 523).
- כשבתו סיימה את לימודיה היא עברה מהיחידה, וביום 11.7.2017 נכנסו לגור באותה יחידה הדיירים ויקה זבירוב (להלן: "ויקה") ובנה. נערך חוזה בעניין (ע' 525). באחת היחידות הפנויות גר קרוב משפחה מרוסיה, ללא תשלום (ע' 525).
- שתיים-שלוש יחידות במבנה שימשו את עמותת "צ'אנס פור לייף" (להלן גם: "העמותה" ו"עמותת הזדמנות לחיים") שבמסגרתה הגיעו ילדים לישראל לתקופה של כחודש או חודש וחצי כדי לקבל טיפול כימותרפי (ע' 522).
- בשנת 2016 עמדו סה"כ ההכנסות משכירות על כ-8,000 ₪ (ע' 526). בשנת 2016 הושכרה בתשלום רק יחידה אחת, על ידי שתי נשים (ע' 526). יחידה אחת הייתה בשימוש ההורים, יחידת המרתף בשימוש הבת, ושלוש יחידות נוספות שימשו למגוריהם של ילדים. ברגע שהתפנתה יחידה דאגו להביא מישהו כדי לכסות את ההוצאות (ע' 526). בהמשך ציין הנאשם כי שתי יחידות שימשו באופן קבוע את העמותה, ולעיתים שלוש (ע' 527).
לנאשם שתי רשימות, של מי ששכר בתשלום ושל מי שהתגורר בווילה ללא תשלום. לטענה כי בשנת 2016 דווח על אפס הכנסות משכירות, השיב הנאשם כי יש לברר את העניין עם רואה החשבון (ע' 527).
- בשנת 2017 דווח לרואה חשבון על אפס הכנסות (ע' 527). המלונית שימשה את העמותה, ובסוף השנה נכנס שוכר לתקופה ארוכה (ע' 527).
- הנאשם עשה הכול באמצעות רואה החשבון של הנאשמת (רו"ח מנחם דותן - מ' ב'), שהגיש דיווחים (ע' 528). הנאשם הגיע אל רואה החשבון בסוף כל חודש עם החשבוניות והחוזים, ומסר לו דיווח אמת (ע' 522).
- הדירה בפרדס חנה: הנכס עבר לבעלותו של הנאשם ביום 3.8.2017, אז עברה אמו לגור שם. קודם לכן הייתה הדירה בבעלות גרושתו, ובתם המשותפת נהנתה מכספי השכרתו. הנאשם היה חתום על חוזה השכירות, אך הוא לא נהנה מכספי השכירות, שכן ההסכם עם גרושתו היה שבתם נהנית מהכספים (ע' 524). ההכנסה לא דווחה משום שהנכס לא היה בבעלותו (ע' 524).
- ההפקדות במזומן לחשבון: עדותו של הנאשם בעניין זה ניתנה במסגרת החקירה בעניין אישום 16, ברם היא רלוונטית גם לאישום 15.
אשר להפקדות במזומן שבוצעו בחשבונותיהם של הנאשמים בשנת 2017, הסביר הנאשם שבשנה זו היו מספר אירועים כלכליים. באחד מהם, קרוב משפחה מגאורגיה מכר דירה של אם הנאשם והביא עמו את התמורה (ע' 533). אדם זה התגורר שנים רבות אצל האם ובסופו של דבר מכר את הדירה, לפני שנים רבות. לנאשם לא הייתה אפשרות להעביר את הכסף, ואותו אדם נהג להגיע פעם בשלוש או ארבע שנים לישראל ולתת לנאשם בכל פעם סכום של 20-10 אלף דולר. הנאשם אינו נוהג לשמור כסף מזומן בביתו, ולכן הפקיד את הכסף בחשבון הבנק (ע' 534).