ת: זה ארכדי,
ש: את לא קשורה לזה טענתך?
ת: אני לא טובה בזה לא.
ש: עזבי טובה לא טובה את אומרת שאת לא מודעת בכלל שארכדי,
ת: אני יודעת אבל ארכדי, ארכדי יש לו פלוס מאוד גדול שהכל אצלו תועד הכל אצלו יש לו קלסרים שהוא כאילו מתעד והוא שם בניילונית אני לא, אני לא טיפוס כזה. לא יודעת לעשות את זה".
(ע' 581)
כשנשאלה על כך שהכחישה את הסכומים בכתב האישום אך למעשה, לפי דבריה, היא לא באמת מודעת לחישוב, השיבה שאחת לתקופה היה עליה להגיע בעצמה לרואה החשבון משום שהיא חייבת להבין את הדברים:
"עכשיו פעם בכמה זמן אני צריכה להגיע לרואה חשבון זה יום הכי שנוא שלו, כי אני באמת לא טובה בדבר הזה אבל אני חייבת להבין, עכשיו כאילו אני לא טובה וחייבת להבין ואז בעצם שהוא יושב איתי על חומר אז אני שואלת 20 פעם שאלות" (ע' 582).
לטענה כי היא משוחחת עם הנאשם על ענייני הכספים בשיחות הטלפון ולכן היא יודעת על אודות הכספים שנכנסים, השיבה שהיא אינה רושמת את הדברים ולכן שוכחת מכל העניין לאחר מספר דקות (ע' 584). לשאלה האם ייתכן שהנאשם יגבה 10,000 ₪ מדיירים ולא יספר לה על כך, השיבה בשלילה (ע' 584). לטענתה הנאשם רושם הכול, ויש לו קלסר בעניין שאותו הגיש לבית המשפט (קלסר כאמור לא הוגש לבית המשפט - מ' ב') (ע' 585).
- היחידה לטווח ארוך - ויקה שכרה את היחידה, לפניה אדם שזייף שיקים, לפניו מרינה בתו של הנאשם - שבשנת 2018 כבר לא הייתה שם, ולפניה אמסלו אבבה (ע' 586-585). מעבר לכך לא היו שכירויות לטווח ארוך (ע' 586). חופית אוחנה לא שכרה מהם יחידה לטווח ארוך, אלא לתקופה של כחודש אחד (ע' 586).
- אשר לקיומם של חוזים מול השוכרים, חופית ביקשה חוזה לצרכי ביטוח ולכן קיים חוזה בין הצדדים. ברם, בהמשך טענה הנאשמת כי מול כל מי שהתגורר בתשלום במלונית נערך חוזה, ורק לילדים שהגיעו למלונית לא היה חוזה (ע' 587-586):
"ת: ... אני לא זוכרת אם זה חופית הייתה מישהי ... התקשרה אליי בערב ואמרה שיש לה חברה שהתפוצץ להם איזה משהו בבית הייתה הצפה בבית והם פשוט ממש ביקשו. ויש חוזה לכך אני אגיד למה כי הם ביקשו חוזה לביטוח,
ש: אוקי.
ת: שהם היו גרים,
ש: וסתם ככה לא הייתם עושים חוזים נכון?
ת: למה שנעשה סתם כה? מה זאת אומרת סתם ככה?
ש: לא, נגיד, היא ביקשה חוזה כי היא הייתה צריכה כאילו בשביל הביטוח נכון?